כפי שכבר ביארתי וכפי שכל הזמן מתבאר, לכל דבר בעולם יש שורש. כי כל הדברים שבעולם פועלים לפי חוקיות מסוימת. וכל קבוצת חוקים, היא ביטוי של חוק אחר מקיף יותר וגדול יותר. וכל קבוצות החוקים כולן, פועלות לפי חוק אחד כלשהו. וכל האירועים שהיו שקורים ושיהיו, כולם פועלים לפי חוק אחד ויחיד.

ומי שיתבונן סביבו יראה, כי העולם שלנו מלא בבעיות מבעיות שונות. ובכל תחום ותחום יש את הבעיות שלו. ובכל מקום ומקום שבו האדם רוצה לעשות איזה משהו ורוצה להשיג איזה רצון, ואין לאדם מושג איך להשיג את הרצון הזה, הרי שיש כאן סוג של בעיה. וכל שאלה שיש לאדם שאין לו עליה תשובה, גם זה סוג של בעיה. וכל חיסרון שיש בעולם בכל דבר שהוא, גם זו בעיה.

והנה, לכל הדברים שיש בעולם יש שורש. וגם לכל הבעיות שיש בעולם בכל התחומים, גם להן יש שורש. ומאחר שלכל הבעיות יש שורש, ממילא זה אומר שיש גם פתרון לכל הבעיות. כי כאשר המורה הרוחני לא יודע את השורש של כל הבעיות, על ידי זה נדמה לו בטעות שלכל בעיה יש את הפתרון שלה בנפרד.

ואם לכל בעיה יש את הפתרון שלה, א"כ האדם מוגבל למצוא פתרונות רק לבעיות שהוא יודע את הפתרון של הבעיה. כי הרי האדם לא יודע מה הפתרון שיש לכל בעיה ובעיה באופן נפרד. ולאף אחד אין מושג באמת, מה השורש של כל הבעיות וממילא גם מה הפתרון של כל הבעיות.

והסיבה שאף אחד לא יודע מהו השורש של כל הבעיות, היא משום שכדי שהאדם יבין את השורש של כל הבעיות, לשם כך על האדם להבין את המהות של כל הבעיות האפשריות. וזה כרוך בכך שהאדם יבין את המהות של כל המציאות ושל כל התהליכים שמתרחשים ושיכולים להתרחש במציאות. ומי יכול לומר שהוא יכול להבין ושהוא מבין את כל התהליכים שיש בעולם מכל סוג שהוא?

כי רק מי שמבין את כל התהליכים כולם, רק הוא מסוגל להבין מהו השורש של כל הבעיות. כי הבעיות, הן הרי בגלל חוסר הבנת התהליך. ומי שמבין את כל התהליכים, הוא גם מבין ויודע מהו השורש של כל הבעיות. וממילא הוא גם יודע מהו הפתרון האמיתי והסופי של כל הבעיות מכל הסוגים שהיו ושיהיו ושיכולים להיות בעולם.

ואם נתבונן היטב על כל הבעיות שיש בעולם, נראה, שמהותן של כל הבעיות, נובעת ותלויה בחוסר השלמות של כל הדברים שיש בעולם. כי כל דבר שקיים, אין בו שלמות. כי כל דבר שקיים, יש לפחות משהו אחד, שבו הוא שונה לפחות ממשהו אחד אחר. וזה בעצם אומר, שבכל דבר בעולם, יש בו חיסרון.

כי בכל דרך שבה האדם הולך, הוא בעצם נאלץ לוותר על ההליכה שלו בכל שאר הדרכים. כי בכל דבר ודבר שיש בעולם, למרות שאין בשום דבר שלמות, עדיין בכל דבר יש יתרון יחסי כלשהו. וגם בדבר הרע ביותר בעולם, גם בו יש יתרון יחסי כלשהו.

וכדי שהאדם יוכל להגיע אל השלמות ששם כמובן אין שום בעיות, לשם כך על האדם להיות מסוגל למצוא את השלמות המוחלטת שיש בכל דבר ודבר שיש בעולם. אך מחמת שכל הדברים שיש בעולם, תמיד יש בהם חיסרון כלשהו, לכן האדם לעולם לא מגיע אל השלמות.

כי על האדם להבין את העניין של חוסר השלמות. והוא, שלא משנה מה שהאדם יעשה ומה שיהיה לאדם, הוא תמיד ירגיש שחסר לו את הדבר ששונה ממנו. וגם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, גם אז האדם לא ירגיש שלמות. כי אז האדם ירגיש שחסרות לו החוויות שיש אותן רק כאשר אין לו את כל העולם ומלואו. ובקיצור, בשום מצב בעולם אין בו שלמות. וזה שורש כל הבעיות שיש בעולם.

אבל, לכל בעיה יש פתרון. ומנהיג שקרי שאומר שלא לכל בעיה יש פתרון, הוא בעצם אומר, שהוא חסר שכל אמיתי ושהוא לא יודע מה הפיתרון של כל הבעיות. ועל האדם להבין, שלומר על המציאות שיש בה בעיות שאין להן פתרון, זה בעצם תעודה שהאדם מעיד על עצמו שהוא חסר שכל אמיתי ולא מבין את המציאות.

ואם אדם שכזה מנהיג אחריו אנשים, הרי שהוא גם מנהיג שקרי. כי תפקידו של המנהיג, הוא להוביל את האדם אל השלמות. אך אם המנהיג חושב שאין שלמות, הרי ברור שהוא לא יכול להוביל אף אחד אל השלמות. והוא מרמה את בני האדם שבאים אליו, וחושבים שהוא יוביל אותם אל השלמות, למרות שבאמת הוא עצמו רחוק מהשלמות כרחוק מזרח ממערב.

ומאחר שלכל בעיה כן יש פתרון, אז עכשיו נסביר את סוד הפיתרון של כל הבעיות. והעניין הוא, שיש שלמות בעולם. והישות השלמה היחידה שיש בעולם, היא המציאות עצמה. כי המציאות עצמה מכילה בתוכה את סך כל הדברים בבת אחת. ומי שרוצה להשיג שלמות, עליו לחשוב על הדברים מנקודת המבט של המציאות עצמה.

ולחשוב על הדברים מנקודת המבט של המציאות עצמה, ברמה הפרקטית פירושו, שעל האדם לראות את האמת האובייקטיבית של המציאות, כפי מה שהיא באמת. שזאת ורק זאת נחשבת לראיית המציאות מנקודת מבטה של עצמה.

כי נקודת המבט של המציאות על עצמה, היא בעצם האמת האובייקטיבית של המציאות. ומי שמצליח להגיע אל האמת האובייקטיבית של המציאות, הוא ממילא חווה את השלמות של המציאות כפי מה שהיא עצמה שלמה.

ולכאורה יש כאן שאלה, כיצד ראיית האמת פותרת את עניין החיסרון שיש בכל דבר? וגם, מה זה אומר בפועל, להבין את האמת האובייקטיבית של המציאות?

והעניין הוא, כי כפי שאמרנו, כדי להבין את שורש כל הבעיות ואת שורש כל הפתרונות, לשם כך על האדם להבין את כל התהליכים שיש במציאות. או בצורה מדויקת יותר, לשם כך על האדם להבין את התהליך הכללי של המציאות כולה.

כי כל תהליך שיש בעולם, הוא חלק מתהליך אחר גדול יותר ממנו. כי כל דבר הוא תמיד חלק מדבר אחר גדול יותר ממנו. וכל התהליכים שיש בעולם, הם חלק מתהליך אחד גדול, שכולל בתוכו את כל התהליכים ואת כל האירועים שהיו ושיהיו בעולם ואת כל הדברים שעוד יכולים להיות.

ולהבין תהליך, פירושו להבין את נקודת ההתחלה שלו, דהיינו, את הסיבה שבגללה התהליך מתחיל. ולהבין גם את התוצאה הסופית של התהליך, דהיינו, להבין מה תכלית ומה מטרת התהליך ומה מחכה בנקודה האחרונה של התהליך. וגם להבין כיצד כל האירועים שיש בתהליך, כיצד כולם הם תוצאה ישירה של הסיבה האחרונה וכיצד כולם מובילים אל התוצאה הסופית של התהליך.

וברמת המציאות הכללית, להבין את כל המציאות, דהיינו, לדעת את האמת האובייקטיבית של המציאות, דהיינו, לראות את התמונה המלאה, פירושו שהאדם יהיה מסוגל לתפוס במחשבתו את סך כל האירועים שהיו מאז ומעולם ושיהיו עוד בעולם הבא, שמתחדש בכל רגע מחדש.

ושהאדם יצליח להבין במחשבתו, מהי הסיבה הראשונה של כל האירועים כולם, ומהי התוצאה האחרונה של כל האירועים כולם. וגם, כיצד כל אירוע ואירוע בעולם, כיצד הוא נובע באופן ישיר מהסיבה הראשונה, וכיצד הוא באופן ישיר מוביל אל התוצאה האחרונה.

ועל האדם גם להבין את זה ברמת פרטי הפרטים. כי כל פרט ופרט שיש במציאות, יש בו ביטוי של הסיבה הראשונה של כל הסיבות שמובילה אל התוצאה האחרונה של כל התוצאות. ועל האדם לראות את ההתגלות של הסיבה הראשונה והתוצאה האחרונה בכל מה שקיים ושקורה בעולם.

ומי שרואה את כל זה, דהיינו, מי שמבין מהי הסיבה הראשונה והתוצאה האחרונה, וכיצד היא באה לידי ביטוי בכל דבר בעולם, הוא ממילא רואה את השלמות שיש בכל דבר. מאחר שהוא מבין מדוע בכל רגע ורגע הדברים הם כפי מה שהם.

כי כאשר אומרים על דבר שהוא לא מושלם, המשמעות של זה, היא שהאדם לא מבין מהי הסיבה שבגללה הדבר הזה הוא דווקא כפי מה שהוא. אבל אם האדם מבין את הסיבה הראשונה שהיא הסיבה החזקה ביותר במציאות, אם האדם מבין אותה ומבין כיצד היא באה לידי ביטוי בכל דבר, הרי שהאדם מבין בשלמות את הסיבה של כל דבר, וממילא האדם מבין גם את השלמות שיש בכל דבר.

ואחרי שהאדם מבין את הסיבה הראשונה ואת התוצאה הסופית של כל התוצאות, אז האדם מבין את הטוב שיש בכל דבר. דהיינו, את השלמות האמיתית שיש בחוסר השלמות שיש בכל דבר. ולא מתוך זה שהאדם מתפשר על זה שאין שלמות, אלא שהאדם באמת חווה כשלמות בשלמות מוחלטת, את זה שיש חוסר שלמות בכל דבר.

כי יש סיבה טובה מאוד, מדוע יש חוסר שלמות בכל דבר. אבל רק מי שמבין את התהליך הכללי של המציאות, רק הוא מבין את כל זה.

וכאן כמובן יש בעיה עמוקה, והיא, שבשכל האנושי האדם לא יכול לראות את כל התהליך של המציאות. כי נניח שהאדם מגדיר סיבה ראשונה ותוצאה אחרונה של כל האירועים, תמיד אפשר לשאול מה הסיבה של הסיבה העוד יותר ראשונה ומה התכלית העוד יותר רחוקה, אחרי התכלית הסופית.

כי הסיבה הראשונה והתכלית האחרונה, נמצאות במרחק אין סופי מהמחשבה של האדם. כי בכל פעם שהאדם מנסה להבין מהי התכלית של המציאות, תמיד הוא יכול לשאול, מה התכלית של התכלית עצמה? ובכל פעם שהאדם ממציא איזו סיבה ראשונה, תמיד אפשר לשאול, מה הסיבה של הסיבה עצמה?

ונמצא אם כן, כי האדם לעולם לא יכול לראות את כל התהליך של המציאות. וזאת בדיוק הסיבה שבגללה שום מורה רוחני / פילוסוף וכיו"ב, לא באמת יודע מהו שורש כל הבעיות ומהו שורש הפתרון של כל הבעיות. כי כדי לדעת את זה, לשם כך על האדם להבין את כל התהליך. וזה כמובן בלתי אפשרי כנ"ל.

וגם יש לזכור, שגם מי שאומר שהוא מבין את הסיבה ואת התוצאה של כל המציאות, עליו להיות מסוגל להבין גם, כיצד זה בא לידי ביטוי בכל אירוע ואירוע שיש בעולם, עד לרמת פרטי הפרטים של האירוע. ומי יכול לומר שהוא מבין את כל זה?

וזאת הסיבה שבגללה כל המורים הרוחניים וכל השיטות הרוחניות, כולם מגששים באפלה. כי אף אחד לא מסוגל להצביע לא על שורש כל הבעיות ולא על הפתרון של כל הבעיות. ויש טועים מאוד גדולים, שהם לא מתביישים לומר שאין להם פתרון לכל הבעיות. ואף על פי כן הם מתיימרים לומר שהם חכמים ושהם יכולים לייעץ לאדם איך להיות מאושר בשלמות וכיו"ב.

וזהו מעשה מרמה לכל דבר ועניין. כי מי שלא מבין את כל המציאות כולה ולא מבין את השורש של כל הבעיות ושל כל הפתרונות, הוא לא ראוי להנהיג, לא את עצמו, וכל שכן לא אנשים אחרים.

וכל זמן שהאדם עצמו עוד לא הבין את כל המציאות ואת כל התהליכים שיש בה, דהיינו, כל זמן שהאדם עוד לא הבין את הסיבה הראשונה ואת התוצאה האחרונה, האדם לא ראוי להנהיג אף אחד. והריהו כעיוור שהולך באפילה. כי הוא עצמו לא רואה את האור בקצה המנהרה.

כי בכל פעם שהוא מרים את הראש, הוא רואה רק מחסום וחושך. כי השכל של המנהיג השקרי, מוגבל. משום, שהוא לא יודע איך לפרוץ את המחסום המחשבתי של הדרך להבין את הסיבה הראשונה והתוצאה האחרונה. ובכל פעם שהוא מנסה להבין את המציאות, הוא מבין שאין לו דרך להבין והוא רואה מולו רק מחסום של חושך ואפילה.

ומי שהולך אחרי מנהיגי שקר שכאלו, שהם לא יודעים ולא מבינים את כל התהליך כולו של המציאות. וכל שכן טועים גדולים עוד יותר, שמייאשים את האדם, ומעיזים ברוב טעותם וטיפשותם לומר לאדם, שהוא לא יכול להבין את כל המציאות, מאחר שהם עצמם לא יודעים את הסוד, איך להבין את המציאות, הרי שכל זמן שהאדם הולך אחריהם, הריהו כעיוור שמנסה לבקש עזרה מעיוור אחר שיראה לו את הדרך.

ולמה זאת טעות וטיפשות לומר שאי אפשר להבין את המציאות? כי כל מי שאומר שאי אפשר להבין את כל המציאות, הרי שבכך הוא מעיד שהוא לא מספיק חכם. כי הוא עצמו לא מבין את כל המציאות. וחכם אמיתי ראוי להיקרא, רק מי שמבין את כל המציאות.

אבל יש כאן גם עזות וחוצפה מאוד גדולה, לומר שאי אפשר להבין את המציאות ושלא לכל שאלה יש תשובה ושיש דברים שהם מעל השכל שאי אפשר להבין אותם. כי בכך שמנהיג השקר אומר דבר כזה, הרי שבעצם הוא מוציא שם רע, על המציאות המושלמת שלנו.

כי המציאות, מושלמת. והמציאות, יש בה דרך סלולה ובטוחה איך יכול כל אדם בעולם לקבל תשובות לכל השאלות. והאדם צריך להיות טועה מאוד גדול, כדי לומר שהמציאות שלנו לא מושלמת. כי מי יכול להעיז את פניו ולומר שהמציאות לא מושלמת?! וצריך המון עזות פנים וטיפשות, כדי שהמנהיג יעיז לומר, שהמציאות לא מושלמת. (למרות שמצד האמת הפנימית, גם זה מושלם וכולי).

כי כאשר האדם, כן מבין את המציאות, הוא מבין גם שכל אלו שאומרים שאי אפשר להבין את המציאות, ושיש דברים מעל השכל וכיו"ב, ושהם עוד מעודדים את האדם לא לנסות להבין את המציאות, ובכך הם מייאשים את האדם מלהגיע אל האושר שהוא מגיע רק על ידי הבנת המציאות בשלמות, הרי שמי שמבין את המציאות בשלמות, הוא גם מבין שאותם מנהיגים הם עזי פנים.

כי הם ללא בושה מוציאים את דיבת המציאות רעה, ואומרים כזבים ושקרים על המציאות, כאילו האדם לא יכול להשיג את השלמות, וכאילו אין דרך להשיג את השלמות. וזה כמובן הכל נובע רק מטעותם של אותם מנהיגים. כי אילו הם הבינו את המציאות, הם לא היו אומרים שאי אפשר להבין את המציאות.

ויש כאן גם עוד טעות נוספת. והיא, שמי שהוא עצמו לא מבין את המציאות, הוא חייב שתהיה לו עזות פנים וטעות מחשבתית, כדי לחשוב שהוא יכול ללמד אחרים את הדרך איך להיות מאושרים. כי מי שהוא איש אמת, כאשר הוא מתבונן על עצמו ורואה שהוא רחוק מהבנת המציאות, הוא מתמקד בעצמו, ולא מחלק עצות לאחרים איך להיות מאושרים.

אבל אותם מנהיגי טעות, הם מטעים את עצמם ואת אלו שהולכים אחריהם. והם מטעים את עצמם בכך שהם חושבים שאי אפשר להבין את המציאות בשלמות. והם מטעים את עצמם בכך שהם חושבים שהם ראויים להנהיג אחרים. והם מטעים בכך גם אנשים אחרים שהולכים אחריהם. והם מייאשים את האדם מלהיות מאושר באמת וכולי.

ומי שהוא פיקח, אז הוא רואה את החיסרון של כל המנהיגים הרוחניים בעולם, בכך שאף אחד מהם לא מסוגל להצביע על איזה דבר ולומר, זה השורש של כל הבעיות וזה השורש של כל הפתרונות, וזאת הדרך שבה יכול כל אחד להגיע אל השלמות. והפיקח קולט שכולם מטעים את כולם, והוא מחפש את החכם האמיתי שיעזור לו למצוא את דרכו בחושך ובאפלה.

כי מצד האמת, לכל בעיה יש פתרון. וגם לבעיה של חוסר היכולת לראות את כל התהליך כולו, גם לזה יש פתרון. והחכם האמיתי שהצליח לגלות את הסוד של איך רואים את התמונה המלאה, הוא עוזר לאדם כדי שגם האדם יוכל להבין את כל המציאות בשלמות. כי הדבר בהחלט אפשרי.

והדבר כרוך אך ורק בצורת החשיבה של האדם. ויש דקויות שונות בצורת החשיבה של האדם, שדרכן החכם האמיתי מוביל את האדם אל היכולת לתפוס במחשבתו את כל התהליך כולו של המציאות, למרות שהוא אין סופי.

ומי שרוצה לזכות גם הוא ליהנות מהמציאות כמו החכם האמיתי, עליו לדבוק בשכל של החכם האמיתי, ולחפש כל הזמן את השכל של החכם האמיתי. ועל ידי זה שהאדם מתבונן ומעמיק את מחשבתו בשכל של החכם האמיתי, לבסוף האדם רוכש את היכולת להכיל בתוכו את הבנת כל המציאות כולה. ואז האדם הופך להיות מאושר באמת.

ועוד נוסיף, כי כאשר האדם רואה שיש הרבה בעיות בעולם, וכאשר האדם רואה גם שיש בעיה אחת בעולם שאין לאף אחד פיתרון לבעיה הזאת, אז הפיקח מבין מיד שכנראה באותה הבעיה האחת טמון הפתרון לכל הבעיות של העולם.

כי הבעיה האחת שלאף אחד בעולם אין לה פתרון, היא, איך להכיל מבחינה שכלית את הסיבה הראשונה ואת התוצאה האחרונה. כי יש כאן את הפרדוקס, שלכל סיבה יש עוד סיבה אחרת ולכל תוצאה יש עוד תוצאה אחרת. והאדם לא מסוגל לתפוס במחשבה שלו את האירוע הראשון ואת האירוע האחרון של כל האירועים. ולבעיה הזאת לאף אחד בעולם אין תשובה. ולאף אחד אין מושג איך למצוא את התשובה לבעיה הזאת.

וכאשר אדם פיקח רואה שיש בעולם המון בעיות, ושכולם כל הזמן מסתובבים סביב הזנב של עצמם ומנסים למצוא פתרונות לבעיות, ושכל פתרון יוצר בעיה חדשה וכך הלאה, הפיקח מחפש את הדבר שעליו אף אחד לא מסתכל. והדבר שעליו אף אחד לא מסתכל, זה על הסיבה הראשונה של כל הסיבות.

והפיקח עוד לפני שהוא מגלה מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הוא כבר יכול לקלוט עם החושים המחודדים שלו, שכנראה יש כאן איזה משהו. כי אם אף אחד לא מבין איזה דבר, אז אולי וכנראה דווקא שם טמון הפתרון והמפתח אל האושר. ואולי דווקא שם דלת הכניסה לגן עדן.

והתשובה לכל השאלות והפתרון לכל הבעיות, נעוץ ותלוי בדבר האחד שלאף אחד בעולם אין בו תשובה, שהוא השאלה של מהי התכלית של כל המציאות כולה, ומהי הסיבה הראשונה שלפיה מתרחשים כל האירועים כולם. ובזה תלוי הכל כולל הכל.

ובכניסה לגן עדן יש חרב מתהפכת, שכל מי שמתקרב אליה, היא הורגת אותו. דהיינו, הפרדוקס השכלי שאותו אף אחד לא מסוגל לתפוס במחשבתו מהי הסיבה הראשונה. אבל יש דרך להתגבר על כל בעיה, על ידי העצות של החכם שכבר התגבר על הבעיה, ושהוא מכוונן את החשיבה של האדם, באמצעות העצות שלו וכולי כנ"ל.