10:01אמת מוחלטת - האם אתה שם - כמה אתה קרוב אליה?
האם אתה קרוב להבנת האמת המוחלטת?
השאלה המרכזית שאליעד כהן עוסק בה בהרצאה זו היא: כיצד ניתן לדעת אם אדם התקרב להבנת האמת המוחלטת של המציאות? התשובה הפשוטה והברורה שהוא מציג היא שכל עוד קיימת שאלה, התלבטות או ספק לגבי האמת, סימן שהאדם עדיין לא הגיע אליה. אליעד מדגיש שוב ושוב כי האמת המוחלטת אינה מאפשרת מקום לספקות או לשאלות נוספות. היא מצב תודעתי שבו הכל ברור לחלוטין וללא שום פתח לפרשנות אחרת. כאשר האדם מגיע לאמת הזו, הוא כבר לא מסוגל לשאול אם זו האמת, מכיוון שאין אפשרות לקיום של ספק או מחשבה הפוכה.
אליעד נותן דוגמה של אנשים שחושבים שהם הבינו משהו, כגון מי שמגיע למסקנה שיש משמעות לחיים או שאין משמעות לחיים. הוא מסביר באריכות כי מי שטוען שהבין שיש תכלית מסוימת או משמעות מוגדרת, בעצם עדיין לא הבין. מדוע? כי כל הבנה או הגדרה של האמת היא מטבעה מוגבלת ויחסית, וכל עוד ניתן לתאר אותה במילים, משמעות הדבר שהיא אינה אמת מוחלטת. הוא מדגים זאת בכך שאפילו אמיתות פשוטות לכאורה, כמו "האש שורפת", הן אמת יחסית בלבד, שכן תמיד קיימת אפשרות תיאורטית שההפך נכון - אולי הכל הוא רק דמיון, או אשליה, או פרשנות שגויה. לכן, האמת היחידה שהיא מוחלטת היא זו שלא מאפשרת אפילו לחשוב על קיום ההפך שלה.
כיצד ניתן לזהות אם אתה מתקרב לאמת?
אליעד מסביר שאדם המתלבט אם הוא מתקרב להבנת האמת צריך לבדוק אם הוא עדיין שואל את השאלה הזאת. כל עוד האדם תוהה אם הוא קרוב או אם כבר הגיע לאמת, זו ההוכחה הטובה ביותר לכך שטרם הגיע אליה. ברגע שיגיע להבנת האמת, לא תהיה לו שאלה כלל, מכיוון שהוא יגיע לנקודה שבה לא רק שהוא אינו יודע לשאול, אלא פשוט אין אפשרות לייצר את השאלה בכלל.
הוא מוסיף הבחנה ברורה בין שני סוגי אנשים שאין להם שאלות: מצד אחד ישנם אנשים תמימים או "פטיים" שפשוט מקבלים דברים בלי לחשוב ולכן אינם שואלים שאלות - אלה אינם אנשים שמבינים אמת, אלא פשוט לא מסוגלים לשאול. מהצד השני, האדם שהגיע לאמת המוחלטת לא שואל שאלות מכיוון שאין לו שום ספק או היפוך אפשרי לתפיסה שלו. הוא לא מסוגל לשאול אפילו אם ירצה, כי אין לו על מה לשאול - הכל ברור וודאי.
האם כל דבר בעולם הוא חלק מהאמת?
כן, כל דבר בעולם הוא חלק מהאמת. אליעד כהן מדגיש כי גם השטות הגדולה ביותר שאפשר לשמוע, וגם דברים שאומרים אנשים בבית משוגעים, כל תיאוריה וכל אמירה, כולם חלק מהאמת. הוא מסביר שהמציאות עצמה היא שילוב של כל נקודות המבט האפשריות, ואין אף פרספקטיבה שאינה נכונה או שאינה חלק מהתמונה המלאה של המציאות. עם זאת, העובדה שמשהו הוא חלק מהאמת לא הופכת אותו לאמת המוחלטת. רק נקודת מבט שכוללת את כל הדעות, את כל התפיסות ואת כל הפרספקטיבות האפשריות בבת אחת - רק היא יכולה להיחשב לאמת מוחלטת.
מדוע כל הגדרה של אמת מצביעה על חוסר הבנה?
אליעד כהן מבהיר נקודה מרכזית נוספת - כל דבר שניתן להגדיר במילים או לחשוב עליו כרעיון מסוים, אינו אמת מוחלטת, אלא אמת יחסית בלבד. ברגע שאדם מגדיר משהו כ"אמת", מיד הוא מכריז בלי לשים לב שיש גם אפשרות אחרת, שהרי הוא מגדיר דבר אחד מבין רבים. האמת המוחלטת היא דבר שאין לו הפך, ולכן היא אינה יכולה להיות מוגדרת או מוסברת במילים. לכן, מי שטוען שהבין את האמת ועדיין יכול להסביר אותה, עדיין נמצא רחוק מהבנה אמיתית של האמת.
הדוגמה הברורה שנותן אליעד בנושא הזה היא הטענה לגבי "משמעות החיים". כל מי שטוען שהבין שלחיים יש משמעות או שאין משמעות, הוא בעצם מגדיר ומגביל את האמת ולכן אינו מבין אותה באמת. ההבנה האמיתית של האמת תהיה אך ורק כשהאדם יחווה שכל האפשרויות נכונות בו זמנית, בלי שום סתירה ביניהן.
מה המשמעות של הבנת דבר אחד קטן בשלמות?
עוד נקודה שאליעד כהן מדגיש היא שאדם שרוצה לדעת אם הבין משהו בשלמות, חייב להבין את כל המציאות בשלמות. לא ניתן להבין באופן מוחלט חלק אחד במציאות בלי להבין את הכל. הוא מביא דוגמה של מספר ארוך מאוד שנראה גדול וחיובי - 9999999. כל עוד האדם לא ראה את כל המספר, הוא לא יודע אם הוא באמת גדול, מכיוון שאולי בקצה שלו רשום מינוס שהופך אותו למספר שלילי. רק ברגע שאדם רואה את כל המספר במלואו, הוא יכול לדעת באמת מהו.
אותו דבר לגבי הבנת המציאות - אם אדם לא מבין אפילו פרט קטן אחד, הוא בעצם לא מבין את כל המציאות, מכיוון שאולי אותו פרט קטן יכול לשנות את כל ההבנה הכללית שלו לגבי הכל. להבין משהו בשלמות משמעו להבין את כל הפרספקטיבות האפשריות, כולל זו החיצונית, שעדיין לא נוצרו בה הבדלים והגדרות.
מדוע להודות שאתה לא מבין זו הדרך אל האמת?
לסיום, אליעד כהן ממליץ לאדם להיות כנה עם עצמו. במקום לשקר ולהגיד שהוא כבר הבין משהו, מוטב שיאמר בכנות שהוא לא מבין. דווקא ההודאה בכנות ובאמיתיות הזו - ההכרה בכך שאתה לא מבין עדיין שום דבר באופן מוחלט - היא הדרך האמיתית והיחידה להתקדם להבנה טובה יותר של המציאות.
הוא מסכם ואומר שכאשר אדם יודה באמת שהוא לא מבין, חייו יהפכו לטובים יותר באופן משמעותי, מאחר והכנות וההודאה באי - הבנה הן המפתח להמשך התקדמות אל עבר ההבנה המוחלטת של המציאות.
השאלה המרכזית שאליעד כהן עוסק בה בהרצאה זו היא: כיצד ניתן לדעת אם אדם התקרב להבנת האמת המוחלטת של המציאות? התשובה הפשוטה והברורה שהוא מציג היא שכל עוד קיימת שאלה, התלבטות או ספק לגבי האמת, סימן שהאדם עדיין לא הגיע אליה. אליעד מדגיש שוב ושוב כי האמת המוחלטת אינה מאפשרת מקום לספקות או לשאלות נוספות. היא מצב תודעתי שבו הכל ברור לחלוטין וללא שום פתח לפרשנות אחרת. כאשר האדם מגיע לאמת הזו, הוא כבר לא מסוגל לשאול אם זו האמת, מכיוון שאין אפשרות לקיום של ספק או מחשבה הפוכה.
אליעד נותן דוגמה של אנשים שחושבים שהם הבינו משהו, כגון מי שמגיע למסקנה שיש משמעות לחיים או שאין משמעות לחיים. הוא מסביר באריכות כי מי שטוען שהבין שיש תכלית מסוימת או משמעות מוגדרת, בעצם עדיין לא הבין. מדוע? כי כל הבנה או הגדרה של האמת היא מטבעה מוגבלת ויחסית, וכל עוד ניתן לתאר אותה במילים, משמעות הדבר שהיא אינה אמת מוחלטת. הוא מדגים זאת בכך שאפילו אמיתות פשוטות לכאורה, כמו "האש שורפת", הן אמת יחסית בלבד, שכן תמיד קיימת אפשרות תיאורטית שההפך נכון - אולי הכל הוא רק דמיון, או אשליה, או פרשנות שגויה. לכן, האמת היחידה שהיא מוחלטת היא זו שלא מאפשרת אפילו לחשוב על קיום ההפך שלה.
כיצד ניתן לזהות אם אתה מתקרב לאמת?
אליעד מסביר שאדם המתלבט אם הוא מתקרב להבנת האמת צריך לבדוק אם הוא עדיין שואל את השאלה הזאת. כל עוד האדם תוהה אם הוא קרוב או אם כבר הגיע לאמת, זו ההוכחה הטובה ביותר לכך שטרם הגיע אליה. ברגע שיגיע להבנת האמת, לא תהיה לו שאלה כלל, מכיוון שהוא יגיע לנקודה שבה לא רק שהוא אינו יודע לשאול, אלא פשוט אין אפשרות לייצר את השאלה בכלל.
הוא מוסיף הבחנה ברורה בין שני סוגי אנשים שאין להם שאלות: מצד אחד ישנם אנשים תמימים או "פטיים" שפשוט מקבלים דברים בלי לחשוב ולכן אינם שואלים שאלות - אלה אינם אנשים שמבינים אמת, אלא פשוט לא מסוגלים לשאול. מהצד השני, האדם שהגיע לאמת המוחלטת לא שואל שאלות מכיוון שאין לו שום ספק או היפוך אפשרי לתפיסה שלו. הוא לא מסוגל לשאול אפילו אם ירצה, כי אין לו על מה לשאול - הכל ברור וודאי.
האם כל דבר בעולם הוא חלק מהאמת?
כן, כל דבר בעולם הוא חלק מהאמת. אליעד כהן מדגיש כי גם השטות הגדולה ביותר שאפשר לשמוע, וגם דברים שאומרים אנשים בבית משוגעים, כל תיאוריה וכל אמירה, כולם חלק מהאמת. הוא מסביר שהמציאות עצמה היא שילוב של כל נקודות המבט האפשריות, ואין אף פרספקטיבה שאינה נכונה או שאינה חלק מהתמונה המלאה של המציאות. עם זאת, העובדה שמשהו הוא חלק מהאמת לא הופכת אותו לאמת המוחלטת. רק נקודת מבט שכוללת את כל הדעות, את כל התפיסות ואת כל הפרספקטיבות האפשריות בבת אחת - רק היא יכולה להיחשב לאמת מוחלטת.
מדוע כל הגדרה של אמת מצביעה על חוסר הבנה?
אליעד כהן מבהיר נקודה מרכזית נוספת - כל דבר שניתן להגדיר במילים או לחשוב עליו כרעיון מסוים, אינו אמת מוחלטת, אלא אמת יחסית בלבד. ברגע שאדם מגדיר משהו כ"אמת", מיד הוא מכריז בלי לשים לב שיש גם אפשרות אחרת, שהרי הוא מגדיר דבר אחד מבין רבים. האמת המוחלטת היא דבר שאין לו הפך, ולכן היא אינה יכולה להיות מוגדרת או מוסברת במילים. לכן, מי שטוען שהבין את האמת ועדיין יכול להסביר אותה, עדיין נמצא רחוק מהבנה אמיתית של האמת.
הדוגמה הברורה שנותן אליעד בנושא הזה היא הטענה לגבי "משמעות החיים". כל מי שטוען שהבין שלחיים יש משמעות או שאין משמעות, הוא בעצם מגדיר ומגביל את האמת ולכן אינו מבין אותה באמת. ההבנה האמיתית של האמת תהיה אך ורק כשהאדם יחווה שכל האפשרויות נכונות בו זמנית, בלי שום סתירה ביניהן.
מה המשמעות של הבנת דבר אחד קטן בשלמות?
עוד נקודה שאליעד כהן מדגיש היא שאדם שרוצה לדעת אם הבין משהו בשלמות, חייב להבין את כל המציאות בשלמות. לא ניתן להבין באופן מוחלט חלק אחד במציאות בלי להבין את הכל. הוא מביא דוגמה של מספר ארוך מאוד שנראה גדול וחיובי - 9999999. כל עוד האדם לא ראה את כל המספר, הוא לא יודע אם הוא באמת גדול, מכיוון שאולי בקצה שלו רשום מינוס שהופך אותו למספר שלילי. רק ברגע שאדם רואה את כל המספר במלואו, הוא יכול לדעת באמת מהו.
אותו דבר לגבי הבנת המציאות - אם אדם לא מבין אפילו פרט קטן אחד, הוא בעצם לא מבין את כל המציאות, מכיוון שאולי אותו פרט קטן יכול לשנות את כל ההבנה הכללית שלו לגבי הכל. להבין משהו בשלמות משמעו להבין את כל הפרספקטיבות האפשריות, כולל זו החיצונית, שעדיין לא נוצרו בה הבדלים והגדרות.
מדוע להודות שאתה לא מבין זו הדרך אל האמת?
לסיום, אליעד כהן ממליץ לאדם להיות כנה עם עצמו. במקום לשקר ולהגיד שהוא כבר הבין משהו, מוטב שיאמר בכנות שהוא לא מבין. דווקא ההודאה בכנות ובאמיתיות הזו - ההכרה בכך שאתה לא מבין עדיין שום דבר באופן מוחלט - היא הדרך האמיתית והיחידה להתקדם להבנה טובה יותר של המציאות.
הוא מסכם ואומר שכאשר אדם יודה באמת שהוא לא מבין, חייו יהפכו לטובים יותר באופן משמעותי, מאחר והכנות וההודאה באי - הבנה הן המפתח להמשך התקדמות אל עבר ההבנה המוחלטת של המציאות.
- איך לדעת אם הגעתי לאמת המוחלטת?
- מהי אמת יחסית?
- כיצד להגיע להבנת המציאות?
- למה האמת לא ניתנת להגדרה?
- האם לכל דבר יש חלק באמיתות?
- מדוע אדם צריך להודות שהוא לא מבין?
אמת מוחלטת - האם אתה שם - כמה אתה קרוב אליה?
הפעם אני רוצה להשיב על השאלה, אדם שואל, האם אני מתקרב לאמת או לא?
אם אתה עדיין שואל, לא הגעת עדיין.
אם תגיע לאמת המוחלטת, לא תהיה שאלה, כי אין אפשרות לשאול את השאלה
ואי אפשר יותר לשאול אם זה אמת או לא, כי זה ברור לחלוטין.
ואם אדם שואל האם לפחות אני קרוב לאמת? התשובה היא כן, אתה קרוב לאמת
כי כל דבר ודבר במציאות היא חלק מהאמת, גם דברי המשוגע ביותר בעולם
יש בהם חלק מהאמת, כי כל חלק שקיים במציאות, הוא חלק מהאמת.
וכל עוד, ישנה אפילו שאלה אחת בנוגע לאמת, וכל עוד יש תשובה בנוגע לאמת
זוהי לא אמת מוחלטת, כי אם נמצאים בנקודה של הבנת האמת המוחלטת
אין שאלה, וכמובן שאין גם כל תשובה. את האמת לא ניתן להגדיר בהגדרות
וכל עוד יש הגדרה כלשהי, אין זה המוחלט.
אם ישאל אותי אדם האם האמת היא ככה, וככה? התשובה שיקבל, לא היא לא ככה
כיוון שהיא גם ככה, וגם ככה, וגם ככה, ועוד ועוד כאלו.
כיוון שיש פרספקטיבה אחת במציאות המכילה את כל המחשבות כולן כדבר אחד.
והאדם חושב וחושב האם יש תכלית לחיים, ומגיע למסקנה מסוימת שהבין משהו
סימן שעדיין לא הבין, כי כל האדם מסביר את האמת בשכל שלו כהגדרה מסוימת
הוא עדיין לא הבין.
כי אם אתה אומר שהבנת שיש תכלית לחיים, ואתה יכול להסביר את זה, אתה עוד לא במחויב
כל עוד יש לזה הסבר, יש אפשרות הפוכה להסבר שלך.
זאת אומרת אם יש משמעות, ואתה אומר שהבנת שיש משמעות, האם באמת הבנת?
זה עדיין לא מחויב, ולכן לא הגעת למחויב.
דוגמה, האמת היא שהאש שורפת, אמת, אך יתכן שגם היא לא שורפת, אולי?
אולי ההפך זה הנכון, גם אם זו תיאוריה שנשמעת מופרעת.
וגם אם אתה מחליט שזו האמת, מה לעשות, עם כל החכמה שלך, עדיין יכול להיות ההיפך
וזה רק אפשרי ולא מחויב.
וכל עוד לאדם יש שאלה אחת קטנה, לא, לא הבנת.
וכשאדם אומר שהוא מבין את המציאות, האם אתה מבין את הכל, ויש דבר אחד קטן
בתמונה המלאה ואתה לא מבין אותו, אתה לא מבין את המציאות בשלמות.
זה כמו לראות מספר ארוך ארוך 9999999999 ואתה חושב, זה מספר גדול מאד
אבל כל עוד אתה לא רואה את כל המספר, אתה לא יודע אם הוא גדול או קטן
כי אולי בסוף המספר כתוב מינוס, אולי בקצה השמאלי כתוב מינוס 1.
ורק אם תראה את כל המספר תדע, כי אולי בקצוות רשום משהו אחר, אולי כתוב מינוס או פלוס בקצוות, רק כשתראה את כל המספר תדע.
והרעיון הוא, פשוט, כל זמן שלא הבנת את הכל, לא הבנת שום דבר
כי אולי פתאום תבין משהו, שישנה את כל התפישה שלך, שישנה את חוקי הלוגיקה.
ואם היית מצליח לראות את כל התמונה, ואת התמונה יש לראות מבחוץ
ואם עוד לא ראית אותה מבחוץ, אל תשקר שאתה יודע, עדיף להגיד שאתה לא מבין
מאשר לשקר.
תודה על האמת, תגיד שאתה לא מבין, ותראה שהחיים שלך יהיו יותר טובים מתמיד.
הפעם אני רוצה להשיב על השאלה, אדם שואל, האם אני מתקרב לאמת או לא?
אם אתה עדיין שואל, לא הגעת עדיין.
אם תגיע לאמת המוחלטת, לא תהיה שאלה, כי אין אפשרות לשאול את השאלה
ואי אפשר יותר לשאול אם זה אמת או לא, כי זה ברור לחלוטין.
ואם אדם שואל האם לפחות אני קרוב לאמת? התשובה היא כן, אתה קרוב לאמת
כי כל דבר ודבר במציאות היא חלק מהאמת, גם דברי המשוגע ביותר בעולם
יש בהם חלק מהאמת, כי כל חלק שקיים במציאות, הוא חלק מהאמת.
וכל עוד, ישנה אפילו שאלה אחת בנוגע לאמת, וכל עוד יש תשובה בנוגע לאמת
זוהי לא אמת מוחלטת, כי אם נמצאים בנקודה של הבנת האמת המוחלטת
אין שאלה, וכמובן שאין גם כל תשובה. את האמת לא ניתן להגדיר בהגדרות
וכל עוד יש הגדרה כלשהי, אין זה המוחלט.
אם ישאל אותי אדם האם האמת היא ככה, וככה? התשובה שיקבל, לא היא לא ככה
כיוון שהיא גם ככה, וגם ככה, וגם ככה, ועוד ועוד כאלו.
כיוון שיש פרספקטיבה אחת במציאות המכילה את כל המחשבות כולן כדבר אחד.
והאדם חושב וחושב האם יש תכלית לחיים, ומגיע למסקנה מסוימת שהבין משהו
סימן שעדיין לא הבין, כי כל האדם מסביר את האמת בשכל שלו כהגדרה מסוימת
הוא עדיין לא הבין.
כי אם אתה אומר שהבנת שיש תכלית לחיים, ואתה יכול להסביר את זה, אתה עוד לא במחויב
כל עוד יש לזה הסבר, יש אפשרות הפוכה להסבר שלך.
זאת אומרת אם יש משמעות, ואתה אומר שהבנת שיש משמעות, האם באמת הבנת?
זה עדיין לא מחויב, ולכן לא הגעת למחויב.
דוגמה, האמת היא שהאש שורפת, אמת, אך יתכן שגם היא לא שורפת, אולי?
אולי ההפך זה הנכון, גם אם זו תיאוריה שנשמעת מופרעת.
וגם אם אתה מחליט שזו האמת, מה לעשות, עם כל החכמה שלך, עדיין יכול להיות ההיפך
וזה רק אפשרי ולא מחויב.
וכל עוד לאדם יש שאלה אחת קטנה, לא, לא הבנת.
וכשאדם אומר שהוא מבין את המציאות, האם אתה מבין את הכל, ויש דבר אחד קטן
בתמונה המלאה ואתה לא מבין אותו, אתה לא מבין את המציאות בשלמות.
זה כמו לראות מספר ארוך ארוך 9999999999 ואתה חושב, זה מספר גדול מאד
אבל כל עוד אתה לא רואה את כל המספר, אתה לא יודע אם הוא גדול או קטן
כי אולי בסוף המספר כתוב מינוס, אולי בקצה השמאלי כתוב מינוס 1.
ורק אם תראה את כל המספר תדע, כי אולי בקצוות רשום משהו אחר, אולי כתוב מינוס או פלוס בקצוות, רק כשתראה את כל המספר תדע.
והרעיון הוא, פשוט, כל זמן שלא הבנת את הכל, לא הבנת שום דבר
כי אולי פתאום תבין משהו, שישנה את כל התפישה שלך, שישנה את חוקי הלוגיקה.
ואם היית מצליח לראות את כל התמונה, ואת התמונה יש לראות מבחוץ
ואם עוד לא ראית אותה מבחוץ, אל תשקר שאתה יודע, עדיף להגיד שאתה לא מבין
מאשר לשקר.
תודה על האמת, תגיד שאתה לא מבין, ותראה שהחיים שלך יהיו יותר טובים מתמיד.