האם להשיג את המטרה מיד או ליהנות מהדרך אליה?

אליעד כהן מסביר שאם יש לך מטרה ברורה ואתה יכול להשיג אותה באופן מידי, אז באופן הגיוני, עדיף שתשיג אותה מיד. אולם השאלה המרכזית שעולה היא מה היחס בין הדרך להשגת המטרה לבין המטרה עצמה. האם הדרך והמטרה הן שתי ישויות נפרדות, או שהדרך עצמה יכולה להיות חלק אינטגרלי מהמטרה?

אליעד מעלה את השאלה האם הדרך למטרה צריכה להיות מהנה או אולי אפילו מטרה בפני עצמה, או שאולי יש לראות אותה רק כאמצעי הכרחי ולא כמשהו בעל ערך עצמי. כדי להבהיר את הדיון, אליעד מביא דוגמה ברורה על כסף. יש אמירה נפוצה שאומרת שכדי להיות מאושר, האדם חייב לדעת ליהנות מהדרך אל המטרה, אך הוא גם מציג תפיסה הפוכה שאומרת כי על האדם דווקא לשנוא את הדרך.

מדוע צריך לשנוא את הדרך אל המטרה?

אליעד מסביר זאת באמצעות הדוגמה של רבי נחמן מברסלב, שאמר כי אם האדם רוצה להגיע לדבר מסוים באופן מוחלט, הוא חייב לשנוא את ההפך המוחלט שלו. אליעד נותן דוגמה של כסף: אם אדם שואף להשיג כסף, הוא צריך לשנוא את חוסר הכסף עד הסוף. לדבריו, כאשר אדם אוהב כסף, הוא למעשה אוהב אמצעי שיסייע לו להשיג מטרות אחרות ולא את המטרה עצמה. בכך הוא מעכב את עצמו בדרך למטרה, כי הוא נאחז בדרך במקום במטרה הסופית.

ההסבר כולל דוגמה פרקטית: נניח שאדם שונא מאוד חוסר כסף, כאשר הוא רואה אדם עם כסף, הוא מרגיש שנאה עזה כלפיו, מתוך ההכרה שכסף הוא רק אמצעי. באופן זה, לפי אליעד, האדם ימקד את מאמציו בהשגת המטרה האמיתית ולא יתבלבל באמצעים בדרך. כדי להגיע אל המוחלט, האדם חייב לשנוא כל דבר שהוא יחסי.

מה ההבדל בין מטרות יחסיות למטרות מוחלטות?

אליעד מציג את ההבדל בין מטרות יחסיות למטרות מוחלטות באמצעות הדוגמה של שתיית מים. כאשר לאדם יש מטרה פשוטה כמו שתיית מים, כל דבר שאינו מסייע ישירות בשתיית המים הוא מכשול. אך כאשר ישנה מטרה גדולה יותר, אפילו פעולת שתיית מים הופכת לאמצעי בלבד בדרך למטרה זו. כך, כל דבר שאינו המטרה המוגדרת הופך להיות אמצעי, ולכן ראוי לשנאה, אם האדם רוצה להאיץ את הגעתו למטרה המוחלטת.

האם המאמץ להשגת המטרה הוא חלק מהמטרה עצמה?

אליעד משתמש בדוגמה של אדם שמתאמן כדי להרים משקל. אם המטרה היא להרים את המשקל עצמו, עדיף לעשות זאת מיד וללא מאמץ. אך אם המטרה הרחבה יותר היא לפתח את הכוח והיכולת של האדם, דווקא המאמץ בדרך הוא החלק העיקרי, ולמעשה הוא הופך לחלק מהמטרה עצמה. במקרה זה, המטרה עצמה היא להתאמץ בדרך, ולכן הדרך אינה רק אמצעי, אלא היא חלק מהמטרה.

אליעד גם נותן את הדוגמה של טיול למקום יפה: אם מטרת האדם היא להגיע אל היעד הסופי, אז הדרך היא רק אמצעי, ולכן כדאי לו להגיע לשם במהירות האפשרית. אך אם מטרתו של האדם היא דווקא ליהנות מהדרך עצמה - למשל, ליהנות מהנוף - הדרך עצמה היא המטרה, והוא יעשה דרך אינסופית כי הוא רוצה ליהנות כל הזמן.

כיצד אדם יכול ליהנות מהדרך ובכל זאת להגיע למטרה?

אליעד מחדד כי במקרים רבים, כדי שאדם יצליח ליהנות מהדרך אל המטרה, הוא חייב...