למה האדם צריך לשאול את עצמו למה ללא הפסקה?

השאלה המרכזית שאליעד כהן עוסק בה בהרצאה היא: עד מתי צריך האדם להמשיך ולשאול את עצמו "למה"? מה הסיבה שצריך להמשיך לשאול "למה", והאם יש נקודה שבה האדם יכול או צריך להפסיק לשאול את השאלה הזאת? אליעד מסביר שמי שרוצה באמת להיות מאושר ולהבין את המציאות לעומקה, חייב לשאול את עצמו "למה" ללא הפסקה, גם כשנדמה לו שאין יותר תשובות או שהגיע למבוי סתום.

אליעד מדגיש כי האדם חייב להבין את עצמו ואת הרצונות שלו על מנת לחיות חיים טובים ומאושרים. כדי להבין את הרצונות הללו, חייב האדם לברר מה הסיבה לכל רצון שלו. מדוע הוא רוצה דווקא את הדבר המסוים הזה ולא דבר אחר? למה הוא חושק דווקא במשהו מסוים ולא במשהו שונה? האם הרצון הזה באמת הכרחי, מחויב המציאות, או שהוא מקרי לגמרי?

מהי חשיבות השאלה "למה המציאות היא כזאת ולא אחרת"?

אליעד מבהיר כי כל שאלה פרטית על הרצון היא למעשה ביטוי לשאלה עמוקה וכוללת יותר: "למה המציאות היא כזאת ולא אחרת?" האדם שואל בעצם למה העולם קיים, למה חוקי הפיזיקה הם דווקא כפי שהם, או למה בכלל יש משמעות כלשהי לקיום. לפי אליעד, האדם צריך להמשיך ולשאול את השאלה הזו, גם אם נדמה לו שאין תשובה אפשרית. לדוגמה, מדוע מהירות האור היא דווקא המהירות הנוכחית, ולא מהירות אחרת? מי החליט שהחוקים הפיזיקליים צריכים להיות יציבים וקבועים? האם באמת אין שום סיבה לכך, או שיש סיבה ואנחנו פשוט לא מבינים אותה?

אליעד אומר כי האדם עשוי להגיע למצב שבו אין לו כבר תשובה לשאלות שהוא שואל. אבל זה שאין לו תשובה לא אומר שאין תשובה בכלל. הוא צריך להמשיך לשאול, ולהתחיל לחשוב באופן רחב יותר ועמוק יותר, מעבר למסגרת ההיגיון הרגיל, לפתוח את הראש ולהגדיל את הקופסה.

מדוע כל השאלות קיימות בגלל הנפרדות?

אליעד מסביר שכל השאלות קיימות רק בגלל שיש נפרדות במציאות. כלומר, העובדה שיש הבדל בין דבר אחד לאחר יוצרת את השאלה. לדוגמה, אם לא היה הבדל בין "קיים" ל"לא קיים", או בין "יש סיבה" ל"אין סיבה", לא היה ניתן לשאול בכלל שאלות כמו "למה המציאות קיימת?" או "מה הסיבה לדבר מסוים?". ברגע שהכל אחד ואין שום הבדל בין דברים, כל השאלות מתבטלות מאליהן.

לכן, האדם צריך להמשיך לשאול ולחקור, ולשאול למה קיימת הנפרדות הזאת. מה גורם לכך שיהיו הבדלים בין דברים? למה בכלל קיימת השאלה "למה"? כאשר האדם יגיע להבנה אמיתית שכל השאלות מקורן בנפרדות, הוא יוכל לראות שכל השאלות הן ביטויים שונים לאותו הדבר, ואין באמת הבדל בין "סיבה" ל"אין סיבה".

מה קורה כשהאדם מגיע לנקודת העצירה בשאלת הלמה?

אליעד מדגיש שבנקודה שבה האדם אינו מוצא יותר תשובה לשאלותיו, עליו לא לוותר ולהמשיך לשאול. דווקא כאשר האדם מגיע למצב שבו אין לו תשובה, עליו להתחיל לשאול למה בכלל יש לו שאלה. מה בכלל גורם לכך שתהיה שאלה? למה בכלל קיימת האפשרות לשאול? הוא צריך לפתוח את עצמו לחשיבה חדשה ולראות שהמציאות אינה מוגבלת לשכל שלו. לפעמים התשובה האמיתית עשויה להיות משהו שהאדם לא יכול אפילו להבין בשכלו האנושי, אך הוא כן יכול לחוות ולהבין בשכל פנימי יותר.

איך מגיעים לתחושת האחדות והיעלמות השאלה?

לפי אליעד, על האדם להמשיך לחקור את המציאות עד שהוא מגיע למצב של אחדות מלאה. הוא מדגיש שוב ושוב שהאדם לא יכול פשוט לשקר לעצמו ולהגיד שאין הבדל בין דברים, אלא הוא חייב לחוות את זה באמת. האדם חייב להבין בצורה כנה ועמוקה שאין באמת הבדל בין "יש סיבה" ל"אין סיבה", בין "קיים" ל"לא קיים". רק לאחר שהוא יבין זאת באמת, החוויה שלו תשתנה, והשאלה "למה" פשוט תיעלם מעצמה.

החוויה האמיתית של האחדות מגיעה כאשר האדם כבר אינו יכול לשאול "למה", כי הוא באמת מבין שהכל זה אחד, ואין שום הבדל בין דברים. האדם כבר לא ישקר לעצמו בכך שהוא אומר שהכל אחד, אלא יחווה זאת בפועל, בצורה פנימית ואמיתית.

אליעד חוזר ומדגיש שהשאלה "למה" היא כלי רב - עוצמה לחקירת המציאות והעצמי. ככל שהאדם ישאל "למה" יותר פעמים, כך הוא יגיע לתובנות עמוקות יותר על המציאות, עד שיגיע למצב שבו השאלות עצמן מתבטלות מעצמן, כי כבר לא ניתן לשאול אותן, עקב הבנת האחדות.

לסיום, אליעד מאחל למאזיניו יום של הבנת המציאות באמת ובאופן מלא, מתוך המשך חקירה בלתי פוסקת.