9:48למה - עד מתי צריך לשאול למה ומה הסיבה?
למה האדם צריך לשאול את עצמו למה ללא הפסקה?
השאלה המרכזית שאליעד כהן עוסק בה בהרצאה היא: עד מתי צריך האדם להמשיך ולשאול את עצמו "למה"? מה הסיבה שצריך להמשיך לשאול "למה", והאם יש נקודה שבה האדם יכול או צריך להפסיק לשאול את השאלה הזאת? אליעד מסביר שמי שרוצה באמת להיות מאושר ולהבין את המציאות לעומקה, חייב לשאול את עצמו "למה" ללא הפסקה, גם כשנדמה לו שאין יותר תשובות או שהגיע למבוי סתום.
אליעד מדגיש כי האדם חייב להבין את עצמו ואת הרצונות שלו על מנת לחיות חיים טובים ומאושרים. כדי להבין את הרצונות הללו, חייב האדם לברר מה הסיבה לכל רצון שלו. מדוע הוא רוצה דווקא את הדבר המסוים הזה ולא דבר אחר? למה הוא חושק דווקא במשהו מסוים ולא במשהו שונה? האם הרצון הזה באמת הכרחי, מחויב המציאות, או שהוא מקרי לגמרי?
מהי חשיבות השאלה "למה המציאות היא כזאת ולא אחרת"?
אליעד מבהיר כי כל שאלה פרטית על הרצון היא למעשה ביטוי לשאלה עמוקה וכוללת יותר: "למה המציאות היא כזאת ולא אחרת?" האדם שואל בעצם למה העולם קיים, למה חוקי הפיזיקה הם דווקא כפי שהם, או למה בכלל יש משמעות כלשהי לקיום. לפי אליעד, האדם צריך להמשיך ולשאול את השאלה הזו, גם אם נדמה לו שאין תשובה אפשרית. לדוגמה, מדוע מהירות האור היא דווקא המהירות הנוכחית, ולא מהירות אחרת? מי החליט שהחוקים הפיזיקליים צריכים להיות יציבים וקבועים? האם באמת אין שום סיבה לכך, או שיש סיבה ואנחנו פשוט לא מבינים אותה?
אליעד אומר כי האדם עשוי להגיע למצב שבו אין לו כבר תשובה לשאלות שהוא שואל. אבל זה שאין לו תשובה לא אומר שאין תשובה בכלל. הוא צריך להמשיך לשאול, ולהתחיל לחשוב באופן רחב יותר ועמוק יותר, מעבר למסגרת ההיגיון הרגיל, לפתוח את הראש ולהגדיל את הקופסה.
מדוע כל השאלות קיימות בגלל הנפרדות?
אליעד מסביר שכל השאלות קיימות רק בגלל שיש נפרדות במציאות. כלומר, העובדה שיש הבדל בין דבר אחד לאחר יוצרת את השאלה. לדוגמה, אם לא היה הבדל בין "קיים" ל"לא קיים", או בין "יש סיבה" ל"אין סיבה", לא היה ניתן לשאול בכלל שאלות כמו "למה המציאות קיימת?" או "מה הסיבה לדבר מסוים?". ברגע שהכל אחד ואין שום הבדל בין דברים, כל השאלות מתבטלות מאליהן.
לכן, האדם צריך להמשיך לשאול ולחקור, ולשאול למה קיימת הנפרדות הזאת. מה גורם לכך שיהיו הבדלים בין דברים? למה בכלל קיימת השאלה "למה"? כאשר האדם יגיע להבנה אמיתית שכל השאלות מקורן בנפרדות, הוא יוכל לראות שכל השאלות הן ביטויים שונים לאותו הדבר, ואין באמת הבדל בין "סיבה" ל"אין סיבה".
מה קורה כשהאדם מגיע לנקודת העצירה בשאלת הלמה?
אליעד מדגיש שבנקודה שבה האדם אינו מוצא יותר תשובה לשאלותיו, עליו לא לוותר ולהמשיך לשאול. דווקא כאשר האדם מגיע למצב שבו אין לו תשובה, עליו להתחיל לשאול למה בכלל יש לו שאלה. מה בכלל גורם לכך שתהיה שאלה? למה בכלל קיימת האפשרות לשאול? הוא צריך לפתוח את עצמו לחשיבה חדשה ולראות שהמציאות אינה מוגבלת לשכל שלו. לפעמים התשובה האמיתית עשויה להיות משהו שהאדם לא יכול אפילו להבין בשכלו האנושי, אך הוא כן יכול לחוות ולהבין בשכל פנימי יותר.
איך מגיעים לתחושת האחדות והיעלמות השאלה?
לפי אליעד, על האדם להמשיך לחקור את המציאות עד שהוא מגיע למצב של אחדות מלאה. הוא מדגיש שוב ושוב שהאדם לא יכול פשוט לשקר לעצמו ולהגיד שאין הבדל בין דברים, אלא הוא חייב לחוות את זה באמת. האדם חייב להבין בצורה כנה ועמוקה שאין באמת הבדל בין "יש סיבה" ל"אין סיבה", בין "קיים" ל"לא קיים". רק לאחר שהוא יבין זאת באמת, החוויה שלו תשתנה, והשאלה "למה" פשוט תיעלם מעצמה.
החוויה האמיתית של האחדות מגיעה כאשר האדם כבר אינו יכול לשאול "למה", כי הוא באמת מבין שהכל זה אחד, ואין שום הבדל בין דברים. האדם כבר לא ישקר לעצמו בכך שהוא אומר שהכל אחד, אלא יחווה זאת בפועל, בצורה פנימית ואמיתית.
אליעד חוזר ומדגיש שהשאלה "למה" היא כלי רב - עוצמה לחקירת המציאות והעצמי. ככל שהאדם ישאל "למה" יותר פעמים, כך הוא יגיע לתובנות עמוקות יותר על המציאות, עד שיגיע למצב שבו השאלות עצמן מתבטלות מעצמן, כי כבר לא ניתן לשאול אותן, עקב הבנת האחדות.
לסיום, אליעד מאחל למאזיניו יום של הבנת המציאות באמת ובאופן מלא, מתוך המשך חקירה בלתי פוסקת.
השאלה המרכזית שאליעד כהן עוסק בה בהרצאה היא: עד מתי צריך האדם להמשיך ולשאול את עצמו "למה"? מה הסיבה שצריך להמשיך לשאול "למה", והאם יש נקודה שבה האדם יכול או צריך להפסיק לשאול את השאלה הזאת? אליעד מסביר שמי שרוצה באמת להיות מאושר ולהבין את המציאות לעומקה, חייב לשאול את עצמו "למה" ללא הפסקה, גם כשנדמה לו שאין יותר תשובות או שהגיע למבוי סתום.
אליעד מדגיש כי האדם חייב להבין את עצמו ואת הרצונות שלו על מנת לחיות חיים טובים ומאושרים. כדי להבין את הרצונות הללו, חייב האדם לברר מה הסיבה לכל רצון שלו. מדוע הוא רוצה דווקא את הדבר המסוים הזה ולא דבר אחר? למה הוא חושק דווקא במשהו מסוים ולא במשהו שונה? האם הרצון הזה באמת הכרחי, מחויב המציאות, או שהוא מקרי לגמרי?
מהי חשיבות השאלה "למה המציאות היא כזאת ולא אחרת"?
אליעד מבהיר כי כל שאלה פרטית על הרצון היא למעשה ביטוי לשאלה עמוקה וכוללת יותר: "למה המציאות היא כזאת ולא אחרת?" האדם שואל בעצם למה העולם קיים, למה חוקי הפיזיקה הם דווקא כפי שהם, או למה בכלל יש משמעות כלשהי לקיום. לפי אליעד, האדם צריך להמשיך ולשאול את השאלה הזו, גם אם נדמה לו שאין תשובה אפשרית. לדוגמה, מדוע מהירות האור היא דווקא המהירות הנוכחית, ולא מהירות אחרת? מי החליט שהחוקים הפיזיקליים צריכים להיות יציבים וקבועים? האם באמת אין שום סיבה לכך, או שיש סיבה ואנחנו פשוט לא מבינים אותה?
אליעד אומר כי האדם עשוי להגיע למצב שבו אין לו כבר תשובה לשאלות שהוא שואל. אבל זה שאין לו תשובה לא אומר שאין תשובה בכלל. הוא צריך להמשיך לשאול, ולהתחיל לחשוב באופן רחב יותר ועמוק יותר, מעבר למסגרת ההיגיון הרגיל, לפתוח את הראש ולהגדיל את הקופסה.
מדוע כל השאלות קיימות בגלל הנפרדות?
אליעד מסביר שכל השאלות קיימות רק בגלל שיש נפרדות במציאות. כלומר, העובדה שיש הבדל בין דבר אחד לאחר יוצרת את השאלה. לדוגמה, אם לא היה הבדל בין "קיים" ל"לא קיים", או בין "יש סיבה" ל"אין סיבה", לא היה ניתן לשאול בכלל שאלות כמו "למה המציאות קיימת?" או "מה הסיבה לדבר מסוים?". ברגע שהכל אחד ואין שום הבדל בין דברים, כל השאלות מתבטלות מאליהן.
לכן, האדם צריך להמשיך לשאול ולחקור, ולשאול למה קיימת הנפרדות הזאת. מה גורם לכך שיהיו הבדלים בין דברים? למה בכלל קיימת השאלה "למה"? כאשר האדם יגיע להבנה אמיתית שכל השאלות מקורן בנפרדות, הוא יוכל לראות שכל השאלות הן ביטויים שונים לאותו הדבר, ואין באמת הבדל בין "סיבה" ל"אין סיבה".
מה קורה כשהאדם מגיע לנקודת העצירה בשאלת הלמה?
אליעד מדגיש שבנקודה שבה האדם אינו מוצא יותר תשובה לשאלותיו, עליו לא לוותר ולהמשיך לשאול. דווקא כאשר האדם מגיע למצב שבו אין לו תשובה, עליו להתחיל לשאול למה בכלל יש לו שאלה. מה בכלל גורם לכך שתהיה שאלה? למה בכלל קיימת האפשרות לשאול? הוא צריך לפתוח את עצמו לחשיבה חדשה ולראות שהמציאות אינה מוגבלת לשכל שלו. לפעמים התשובה האמיתית עשויה להיות משהו שהאדם לא יכול אפילו להבין בשכלו האנושי, אך הוא כן יכול לחוות ולהבין בשכל פנימי יותר.
איך מגיעים לתחושת האחדות והיעלמות השאלה?
לפי אליעד, על האדם להמשיך לחקור את המציאות עד שהוא מגיע למצב של אחדות מלאה. הוא מדגיש שוב ושוב שהאדם לא יכול פשוט לשקר לעצמו ולהגיד שאין הבדל בין דברים, אלא הוא חייב לחוות את זה באמת. האדם חייב להבין בצורה כנה ועמוקה שאין באמת הבדל בין "יש סיבה" ל"אין סיבה", בין "קיים" ל"לא קיים". רק לאחר שהוא יבין זאת באמת, החוויה שלו תשתנה, והשאלה "למה" פשוט תיעלם מעצמה.
החוויה האמיתית של האחדות מגיעה כאשר האדם כבר אינו יכול לשאול "למה", כי הוא באמת מבין שהכל זה אחד, ואין שום הבדל בין דברים. האדם כבר לא ישקר לעצמו בכך שהוא אומר שהכל אחד, אלא יחווה זאת בפועל, בצורה פנימית ואמיתית.
אליעד חוזר ומדגיש שהשאלה "למה" היא כלי רב - עוצמה לחקירת המציאות והעצמי. ככל שהאדם ישאל "למה" יותר פעמים, כך הוא יגיע לתובנות עמוקות יותר על המציאות, עד שיגיע למצב שבו השאלות עצמן מתבטלות מעצמן, כי כבר לא ניתן לשאול אותן, עקב הבנת האחדות.
לסיום, אליעד מאחל למאזיניו יום של הבנת המציאות באמת ובאופן מלא, מתוך המשך חקירה בלתי פוסקת.
- למה לשאול שאלות?
- מהי הסיבה לקיום המציאות?
- איך להגיע להבנת האחדות?
- מדוע לשאול למה בלי הפסקה?
- מהי הנפרדות במציאות?
- האם יש סיבה לכל דבר?
למה - עד מתי צריך האדם לשאול את עצמו למה, ומה הסיבה?
היום אשיב על השאלה, עד מתי, צריך האדם לשאול את עצמו למה? ומה הסיבה?
כפי שהסברתי, אדם הרוצה להיות מאושר, האדם צריך להתבונן ולהבין את עצמו.
והיה והאדם ישאל את עצמו מספיק פעמים, למה? ומה הסיבה? הוא יבין האם זה מחויב המציאות, או לא מחויב.
כל שאלה אחרת, כל נושא לבדוק אותו, האם הוא האמת? האם זה יכול להיות אחרת?
והרבה פעמים האדם מגיע לנקודה שאין לו תשובה שזה אמור להיות כך ולא אחרת.
אין סיבה שזה כך ולא אחרת, ולמה אין סיבה? והאם יש תיאורטית אפשרות שכן יש סיבה?
מה נכון? והאדם מגיע למקום שאין לו מושג כבר מה נכון, מה ההפך, או הכל הפכים.
אך האדם, אם הגיע למקום שאין לו כבר תשובה, זה לא אומר שאין סיבה, עליו להמשיך לשאול
ושישאל את עצמו, אולי אין בכלל שאלה, או למה השאלה הזו קיימת בכלל? מה גורם לכך שבכלל יש שאלה, והאדם צריך להגיע למקום שאין לו יותר שאלה, כי כל השאלות קיימות בכלל בגלל הנפרדות.
זאת אומרת, שבעולם יש הבדלים בין דבר לדבר, וכל דבר מוגדר כנפרד.
והסיבה של כל דבר ודבר, היא הנפרדות.
ואם הגעת למקום שאין נפרדות, אין שתי ישויות, יש אחד בלבד, אז אין יותר שאלות, כי יש אחד, אין דבר שונה או נוסף לו.
והאדם יכול לשאול על כל דבר, כי אין סוף ואין הגבלה לחכמה של האדם, והמציאות אינה מוגבלת לשכל של האדם, ויש נקודה שהשכל של האדם כבר לא יכול להסביר או לתת תשובות.
על כן האדם צריך להתחיל להגדיל את הקופסא.
כי השאלה של למה אתה רוצה כך ולא אחרת, היא ביטוי של השאלה / תת שאלה, למה המציאות היא כך ולא אחרת?
ואדם צריך באופן אמיתי לשאול את עצמו, האם באמת אין הבדל בין יש סיבה לבין אין סיבה?
ולא לצאת מידי חובה ולשקר את עצמך ולהגיד אז אין או יש סיבה זה לא משנה ואין הבדל
על האדם להתעקש ולהמשיך לשאול עד שיקבל את המקום הכי פנימי, ולא לוותר ולהמשיך לסבול, להמשיך לחקור עד שתתקבל ההבנה של האחדות ואז הגילוי שבאמת אין או יש סיבה אחד הם, אך החוויה הזו חייבת לבוא מבפנים, ולא רק כאמירה מהפה אל החוץ.
ואם האדם יחקור ויבקש רק ואך ורק את האמת, יבין שהכל אלו ביטויים שונים של אותו הדבר, כי אין שוני באמת בין הדברים, והאדם כדי לחוות את זה, צריך קודם להבין את זה בשכל, ומתוך ההבנה תבוא החוויה.
ואל תניח שום הנחה, שום הנחה!! ותמשיך לשאול עד שתגיע למקום שלא משנה אם מצאת תשובה או לא, אלא שאין בכלל שאלה.
ושיהיה המשך יום, של הבנת המציאות באמת.
היום אשיב על השאלה, עד מתי, צריך האדם לשאול את עצמו למה? ומה הסיבה?
כפי שהסברתי, אדם הרוצה להיות מאושר, האדם צריך להתבונן ולהבין את עצמו.
והיה והאדם ישאל את עצמו מספיק פעמים, למה? ומה הסיבה? הוא יבין האם זה מחויב המציאות, או לא מחויב.
כל שאלה אחרת, כל נושא לבדוק אותו, האם הוא האמת? האם זה יכול להיות אחרת?
והרבה פעמים האדם מגיע לנקודה שאין לו תשובה שזה אמור להיות כך ולא אחרת.
אין סיבה שזה כך ולא אחרת, ולמה אין סיבה? והאם יש תיאורטית אפשרות שכן יש סיבה?
מה נכון? והאדם מגיע למקום שאין לו מושג כבר מה נכון, מה ההפך, או הכל הפכים.
אך האדם, אם הגיע למקום שאין לו כבר תשובה, זה לא אומר שאין סיבה, עליו להמשיך לשאול
ושישאל את עצמו, אולי אין בכלל שאלה, או למה השאלה הזו קיימת בכלל? מה גורם לכך שבכלל יש שאלה, והאדם צריך להגיע למקום שאין לו יותר שאלה, כי כל השאלות קיימות בכלל בגלל הנפרדות.
זאת אומרת, שבעולם יש הבדלים בין דבר לדבר, וכל דבר מוגדר כנפרד.
והסיבה של כל דבר ודבר, היא הנפרדות.
ואם הגעת למקום שאין נפרדות, אין שתי ישויות, יש אחד בלבד, אז אין יותר שאלות, כי יש אחד, אין דבר שונה או נוסף לו.
והאדם יכול לשאול על כל דבר, כי אין סוף ואין הגבלה לחכמה של האדם, והמציאות אינה מוגבלת לשכל של האדם, ויש נקודה שהשכל של האדם כבר לא יכול להסביר או לתת תשובות.
על כן האדם צריך להתחיל להגדיל את הקופסא.
כי השאלה של למה אתה רוצה כך ולא אחרת, היא ביטוי של השאלה / תת שאלה, למה המציאות היא כך ולא אחרת?
ואדם צריך באופן אמיתי לשאול את עצמו, האם באמת אין הבדל בין יש סיבה לבין אין סיבה?
ולא לצאת מידי חובה ולשקר את עצמך ולהגיד אז אין או יש סיבה זה לא משנה ואין הבדל
על האדם להתעקש ולהמשיך לשאול עד שיקבל את המקום הכי פנימי, ולא לוותר ולהמשיך לסבול, להמשיך לחקור עד שתתקבל ההבנה של האחדות ואז הגילוי שבאמת אין או יש סיבה אחד הם, אך החוויה הזו חייבת לבוא מבפנים, ולא רק כאמירה מהפה אל החוץ.
ואם האדם יחקור ויבקש רק ואך ורק את האמת, יבין שהכל אלו ביטויים שונים של אותו הדבר, כי אין שוני באמת בין הדברים, והאדם כדי לחוות את זה, צריך קודם להבין את זה בשכל, ומתוך ההבנה תבוא החוויה.
ואל תניח שום הנחה, שום הנחה!! ותמשיך לשאול עד שתגיע למקום שלא משנה אם מצאת תשובה או לא, אלא שאין בכלל שאלה.
ושיהיה המשך יום, של הבנת המציאות באמת.