האם אפשרי טוב בלי רע, או רע בלי טוב?

אליעד כהן מסביר בהרצאתו את מהות "פרדוקס הטוב והרע", תוך התמקדות בשאלה האם אפשר להרגיש "טוב" ללא קיומו של "רע" ולהפך. אליעד מתחיל בהסבר שכל דבר בעולם מורכב מחיסרון ויתרון. בכל סיטואציה קיימים יתרונות וחסרונות שונים, ובאופן יחסי יש לעיתים יותר יתרונות או יותר חסרונות. אך הוא מציין שהשאלה המהותית היא האם בכלל ניתן לחוות את הטוב בלי הרע או את הרע בלי הטוב.

אליעד מדגים זאת באמצעות דוגמה פשוטה - אדם מרגיש הנאה מנעליים שיש לו, אך אם הוא לא יחווה את החיסרון של אי - הנוחות של להיות בלי נעליים, הוא לא באמת ירגיש את היתרון וההנאה של הנעליים שיש לו. הוא מחדד שאם אדם לא היה חווה רע כלל, הוא לא היה יכול להעריך את הטוב שהוא חווה. באופן דומה, אם לא היה קיים שום יתרון, האדם לא היה מסוגל לחוש בחסרונות.

האם באמת קיים מצב בו היתרון והחיסרון מאוזנים לחלוטין?

אליעד ממשיך ומסביר, שבמציאות לכאורה חייב להתקיים איזון מוחלט בין יתרונות לחסרונות, אך באותה נשימה הוא מציין שהרעיון הזה יוצר בעיה לוגית נוספת. אם באמת בכל יתרון קיים חיסרון שווה לו, האדם לא היה אמור לחוות טוב או רע בכלל, משום שהתחושות היו מתאזנות. אבל האדם בכל זאת חווה תחושות טובות ותחושות רעות, ולכן הוא טוען שההנחה שאומרת שהכל שווה באופן מוחלט אינה נכונה לגמרי. הוא מוסיף שככל הנראה, התחושות אינן מתקיימות באותו רגע באופן שווה. לדוגמה, אדם שנכנס מחום כבד לתוך חדר ממוזג, מרגיש טוב באותו רגע בגלל שהזיכרון של הרע (החום) עדיין טרי. לעומת זאת, תחושת הנעליים איננה חזקה כי החיסרון (להיות יחף) אינו טרי בזיכרונו.

האם האדם באמת יכול להיות בטוח במחשבותיו?

אליעד עובר לנקודה עמוקה יותר ומסביר שבכל פעם שהאדם חושב על משהו באופן הגיוני, תמיד קיימת אפשרות שיהיה ספק, כי לכל טיעון הגיוני אפשר למצוא טיעון הפוך. הוא מדגים זאת באמצעות הדוגמה של "האם ראית קיר?". הוא מסביר שאם האדם באמת בטוח בקיומו של הקיר, אין שום צורך לבדוק שוב אם יש קיר או אין קיר. אך כאשר מדובר בחישובים או בהנחות על תחושות ורגשות, האדם מרגיש צורך לבדוק שוב ושוב, משום שהוא איננו בטוח במאה אחוז. כלומר, התחושות של טוב או רע אינן ודאיות לחלוטין אלא יחסיות.

מדוע האדם ממשיך "לשחק את המשחק" למרות שהכל יחסי?

אליעד מסביר את המשמעות של "המשחק" בכך שהאדם ממשיך לרדוף אחרי מילוי החסרונות שלו, למרות שהוא יודע שברגע שימלא חיסרון אחד, מיד ייווצר חיסרון חדש. הוא משתמש בדוגמה של דליים עם חורים, שבה האדם ממשיך להעביר מים מדלי לדלי למרות החורים שבהם, כי הוא חושב שהוא מצליח למלא אותם. אליעד מציין שכך בדיוק פועל האדם: הוא יודע שכל סיפוק הוא זמני, ובכל זאת ממשיך לרדוף אחרי מילוי הצרכים והחסרונות שלו.

מה הכוונה ש"הכל אחד" ואיך זה קשור לטוב ולרע?

אליעד מגיע להסבר עמוק נוסף שאומר, כי מנקודת המבט הגבוהה ביותר, כל ההבדלים בין טוב לרע הם אשליה, מכיוון שהכל מורכב ממהות אחת. אם הכל עשוי ממהות אחת ויחידה, אזי לא באמת קיימים שני צדדים של טוב ורע, אלא מדובר באותה מהות, ואותו הדבר מתפרש לפעמים כ"טוב" ולפעמים כ"רע". הבעיה היא שהשכל האנושי אינו יכול לתפוס זאת בצורה שלמה, ולכן האדם רואה הבדלים וחש תחושות שונות של טוב ורע.

הוא מדגים זאת באמצעות המשל שאומר שאם הכל היה לבן, אי אפשר היה לראות שני צבעים שונים. אבל...