דטרמיניזם. בחירה חופשית. האם באמת ולמי באמת יש בחירה חופשית?
כפי שכבר ביארתי (כאן, וגם כאן), המהות של הבחירה החופשית היא, רצון יוצר עשייה. וכאן נחדד את העניין הזה.
הבחירה החופשית נוצרת רק בגלל שהאדם ממוקד בעשייה שלו ולא ברצון שלו.
ז"א הסיבה שנדמה לאדם שיש לו בחירה חופשית, היא רק משום שהוא ממוקד במה שהוא עושה ולא במה שהוא רוצה.
הסבר:
כאשר האדם עסוק כל הזמן בלעשות דברים במקום בלחשוב על מה שהוא עושה, במקרה כזה נדמה לאדם שהוא בוחר את מה שהוא עושה.
ומדוע נדמה לאדם שהוא בוחר את מה שהוא עושה?
משום שהוא מרגיש שהוא עושה את מה שהוא רוצה.
בחירה חופשית = רוצה עושה, לא רוצה לא עושה.
כל זה כמובן נכון, ובאמת האדם בוחר לעשות את מה שהוא רוצה. אז היכן התרמית?
העניין שהוא שהאדם בוחר לעשות את מה שהוא רוצה ואכן עושה אך ורק את מה שהוא רוצה, אך הוא לא בוחר את מה שהוא רוצה שיוצר ומוביל את האדם אל מה שהוא עושה.
העניין הנ"ל מנפץ את הגאווה המטופשת של האדם לחלוטין, ולכן האויב הגדול ביותר של האדם להבין את העניין הזה, הוא כמובן האגו של האדם.
כל הסבל של האדם מגיע רק מהאגו שלו, כי אם אין אגו אז אין סבל ויש רק טוב אמיתי.
מטרתו של האגו הדמיוני של האדם, היא לגרום לאדם להאמין שהוא משהו ממשי, כדי שהאדם ימשיך לסבול.
לכן האגו לא מוכן לקבל את זה שהוא כלום, ולכן הוא מתעקש לגרום לאדם להשלות את עצמו שהוא בוחר לעשות משהו.
כדי להבין את העניין הזה לעומק וכדי להבין אותו באמת, על האדם להסתכל על העניין בעין אמיתית בלבד וללא שום שיקול של אגו כלשהו.
הנושא הוא די פשוט. האדם בוחר מה לעשות. האדם עושה את מה שהוא רוצה ויכול שלא לעשות את מה שהוא לא רוצה. אך האדם לא בוחר מה לרצות.
יתכן ונדמה לאדם שהוא בוחר מה לרצות, אך זו כמובן לא יותר מאשר אשליה. כי גם כדי לבחור מה לרצות, גם לשם כך צריך רצון אחר פנימי יותר שמגיע מעצמו ללא בחירה של האדם.
אם נדמה לאדם שהוא בוחר מה לרצות, אז נראה אותו בוחר להפסיק לרצות לחלוטין!
האדם לא בוחר לרצות ולא בוחר מה לרצות.
האדם עושה את מה שהוא רוצה.
הרצון של האדם הוא זה שמחליט לאדם מה לעשות.
האדם לא יכול שלא לעשות את מה שהוא רוצה. והאדם חייב לעשות את מה שהוא רוצה.
אם הרצון של האדם יחליט עבור האדם שהוא יעשה פעולה, האדם לא יכול להתנגד לרצון העצמי שלו. אא"כ יהיה לו רצון אחר פנימי יותר. אך זה כמובן לא תלוי באדם עצמו.
מי שחושב שיש לו רצון עצמי, עליו פשוט להסתכל אל תוך עצמו ולשאול את עצמו מדוע בכלל הוא רוצה משהו? מדוע לרצות בכלל? האדם הוא מסוגל להפסיק לרצות? האם הוא מסוגל להשתחרר מהרצון לחלוטין?
כאשר האדם מחפש את האמת, הוא רואה שהוא אכן בוחר בבחירה חופשית לעשות את מה שהוא רוצה בלבד, והוא עושה אך ורק את מה שהוא רוצה, אך הוא לא בוחר מה לרצות.
כל הרעיון של בחירה חופשית מבוסס על הרעיון של סיבה שיוצרת תוצאה.
האדם בוחר שזו הסיבה שיוצרת את התוצאה שהיא הפעולה.
אך מאחר שלכל סיבה יש סיבה, הרי שיש סיבה גם מדוע האדם בחר את הבחירה שלו ולא אחרת.
על האדם לשאול את עצמו, מדוע בחרתי X ולא Y.
אם אין לכך סיבה, הרי שלא הייתה כאן בחירה חופשית. ואם יש לכך סיבה, הרי שגם אז אין כאן בחירה חופשית.
הסיבה היחידה שנדמה לאדם שיש לו בחירה חופשית, היא רק משום שכך הוא חונך לחשוב.
אם היו מסבירים לילד קטן שאין הבדל בינו לבין דומם / צומח / בעל חיים, הרי שהוא לא היה חושב שיש לו בחירה חופשית יותר מאשר לגרגיר אבק.
ילד קטן מטבעו אינו רואה הבדל בינו לבין שאר הדברים שקיימים במציאות.
לילד קטן נדמה שגם לבובה יש רגשות / מחשבות בדיוק כמו שיש לו.
החינוך שהילד מקבל, גורם לו להאמין שהוא שונה משאר הדברים שקיימים במציאות, וגורם לו לחשוב שהוא בוחר מה לעשות בניגוד לדומם לדוגמה שאינו בוחר מה לעשות.
החינוך שהילד מקבל, שגורם לו לחשוב שהוא שונה מהותית משאר הדברים שקיימים במציאות, הוא חינוך שמבוסס על האגו הדמיוני של האדם בלבד. האגו שאחראי לסבל של האדם.
מי באמת מחליט לאדם מה הוא ירצה ומה הוא יעשה?
תשובה: המציאות. המציאות היא זו שמחליטה בכל רגע מחדש כיצד היא תהייה.
המציאות היא זו שמחליטה בכל רגע שהעולם יהיה כפי מה שהוא.
המציאות היא זו שמהווה את כל הדברים כולם באופן שווה.
מנקודת המבט של המציאות לא אפשרי שתהיה לאדם שבתוכה בחירה חופשית אמיתית.
אפשרי שהוא יחשוב שיש לו בחירה חופשית, אך לא אפשרי שבאמת תהיה לו בחירה חופשית, משום שהמציאות היא זו שמהווה את כל מה שקיים בתוכה.
הדבר דומה לאדם שחולם חלום.
ה"אני" שנמצא בתוך החלום יכול לחשוב כמה שהוא רוצה שיש לו ישות עצמית. גם האנשים שבתוך החלום יכולים להתעקש על כך שיש להם ישות עצמאית ושיש להם בחירה חופשית.
לאדם שנמצא בתוך החלום, אכן נדמה לו שיש הבדל בין הדומם / צומח / בעלי חיים / מדבר שיש בתוך החלום.
האדם שנמצא בתוך החלום נדמה לו שהוא אכן בוחר מה לעשות, ונדמה לו שיש לו ישות עצמי.
אך מי שמסתכל על העניין הזה מנקודת מבט חיצונית לחלום, הוא יודע את האמת שבאמת כל מה שנמצא בתוך החלום, זו הכל מהות אחת שמהווה את כל מה שקיים בתוך החלום.
כאשר אדם חולם חלום, נדמה לו שהוא נמצא במקום גדול וממשי. אך באמת כל המקום כולו נמצא בתוך מחשבה של זה שחושב אותו.
כל מה שקיים במציאות, נמצא בתוך המציאות.
האדם נמצא בתוך המציאות. המציאות היא זו שמחליטה כיצד היא תהיה ומה האדם שבתוכה יעשה ואיך בדיוק הוא יעשה זאת.
המציאות היא זו שמחליטה מה האדם יחשוב / ירגיש / ירצה / יעשה וכולי.
כל מה שהאדם "עושה", אינו שונה מהותית ממה שהאדם "רואה".
גם מה שהאדם עושה, זה רק אירוע שאותו ה"אני" שלו חווה.
גם ה"אני" של האדם עצמו, גם הוא עצמו אינו ישות עצמאית, אלא חלק מישות אחרת שמהווה אותו בכל רגע.
אם המציאות תפסיק לחשוב את ה"אני" של האדם, באותו הרגע האדם יפסיק לחשוב "אני" ולהיות מודע לעצמו.
כמו שלאף אחד שנמצא בתוך חלום אין לו ישות עצמאית ובחירה חופשית אמיתית, כך גם אין לאף אחד שנמצא בתוך המציאות בחירה חופשית אמיתית.
למי כן יש בחירה חופשית אמיתית?
תשובה: למציאות עצמה ואך ורק למציאות עצמה יש...
כפי שכבר ביארתי (כאן, וגם כאן), המהות של הבחירה החופשית היא, רצון יוצר עשייה. וכאן נחדד את העניין הזה.
הבחירה החופשית נוצרת רק בגלל שהאדם ממוקד בעשייה שלו ולא ברצון שלו.
ז"א הסיבה שנדמה לאדם שיש לו בחירה חופשית, היא רק משום שהוא ממוקד במה שהוא עושה ולא במה שהוא רוצה.
הסבר:
כאשר האדם עסוק כל הזמן בלעשות דברים במקום בלחשוב על מה שהוא עושה, במקרה כזה נדמה לאדם שהוא בוחר את מה שהוא עושה.
ומדוע נדמה לאדם שהוא בוחר את מה שהוא עושה?
משום שהוא מרגיש שהוא עושה את מה שהוא רוצה.
בחירה חופשית = רוצה עושה, לא רוצה לא עושה.
כל זה כמובן נכון, ובאמת האדם בוחר לעשות את מה שהוא רוצה. אז היכן התרמית?
העניין שהוא שהאדם בוחר לעשות את מה שהוא רוצה ואכן עושה אך ורק את מה שהוא רוצה, אך הוא לא בוחר את מה שהוא רוצה שיוצר ומוביל את האדם אל מה שהוא עושה.
העניין הנ"ל מנפץ את הגאווה המטופשת של האדם לחלוטין, ולכן האויב הגדול ביותר של האדם להבין את העניין הזה, הוא כמובן האגו של האדם.
כל הסבל של האדם מגיע רק מהאגו שלו, כי אם אין אגו אז אין סבל ויש רק טוב אמיתי.
מטרתו של האגו הדמיוני של האדם, היא לגרום לאדם להאמין שהוא משהו ממשי, כדי שהאדם ימשיך לסבול.
לכן האגו לא מוכן לקבל את זה שהוא כלום, ולכן הוא מתעקש לגרום לאדם להשלות את עצמו שהוא בוחר לעשות משהו.
כדי להבין את העניין הזה לעומק וכדי להבין אותו באמת, על האדם להסתכל על העניין בעין אמיתית בלבד וללא שום שיקול של אגו כלשהו.
הנושא הוא די פשוט. האדם בוחר מה לעשות. האדם עושה את מה שהוא רוצה ויכול שלא לעשות את מה שהוא לא רוצה. אך האדם לא בוחר מה לרצות.
יתכן ונדמה לאדם שהוא בוחר מה לרצות, אך זו כמובן לא יותר מאשר אשליה. כי גם כדי לבחור מה לרצות, גם לשם כך צריך רצון אחר פנימי יותר שמגיע מעצמו ללא בחירה של האדם.
אם נדמה לאדם שהוא בוחר מה לרצות, אז נראה אותו בוחר להפסיק לרצות לחלוטין!
האדם לא בוחר לרצות ולא בוחר מה לרצות.
האדם עושה את מה שהוא רוצה.
הרצון של האדם הוא זה שמחליט לאדם מה לעשות.
האדם לא יכול שלא לעשות את מה שהוא רוצה. והאדם חייב לעשות את מה שהוא רוצה.
אם הרצון של האדם יחליט עבור האדם שהוא יעשה פעולה, האדם לא יכול להתנגד לרצון העצמי שלו. אא"כ יהיה לו רצון אחר פנימי יותר. אך זה כמובן לא תלוי באדם עצמו.
מי שחושב שיש לו רצון עצמי, עליו פשוט להסתכל אל תוך עצמו ולשאול את עצמו מדוע בכלל הוא רוצה משהו? מדוע לרצות בכלל? האדם הוא מסוגל להפסיק לרצות? האם הוא מסוגל להשתחרר מהרצון לחלוטין?
כאשר האדם מחפש את האמת, הוא רואה שהוא אכן בוחר בבחירה חופשית לעשות את מה שהוא רוצה בלבד, והוא עושה אך ורק את מה שהוא רוצה, אך הוא לא בוחר מה לרצות.
כל הרעיון של בחירה חופשית מבוסס על הרעיון של סיבה שיוצרת תוצאה.
האדם בוחר שזו הסיבה שיוצרת את התוצאה שהיא הפעולה.
אך מאחר שלכל סיבה יש סיבה, הרי שיש סיבה גם מדוע האדם בחר את הבחירה שלו ולא אחרת.
על האדם לשאול את עצמו, מדוע בחרתי X ולא Y.
אם אין לכך סיבה, הרי שלא הייתה כאן בחירה חופשית. ואם יש לכך סיבה, הרי שגם אז אין כאן בחירה חופשית.
הסיבה היחידה שנדמה לאדם שיש לו בחירה חופשית, היא רק משום שכך הוא חונך לחשוב.
אם היו מסבירים לילד קטן שאין הבדל בינו לבין דומם / צומח / בעל חיים, הרי שהוא לא היה חושב שיש לו בחירה חופשית יותר מאשר לגרגיר אבק.
ילד קטן מטבעו אינו רואה הבדל בינו לבין שאר הדברים שקיימים במציאות.
לילד קטן נדמה שגם לבובה יש רגשות / מחשבות בדיוק כמו שיש לו.
החינוך שהילד מקבל, גורם לו להאמין שהוא שונה משאר הדברים שקיימים במציאות, וגורם לו לחשוב שהוא בוחר מה לעשות בניגוד לדומם לדוגמה שאינו בוחר מה לעשות.
החינוך שהילד מקבל, שגורם לו לחשוב שהוא שונה מהותית משאר הדברים שקיימים במציאות, הוא חינוך שמבוסס על האגו הדמיוני של האדם בלבד. האגו שאחראי לסבל של האדם.
מי באמת מחליט לאדם מה הוא ירצה ומה הוא יעשה?
תשובה: המציאות. המציאות היא זו שמחליטה בכל רגע מחדש כיצד היא תהייה.
המציאות היא זו שמחליטה בכל רגע שהעולם יהיה כפי מה שהוא.
המציאות היא זו שמהווה את כל הדברים כולם באופן שווה.
מנקודת המבט של המציאות לא אפשרי שתהיה לאדם שבתוכה בחירה חופשית אמיתית.
אפשרי שהוא יחשוב שיש לו בחירה חופשית, אך לא אפשרי שבאמת תהיה לו בחירה חופשית, משום שהמציאות היא זו שמהווה את כל מה שקיים בתוכה.
הדבר דומה לאדם שחולם חלום.
ה"אני" שנמצא בתוך החלום יכול לחשוב כמה שהוא רוצה שיש לו ישות עצמית. גם האנשים שבתוך החלום יכולים להתעקש על כך שיש להם ישות עצמאית ושיש להם בחירה חופשית.
לאדם שנמצא בתוך החלום, אכן נדמה לו שיש הבדל בין הדומם / צומח / בעלי חיים / מדבר שיש בתוך החלום.
האדם שנמצא בתוך החלום נדמה לו שהוא אכן בוחר מה לעשות, ונדמה לו שיש לו ישות עצמי.
אך מי שמסתכל על העניין הזה מנקודת מבט חיצונית לחלום, הוא יודע את האמת שבאמת כל מה שנמצא בתוך החלום, זו הכל מהות אחת שמהווה את כל מה שקיים בתוך החלום.
כאשר אדם חולם חלום, נדמה לו שהוא נמצא במקום גדול וממשי. אך באמת כל המקום כולו נמצא בתוך מחשבה של זה שחושב אותו.
כל מה שקיים במציאות, נמצא בתוך המציאות.
האדם נמצא בתוך המציאות. המציאות היא זו שמחליטה כיצד היא תהיה ומה האדם שבתוכה יעשה ואיך בדיוק הוא יעשה זאת.
המציאות היא זו שמחליטה מה האדם יחשוב / ירגיש / ירצה / יעשה וכולי.
כל מה שהאדם "עושה", אינו שונה מהותית ממה שהאדם "רואה".
גם מה שהאדם עושה, זה רק אירוע שאותו ה"אני" שלו חווה.
גם ה"אני" של האדם עצמו, גם הוא עצמו אינו ישות עצמאית, אלא חלק מישות אחרת שמהווה אותו בכל רגע.
אם המציאות תפסיק לחשוב את ה"אני" של האדם, באותו הרגע האדם יפסיק לחשוב "אני" ולהיות מודע לעצמו.
כמו שלאף אחד שנמצא בתוך חלום אין לו ישות עצמאית ובחירה חופשית אמיתית, כך גם אין לאף אחד שנמצא בתוך המציאות בחירה חופשית אמיתית.
למי כן יש בחירה חופשית אמיתית?
תשובה: למציאות עצמה ואך ורק למציאות עצמה יש...
050-3331-331