מדוע אדם שמחפש את האמת נתקל בשאלות חדשות כל הזמן?

אדם שמחפש את האמת באופן אמיתי מנסה להבין את המציאות בדיוק כפי שהיא. אליעד כהן מסביר שהאמת פירושה לתפוס את המציאות כמו שהיא באמת. לדוגמה, אדם שרואה כוס מים ואומר שזו כוס מיץ תפוזים, תופס את המציאות בצורה שגויה וחי בשקר. מטרת חיפוש האמת היא להבין את המציאות באופן מדויק.

הדרך לחיפוש האמת היא באמצעות שאלת שאלות: האדם שואל את עצמו שאלות, כמו "האם הדבר הזה נכון?" או "מה אני באמת רוצה?". בכל פעם שהאדם מגלה תשובה, מתעוררות שאלות חדשות. למשל, האדם מגלה מה הוא רוצה, ואז הוא שואל למה הוא רוצה את הדבר הזה דווקא, וכך מגיע לרצון עמוק יותר, עד שבסופו של דבר הוא מגיע למבוי סתום, לשאלה בסיסית ועמוקה יותר כמו "למה בכלל יש רצון?", "למה יש מציאות בכלל?". אליעד מדגיש כי השאלות הללו נוצרות באופן טבעי לאורך תהליך החיפוש.

האם יש סוף לכמות השאלות שאדם יכול לשאול?

אליעד כהן מביא בשורה טובה: כמות השאלות שאדם יכול לשאול היא סופית. יש סוף גם לטיפשות וגם לשאלות. הוא מתייחס לאמירה שיש שני דברים אינסופיים - היקום והטיפשות - וטוען שזו טעות, כי לשניהם יש סוף. סוף היקום הוא הפרספקטיבה שלפני היקום, לפני מימד המקום והזמן. והסוף של הטיפשות הוא החכמה.

אליעד מדגיש שהטיפשות הגדולה ביותר קשורה באופן ישיר לחכמה הגדולה ביותר, וכי מי שיגיע לסוף הטיפשות יהפוך לחכם ביותר, אך רק אם יילך עם הדברים בשלמות עד הקצה ולא יישאר באמצע.

מהי הטיפשות ומה יוצר את השאלות?

טיפשות מוגדרת כחוסר הבנה של המציאות, וחוסר הבנה נובע מהמגבלה של השכל האנושי. המוח האנושי מוגבל ולכן לא יכול להבין הכל, ולכן לאדם יש שאלות. השאלות הן תמיד סופיות, והדרך לפתרון כל השאלות בבת אחת היא לשאול שאלה נכונה אחת: "למה יש שאלות בכלל?" או "במה תלוי קיומן של השאלות?". במקום לחפש תשובות לשאלות ספציפיות, יש להבין את הסיבה שבכלל קיימות שאלות.

מדוע השאלות נובעות מהנפרדות ומהדואליות?

השורש של כל השאלות הוא מושג הנפרדות והדואליות. אם הייתה אפשרות אחת בלבד, לא היו מתעוררות שאלות. השאלה קיימת רק כי יש לפחות שתי אפשרויות - למשל טוב ורע, קיים ולא קיים. השאלות נוצרות כאשר האדם מתחיל להבדיל בין "אני" ל"לא אני", בין "קיים" ל"לא קיים". אליעד מדגים זאת בכך שאם לאדם הייתה רק מחשבה אחת, הוא לא היה שואל שאלות כלל.

מה יוצר את תחושת הנפרדות?

תחושת הנפרדות נוצרת כתוצאה ממגבלת השכל האנושי, שאינו מסוגל לתפוס שדבר והיפוכו הם למעשה אחד. אליעד מביא כדוגמה את רעיון היקום האינסופי, שבו האדם חושב שאם ילך ימינה או שמאלה תמיד יוכל להמשיך עוד ועוד. אך אם האדם היה מסוגל להבין שהימין והשמאל הם אותו המקום בדיוק, הוא היה מבין שליקום יש סוף, ויותר מכך, היה קולט שכל היקום כולו בעצם לא נמצא בשום מקום.

המגבלה של האדם היא חוסר היכולת להבין ששני דברים הפוכים הם אחד. אילו האדם היה מסוגל להבין את האחדות המוחלטת של המציאות, לא היו לו שום שאלות.

מהי השאלה האמיתית היחידה שאדם צריך לשאול?

השאלה האמיתית היחידה שעל האדם לשאול היא "מהי האמת?". האדם צריך לבדוק האם הדברים שנראים שונים בשכל האנושי באמת שונים. לדוגמה, שאלות כמו "האם יש תכלית או אין תכלית?" או "האם אני קיים או לא קיים?" מבוססות על ההנחה שאלה דברים נפרדים ושונים, אך אילו האדם היה מבין שתכלית וחוסר תכלית, או קיום ואי - קיום הם אחד, לא הייתה לו שאלה כלל.

השכל האנושי הוא רק הנחת עבודה סובייקטיבית, ואינו משקף בהכרח את האמת האובייקטיבית של המציאות. לכן, אדם שבאמת מחפש את האמת חייב לשאול את עצמו האם ההבדלים שהוא תופס הם אמיתיים או מדומים.

מהו הפתרון לשאלות הבלתי נגמרות?

אליעד מסכם שהדרך להתמודד עם השאלות הבלתי נגמרות היא לחפש את שורש השאלות ולשאול אך ורק את שאלת האמת. מי שמחפש באמת יגיע לשכל אמיתי שבו הכל אחד לחלוטין, ואז לא יהיו לו יותר שאלות. בשכל זה, אין מקום לדואליות ולנפרדות, ולכן ממילא השאלות מפסיקות להתקיים. האדם מגיע להבנה עמוקה שהכל אחד ואין צורך בשאלות נוספות.