מהם הרעיונות המרכזיים בהבנת תנודתיות התודעה והחזרה למשחק?
אליעד כהן מציג את הרעיון המרכזי של התנודתיות של התודעה, שמדבר על המעברים השונים שהיא עוברת בין מצבים שונים, משלווה ויציבות (הסנטר) למרדף אחרי חוויות ורעיונות חדשים. הוא מציין שהתודעה אינה תלויה בגוף ושה"אני" אינו הגוף, אלא התודעה עצמה. כיוון שהתודעה היא מחוברת לחוויות שלנו, ולא לגוף הפיזי, אז גם אם הגוף משתנה, התודעה יכולה להישאר קיימת. אליעד מדבר על איך תודעה יכולה להישאר יציבה גם אם חלקים מהגוף משתנים. מדובר כאן על הבדל בין תחושת הקיום של האדם, שהיא נובעת מהתודעה, לבין מבנה הגוף שהוא משתנה כל הזמן. הרעיון הזה מציע שכאשר אנחנו מתחברים לתודעה שלנו, אנחנו לא מוגבלים על ידי הגוף שלנו ותחושת הקיום שלנו לא תלויה בגורמים פיזיים.
כיצד נוכל לחזור למשחק ולהתחבר אליו?
אליעד מציע שהחזרה למשחק מתארת תהליך שבו האדם מתחבר מחדש לתודעה או לחוויות החיים אחרי שהוא עבר חוויות של ריקנות או אובדן משמעות. כדי לחזור למשחק, עלינו להפסיק להתעקש על פרטים שוליים ולעיתים גם על משמעות מוחלטת, ולחזור לפשטות של חיים נוכחיים. הוא מדבר על כך שבמהלך החזרה למשחק אנחנו צריכים לא להתמקד בניסיון להשיג את כל התשובות, אלא פשוט להיות נוכחים ברגע, לחוות את הרגע בלי להילחם בתודעה. התודעה יכולה לנוע בין מצבים של יציבות (הסנטר) לבין מצבים של חיפוש מתמיד אחר חוויות חדשות. כל אחד מהמצבים הללו מציע דרכים שונות להתנהל, אבל מה שחשוב הוא למצוא איזון בין השניים כדי לא להיתקע בחוויות שוחקות או מעייפות, וגם לא להיות מנותקים מדי.
האם תודעה והחיים הם "משחק"?
הדיבור על החיים כמשחק מציג את הרעיון שלפעמים החיים הם פשוט חוויה של משחק, שבה לא תמיד חייבת...
אליעד כהן מציג את הרעיון המרכזי של התנודתיות של התודעה, שמדבר על המעברים השונים שהיא עוברת בין מצבים שונים, משלווה ויציבות (הסנטר) למרדף אחרי חוויות ורעיונות חדשים. הוא מציין שהתודעה אינה תלויה בגוף ושה"אני" אינו הגוף, אלא התודעה עצמה. כיוון שהתודעה היא מחוברת לחוויות שלנו, ולא לגוף הפיזי, אז גם אם הגוף משתנה, התודעה יכולה להישאר קיימת. אליעד מדבר על איך תודעה יכולה להישאר יציבה גם אם חלקים מהגוף משתנים. מדובר כאן על הבדל בין תחושת הקיום של האדם, שהיא נובעת מהתודעה, לבין מבנה הגוף שהוא משתנה כל הזמן. הרעיון הזה מציע שכאשר אנחנו מתחברים לתודעה שלנו, אנחנו לא מוגבלים על ידי הגוף שלנו ותחושת הקיום שלנו לא תלויה בגורמים פיזיים.
כיצד נוכל לחזור למשחק ולהתחבר אליו?
אליעד מציע שהחזרה למשחק מתארת תהליך שבו האדם מתחבר מחדש לתודעה או לחוויות החיים אחרי שהוא עבר חוויות של ריקנות או אובדן משמעות. כדי לחזור למשחק, עלינו להפסיק להתעקש על פרטים שוליים ולעיתים גם על משמעות מוחלטת, ולחזור לפשטות של חיים נוכחיים. הוא מדבר על כך שבמהלך החזרה למשחק אנחנו צריכים לא להתמקד בניסיון להשיג את כל התשובות, אלא פשוט להיות נוכחים ברגע, לחוות את הרגע בלי להילחם בתודעה. התודעה יכולה לנוע בין מצבים של יציבות (הסנטר) לבין מצבים של חיפוש מתמיד אחר חוויות חדשות. כל אחד מהמצבים הללו מציע דרכים שונות להתנהל, אבל מה שחשוב הוא למצוא איזון בין השניים כדי לא להיתקע בחוויות שוחקות או מעייפות, וגם לא להיות מנותקים מדי.
האם תודעה והחיים הם "משחק"?
הדיבור על החיים כמשחק מציג את הרעיון שלפעמים החיים הם פשוט חוויה של משחק, שבה לא תמיד חייבת...
- תודעה והקיום
- הסנטר והחיים
- תנודתיות התודעה
- החזרה למשחק
- האם החיים הם משחק?
מהם הרעיונות המרכזיים בהבנת תנודתיות התודעה והחזרה למשחק?
ההרצאה של אליעד כהן עוסקת בנושאים של תנודתיות התודעה והחזרה למשחק, תוך שימוש במונחים כמו "הסנטר" ו"משחק". אחד הרעיונות המרכזיים הוא שהתודעה אינה תלויה בגוף, ולכן לא ניתן להגדיר את תחושת הקיום שלנו רק על פי גוף פיזי. התודעה היא זו שמחוברת לחוויות שלנו, ולא הגוף עצמו. המחשבה היא שהתודעה נפרדת מהגוף, ושה"אני" הוא התודעה ולא הגוף. זה מובן בכך שהתודעה יכולה להישאר פעילה גם אם הגוף משתנה, דבר שמוביל להבנה שאין קשר ישיר בין תחושת הקיום לבין המבנה הגופני של האדם.
כיצד נוכל לחזור למשחק ולהתחבר אליו?
החזרה למשחק מתייחסת לתהליך שבו אדם מחפש חיבור מחדש לתודעה או לחוויות החיים אחרי אובדן תחושת משמעות או ריקנות. במהלך החזרה למשחק, התודעה צריכה להתמקד בכאן ועכשיו, ולא להיתפס בפרטים שוליים או מיותרים. תנודתיות התודעה מציינת את המעבר בין מצבים שונים - בין "הסנטר", שבו הכל מאוזן ומסודר, לבין חוויות של חוסר יציבות או תחושת מרדף אחרי רעיונות חדשים. השיחה מתארת את היכולת לשלב בין שני המצבים הללו, כך שמחד לא ניתקע ב"מרדף" אחרי חוויות, ומאידך, לא נסתפק במצב של רגיעה מדי שתגרום לנו להפסיק לשחק...
ההרצאה של אליעד כהן עוסקת בנושאים של תנודתיות התודעה והחזרה למשחק, תוך שימוש במונחים כמו "הסנטר" ו"משחק". אחד הרעיונות המרכזיים הוא שהתודעה אינה תלויה בגוף, ולכן לא ניתן להגדיר את תחושת הקיום שלנו רק על פי גוף פיזי. התודעה היא זו שמחוברת לחוויות שלנו, ולא הגוף עצמו. המחשבה היא שהתודעה נפרדת מהגוף, ושה"אני" הוא התודעה ולא הגוף. זה מובן בכך שהתודעה יכולה להישאר פעילה גם אם הגוף משתנה, דבר שמוביל להבנה שאין קשר ישיר בין תחושת הקיום לבין המבנה הגופני של האדם.
כיצד נוכל לחזור למשחק ולהתחבר אליו?
החזרה למשחק מתייחסת לתהליך שבו אדם מחפש חיבור מחדש לתודעה או לחוויות החיים אחרי אובדן תחושת משמעות או ריקנות. במהלך החזרה למשחק, התודעה צריכה להתמקד בכאן ועכשיו, ולא להיתפס בפרטים שוליים או מיותרים. תנודתיות התודעה מציינת את המעבר בין מצבים שונים - בין "הסנטר", שבו הכל מאוזן ומסודר, לבין חוויות של חוסר יציבות או תחושת מרדף אחרי רעיונות חדשים. השיחה מתארת את היכולת לשלב בין שני המצבים הללו, כך שמחד לא ניתקע ב"מרדף" אחרי חוויות, ומאידך, לא נסתפק במצב של רגיעה מדי שתגרום לנו להפסיק לשחק...
- תודעה והקיום
- הסנטר והחיים
- תנודתיות התודעה
- החזרה למשחק
- האם החיים הם משחק?
מה המשמעות של תודעה והאם אנחנו באמת שייכים לגוף שלנו?
במהלך השיחה, אליעד מתמקד בהבנה העמוקה של התודעה והקיום. הוא מתחיל בכך שהגוף לא מהווה את "האני" האמיתי של האדם, אלא שהתודעה היא זו שמהווה את הקיום. הוא מתאר איך אפשר להבין זאת תוך שמירה על הרגשה פנימית של קיום, גם אם תודעתנו לא מקושרת לגוף הפיזי או לאותם אלמנטים מוחיים המוגדרים כמוח.
אליעד מציין שניתן לשאול את עצמך מי אתה אם תופרד מהגוף שלך, והוא מסביר כי תחושת הקיום לא תלויה בגוף הפיזי, אלא בתודעה עצמה. הוא מציין דוגמה של אדם שמחובר לתודעתו, אך אם יסירו חלקים מהגוף - התודעה לא תיעלם אלא תישאר פעילה. באופן זה, הוא מציב את רעיון התודעה ככוח שמגדיר את ה"אני".
מהי תודעה ואיך היא משפיעה על התפיסה שלנו את העולם?
בהמשך השיחה, אליעד עוסק בשאלה מה קורה אחרי המוות ומה היה לפני הלידה. הוא מציין שלמרות שאין לנו זיכרון מהתרחשויות אלו, התודעה שלנו היא חלק מההבנה של העולם, גם אם אנחנו לא יכולים להרגיש את ההוויה הזו באופן ישיר. התודעה, לדעתו, לא תלויה בגוף, ולא נעלמת עם המוות.
הוא עובר על רעיונות שמצביעים על כך שהתודעה היא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי, ולא תלויה במרכיבים פיזיים כמו איברים או אטומים, שהרי הם מתחלפים כל הזמן. לדברי אליעד, התודעה היא אבסטרקטית וניתן להבין אותה רק מתוך תחושת קיום פנימית.
האם כל חווית חיים תלויה בזווית ההתבוננות שלנו?
אליעד מדבר גם על האילוצים שמציב האדם לפני עצמו על מנת להבין את משמעותו בחיים. הוא מציין כי תודעה ואישיות מושפעים באופן ישיר מזווית ההתבוננות והכיוונים שאליהם אדם בוחר לפנות. השיחה נוגעת גם בנכונות לשחרר את השיפוטיות ולהבין שהחיים הם משחק בו אנו יכולים להשתתף ולהתנסות, מבלי להיות מקובעים לכללי החברה או ציפיות אישיות.
הוא מציין את התודעה ככוח שמחבר את כל הרגשות והמחשבות שמרכיבים את החוויה האנושית, אך יש להבין...
במהלך השיחה, אליעד מתמקד בהבנה העמוקה של התודעה והקיום. הוא מתחיל בכך שהגוף לא מהווה את "האני" האמיתי של האדם, אלא שהתודעה היא זו שמהווה את הקיום. הוא מתאר איך אפשר להבין זאת תוך שמירה על הרגשה פנימית של קיום, גם אם תודעתנו לא מקושרת לגוף הפיזי או לאותם אלמנטים מוחיים המוגדרים כמוח.
אליעד מציין שניתן לשאול את עצמך מי אתה אם תופרד מהגוף שלך, והוא מסביר כי תחושת הקיום לא תלויה בגוף הפיזי, אלא בתודעה עצמה. הוא מציין דוגמה של אדם שמחובר לתודעתו, אך אם יסירו חלקים מהגוף - התודעה לא תיעלם אלא תישאר פעילה. באופן זה, הוא מציב את רעיון התודעה ככוח שמגדיר את ה"אני".
מהי תודעה ואיך היא משפיעה על התפיסה שלנו את העולם?
בהמשך השיחה, אליעד עוסק בשאלה מה קורה אחרי המוות ומה היה לפני הלידה. הוא מציין שלמרות שאין לנו זיכרון מהתרחשויות אלו, התודעה שלנו היא חלק מההבנה של העולם, גם אם אנחנו לא יכולים להרגיש את ההוויה הזו באופן ישיר. התודעה, לדעתו, לא תלויה בגוף, ולא נעלמת עם המוות.
הוא עובר על רעיונות שמצביעים על כך שהתודעה היא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי, ולא תלויה במרכיבים פיזיים כמו איברים או אטומים, שהרי הם מתחלפים כל הזמן. לדברי אליעד, התודעה היא אבסטרקטית וניתן להבין אותה רק מתוך תחושת קיום פנימית.
האם כל חווית חיים תלויה בזווית ההתבוננות שלנו?
אליעד מדבר גם על האילוצים שמציב האדם לפני עצמו על מנת להבין את משמעותו בחיים. הוא מציין כי תודעה ואישיות מושפעים באופן ישיר מזווית ההתבוננות והכיוונים שאליהם אדם בוחר לפנות. השיחה נוגעת גם בנכונות לשחרר את השיפוטיות ולהבין שהחיים הם משחק בו אנו יכולים להשתתף ולהתנסות, מבלי להיות מקובעים לכללי החברה או ציפיות אישיות.
הוא מציין את התודעה ככוח שמחבר את כל הרגשות והמחשבות שמרכיבים את החוויה האנושית, אך יש להבין...
- תודעה
- הקיום האנושי
- המשמעות של החיים
- חוויות ותודעה
- שיפוטיות והבנה עצמית
מהם הרעיונות המרכזיים בהבנת תנודתיות התודעה והחזרה למשחק?
שיחה זו מתמקדת בתהליך ההתעוררות המנטלית ובתנודתיות של התודעה, תוך דיון במושגים כמו "הסנטר" ו"משחק". אחד הרעיונות המרכזיים שעולים בשיחה הוא כי התודעה אינה תלויה בגוף, וכי אנו לא בהכרח מוגבלים או נמדדים רק על פי גופנו. את מושג התודעה לא ניתן לתפוס על ידי חושים פשוטים כמו ראייה או שמיעה. תחושת הקיום שלנו, לפי המובילים בשיחה, נובעת מהתודעה עצמה, שהיא זו שמחוברת לחוויותינו, ולאו דווקא מהגוף שלנו.
בנוסף, הובהר כי התודעה היא לא חלק מהגוף, "אני" הוא לא הגוף, אלא התודעה. זהו רעיון שמוביל אותנו להבנה כי התודעה לא תלויה באטומים של הגוף. כלומר, גם אם חלקים מהגוף היו נתפסים או משתנים, התודעה עדיין יכולה להישאר קיימת, דבר המוביל להנחה שאין קשר ישיר בין תחושת הקיום שלנו לבין המבנה הגופני שלנו.
כיצד נוכל לחזור למשחק ולהתחבר אליו?
נראה כי אחד מהנושאים המרכזיים שמועלים בשיחה הוא "החזרה למשחק". החזרה למשחק מתארת את הרעיון של חזרה אל התודעה או לתוך חוויות החיים לאחר שהאדם חווה אובדן של משמעות או תחושת ריקנות. מדובר בתהליך של חיבור מחדש לתודעה החיונית, ובזמן של חזרה למשחק, האדם לא צריך להתעקש על פרטים שוליים, אלא להחזיר את האיזון ולהתמקד בלהיות נוכח ברגע הנוכחי.
מעניין לראות איך השיחה מציגה את התנודתיות, שבה התודעה נעה בין מצבים של סנטר (המרחב שבו הכל מסודר ומאוזן) לבין רגעים של חוסר יציבות ומרדף אחרי חוויות או רעיונות חדשים. כל אחד מהמצבים הללו מציע גישה שונה לחיים, ובסופו של דבר, השיח מבקש להבין כיצד ניתן לשלב בין השניים בצורה מאוזנת כדי להימנע מהקפיאה בחוויות שוחקות או מעייפות.
האם תודעה והחיים הם "משחק"...
שיחה זו מתמקדת בתהליך ההתעוררות המנטלית ובתנודתיות של התודעה, תוך דיון במושגים כמו "הסנטר" ו"משחק". אחד הרעיונות המרכזיים שעולים בשיחה הוא כי התודעה אינה תלויה בגוף, וכי אנו לא בהכרח מוגבלים או נמדדים רק על פי גופנו. את מושג התודעה לא ניתן לתפוס על ידי חושים פשוטים כמו ראייה או שמיעה. תחושת הקיום שלנו, לפי המובילים בשיחה, נובעת מהתודעה עצמה, שהיא זו שמחוברת לחוויותינו, ולאו דווקא מהגוף שלנו.
בנוסף, הובהר כי התודעה היא לא חלק מהגוף, "אני" הוא לא הגוף, אלא התודעה. זהו רעיון שמוביל אותנו להבנה כי התודעה לא תלויה באטומים של הגוף. כלומר, גם אם חלקים מהגוף היו נתפסים או משתנים, התודעה עדיין יכולה להישאר קיימת, דבר המוביל להנחה שאין קשר ישיר בין תחושת הקיום שלנו לבין המבנה הגופני שלנו.
כיצד נוכל לחזור למשחק ולהתחבר אליו?
נראה כי אחד מהנושאים המרכזיים שמועלים בשיחה הוא "החזרה למשחק". החזרה למשחק מתארת את הרעיון של חזרה אל התודעה או לתוך חוויות החיים לאחר שהאדם חווה אובדן של משמעות או תחושת ריקנות. מדובר בתהליך של חיבור מחדש לתודעה החיונית, ובזמן של חזרה למשחק, האדם לא צריך להתעקש על פרטים שוליים, אלא להחזיר את האיזון ולהתמקד בלהיות נוכח ברגע הנוכחי.
מעניין לראות איך השיחה מציגה את התנודתיות, שבה התודעה נעה בין מצבים של סנטר (המרחב שבו הכל מסודר ומאוזן) לבין רגעים של חוסר יציבות ומרדף אחרי חוויות או רעיונות חדשים. כל אחד מהמצבים הללו מציע גישה שונה לחיים, ובסופו של דבר, השיח מבקש להבין כיצד ניתן לשלב בין השניים בצורה מאוזנת כדי להימנע מהקפיאה בחוויות שוחקות או מעייפות.
האם תודעה והחיים הם "משחק"...
- תודעה והתפתחות אישית
- החזרה למשחק בחיים
- מהו הסנטר וכיצד להגיע אליו?
- תנודתיות התודעה וההשפעה על החיים
- הבנת משמעות החיים דרך משחק