16:26לחיות את הרגע - למה כן / לא לחיות את הרגע?
האם כדאי לחיות רק את הרגע?
הרבה מאוד מדברים על החשיבות של לחיות את הרגע ולהיות נוכחים בהווה, אך אליעד כהן מעלה נקודת מבט שונה לחלוטין על הרעיון הזה ומסביר באופן מעמיק למה לא נכון לחיות רק את הרגע, אף שיש בכך גם יתרונות מסוימים. לדבריו, יש לראות את המציאות בשלמותה, אשר כוללת גם את הרגע הנוכחי וגם את העבר והעתיד. כאשר האדם מתעקש לבחור רק צד אחד, הוא יוצא מהאיזון ומהשלמות.
מדוע לא ניתן באמת לחיות רק את הרגע?
לפי אליעד כהן, גם אם אדם יטען שהוא חי רק את הרגע, בפועל הוא תמיד מושפע מעברו וממה שהוא מצפה בעתיד. לדוגמה, כאשר אדם חושב על המילה "שולחן", המשמעות של המילה בעיניו נגזרת מכל מה שהוא למד עליה בעבר. לעומת זאת, תינוק או יצור מעולם אחר, שלא נחשף מעולם למושג זה, לא ייחס למילה שום משמעות. אפילו כאשר אדם חושב על עצמו ואומר "אני", המשמעות שהוא מעניק למילה "אני" תמיד מבוססת על חוויות העבר וציפיות לעתיד, ולכן הוא לעולם לא נמצא במצב של חוויית "רגע" טהורה ומוחלטת.
האם אפשר שלרגע יהיה משמעות ללא הקשר?
אליעד נותן דוגמה מוחשית מאוד לכך שאם ניקח סרט קולנוע ונקפיא תמונה אחת מתוכו, הרגע הספציפי הזה יהיה חסר כל משמעות אם לא נדע מה קרה לפניו או מה צפוי לקרות אחריו. המשמעות של כל רגע תלויה בהקשר שניתן לו על ידי אירועים קודמים ואירועים שעתידים לבוא. בצורה דומה, אם המציאות הייתה מורכבת רק מרגע אחד בודד, אזי לא היה בה שום משמעות, כי המשמעות נוצרת דרך השוואה בין מצבים שונים לאורך זמן.
מהם היתרונות והחסרונות של לחיות רק את הרגע?
אליעד מציג שני צדדים של הנושא:
כיצד אפשר לחיות גם את הרגע וגם את תחושת הזמן?
לפי אליעד, הדרך לפתור את הפרדוקס היא להבין שהניגודים במציאות קיימים יחד בו - זמנית. הוא מסביר שיש שתי פרספקטיבות של המציאות - פרספקטיבת הנפרדות ופרספקטיבת האחדות.
כדי להגיע להבנה הזאת, אליעד ממליץ לאדם לשאול את עצמו "למה אני רוצה את מה שאני רוצה?" עד שיגיע לנקודת השתוות, שבה אין הבדל בין "רוצה" ל"לא רוצה". כך האדם יבין שכל דבר במציאות מכיל גם את ההפך שלו, ולכן הוא יכול להכיל בתוכו גם את חוויית הזמן וגם את חוויית הרגע במקביל.
מהי הדרך המעשית להגיע לאיזון בין לחיות את הרגע ולא לחיות את הרגע?
הדרך המעשית היא ההתבוננות באחדות והנפרדות שקיימות במציאות במקביל. על ידי התבוננות אמיתית במציאות והבנתה, האדם יוצר כלי רגשי שבתוכו הוא מסוגל להכיל את שני המצבים בו - זמנית, וכך הוא מגיע לאיזון הרגשי הנכסף. במצב כזה, האדם נמצא גם בתוך המשמעות של הזמן וגם בתוך השלמות של הרגע, ולכן חווה אושר עמוק ושלווה אמיתית.
אליעד מדגיש שהמפתח הוא ההבנה ולא האמונה. האדם צריך להבין באופן מוחלט ששני המצבים קיימים יחד, ורק הבנה זו תאפשר לו לחוות בו זמנית גם את השלווה של הרגע וגם את המשמעות של הזמן, העבר והעתיד.
הרבה מאוד מדברים על החשיבות של לחיות את הרגע ולהיות נוכחים בהווה, אך אליעד כהן מעלה נקודת מבט שונה לחלוטין על הרעיון הזה ומסביר באופן מעמיק למה לא נכון לחיות רק את הרגע, אף שיש בכך גם יתרונות מסוימים. לדבריו, יש לראות את המציאות בשלמותה, אשר כוללת גם את הרגע הנוכחי וגם את העבר והעתיד. כאשר האדם מתעקש לבחור רק צד אחד, הוא יוצא מהאיזון ומהשלמות.
מדוע לא ניתן באמת לחיות רק את הרגע?
לפי אליעד כהן, גם אם אדם יטען שהוא חי רק את הרגע, בפועל הוא תמיד מושפע מעברו וממה שהוא מצפה בעתיד. לדוגמה, כאשר אדם חושב על המילה "שולחן", המשמעות של המילה בעיניו נגזרת מכל מה שהוא למד עליה בעבר. לעומת זאת, תינוק או יצור מעולם אחר, שלא נחשף מעולם למושג זה, לא ייחס למילה שום משמעות. אפילו כאשר אדם חושב על עצמו ואומר "אני", המשמעות שהוא מעניק למילה "אני" תמיד מבוססת על חוויות העבר וציפיות לעתיד, ולכן הוא לעולם לא נמצא במצב של חוויית "רגע" טהורה ומוחלטת.
האם אפשר שלרגע יהיה משמעות ללא הקשר?
אליעד נותן דוגמה מוחשית מאוד לכך שאם ניקח סרט קולנוע ונקפיא תמונה אחת מתוכו, הרגע הספציפי הזה יהיה חסר כל משמעות אם לא נדע מה קרה לפניו או מה צפוי לקרות אחריו. המשמעות של כל רגע תלויה בהקשר שניתן לו על ידי אירועים קודמים ואירועים שעתידים לבוא. בצורה דומה, אם המציאות הייתה מורכבת רק מרגע אחד בודד, אזי לא היה בה שום משמעות, כי המשמעות נוצרת דרך השוואה בין מצבים שונים לאורך זמן.
מהם היתרונות והחסרונות של לחיות רק את הרגע?
אליעד מציג שני צדדים של הנושא:
- היתרון בלחיות רק את הרגע הוא השקט הנפשי והשלווה, מכיוון שאין דאגות או מחשבות על העבר או העתיד. במצב כזה האדם היה חווה שלמות מוחלטת כי אין כל מתח או רצון, ולכן לא קיים סבל.
- החיסרון בלחיות רק את הרגע הוא אובדן מוחלט של משמעות. האדם לא יחווה שום דבר, כי אין "אני", אין זמן, ואין אפשרות לחוות תחושות כמו טוב ורע, רצונות או שאיפות.
כיצד אפשר לחיות גם את הרגע וגם את תחושת הזמן?
לפי אליעד, הדרך לפתור את הפרדוקס היא להבין שהניגודים במציאות קיימים יחד בו - זמנית. הוא מסביר שיש שתי פרספקטיבות של המציאות - פרספקטיבת הנפרדות ופרספקטיבת האחדות.
- בפרספקטיבת הנפרדות, העולם מורכב מרגעים שונים, אירועים, זמן, מקום, טוב, רע ורצונות שונים.
- בפרספקטיבת האחדות, הכל אחד ואין שום הפרדה בין זמן, מקום או רצונות.
כדי להגיע להבנה הזאת, אליעד ממליץ לאדם לשאול את עצמו "למה אני רוצה את מה שאני רוצה?" עד שיגיע לנקודת השתוות, שבה אין הבדל בין "רוצה" ל"לא רוצה". כך האדם יבין שכל דבר במציאות מכיל גם את ההפך שלו, ולכן הוא יכול להכיל בתוכו גם את חוויית הזמן וגם את חוויית הרגע במקביל.
מהי הדרך המעשית להגיע לאיזון בין לחיות את הרגע ולא לחיות את הרגע?
הדרך המעשית היא ההתבוננות באחדות והנפרדות שקיימות במציאות במקביל. על ידי התבוננות אמיתית במציאות והבנתה, האדם יוצר כלי רגשי שבתוכו הוא מסוגל להכיל את שני המצבים בו - זמנית, וכך הוא מגיע לאיזון הרגשי הנכסף. במצב כזה, האדם נמצא גם בתוך המשמעות של הזמן וגם בתוך השלמות של הרגע, ולכן חווה אושר עמוק ושלווה אמיתית.
אליעד מדגיש שהמפתח הוא ההבנה ולא האמונה. האדם צריך להבין באופן מוחלט ששני המצבים קיימים יחד, ורק הבנה זו תאפשר לו לחוות בו זמנית גם את השלווה של הרגע וגם את המשמעות של הזמן, העבר והעתיד.
- איך להגיע לשלווה פנימית?
- האם קיום עצמי מחייב חוויית זמן?
- מהי משמעות החיים וכיצד היא נבנית?
- איך להתמודד עם מחשבות על העבר והעתיד?
- איך להגיע לאיזון רגשי בחיים?
למה לא לחיות רק את הרגע?
רבים ממליצים על חיים ברגע, אך האם זה באמת נכון? מצד אחד, הרעיון של לחיות את הרגע מבטא ניתוק מהעבר ומהעתיד ומיקוד בהווה. אך מצד שני, החיים הם לא רק רגע אחד - הם מורכבים גם מהשפעות העבר ומהשלכות העתיד. המציאות כוללת בתוכה את כל הכוחות - את הטוב והרע, את ההשלכות ואת חוויות העבר והעתיד.
האם אפשר באמת לחיות רק את הרגע?
גם אם אדם יאמר שהוא חי רק את הרגע, בפועל הוא לא יכול להתנתק לחלוטין מהעבר והעתיד. הסיבה לכך היא שכל מחשבה קשורה למשמעות הנוצרת מהעבר ומהציפיות לגבי העתיד. לדוגמה, אם אדם חושב על המילה "שולחן", מיד מתעוררות אצלו אסוציאציות המבוססות על ניסיון העבר. לעומת זאת, תינוק שרק נולד או יצור שלא מכיר שולחנות, לא יבין את משמעות המילה. כלומר, עצם ההבנה שלנו של מושגים ותחושות תלויה בזמן ולא יכולה להתקיים בריק של "רגע נוכחי" בלבד.
מהי המשמעות של הרגע?
אם נסתכל על רגע אחד מתוך סרט, כשהוא מנותק מהשאר, הוא חסר משמעות. כך גם המציאות - ללא הקשר של זמן, הרגע עצמו הוא חסר תוכן. כשילד נולד, אין לו רצונות, אין לו משמעות לחייו, אבל ככל שהוא גדל, הוא צובר חוויות וזיכרונות שיוצרים משמעות לעבר ולעתיד.
למה האדם לא באמת חי את הרגע?
לומר "אני חי את הרגע" הוא למעשה מצב בלתי אפשרי, כיוון שהאדם ממשיך להיות מודע לקיומו. עצם הידיעה של אדם על קיומו יוצרת חוויית זמן, שכן הידיעה הזו משווה בין "אני" לבין מה שהוא "לא אני", ולכך דרוש מרחב זמן.
אם באמת היינו חיים אך ורק את הרגע, לא היינו חווים זמן כלל - לא היה טוב, לא היה רע, לא היה רצון, ולא היה כל הבדל בין שום דבר לשום דבר. במצב כזה, אין אפילו "אני", כי כדי שתהיה זהות אישית, צריך השוואה בין רגעים שונים.
מה היתרונות והחסרונות של לחיות את הרגע?
מצד אחד, אם אדם לא חי את הרגע כלל, הוא תמיד יהיה מוטרד - מהעבר או מהעתיד, ולעולם לא ירגיש מסופק. מצד שני, אם היה חי לחלוטין את הרגע, הוא היה מאבד את כל המשמעות שבקיום.
שלמות האושר נמצאת באיזון - כאשר אדם מבין שהמציאות כוללת את שני ההיבטים גם יחד. מצד אחד, עליו לחיות את הרגע כדי לאפשר לעצמו חוויה של שלווה. מצד שני, הוא צריך להיות מחובר גם לזמן, כדי להרגיש משמעות.
איך אפשר לשלב בין לחיות את הרגע ובין חוויית הזמן?
הדרך הנכונה היא להבין שהנפרדות בעולם (כמו עבר, עתיד והווה) היא חלק מאחדות כוללת. כאשר אדם תופס שגם הנפרדות וגם האחדות מתקיימות יחד, הוא מסוגל להכיל רגשית את שני המצבים בו זמנית - להיות נוכח בהווה, אך גם מחובר לעבר ולעתיד.
לסיכום, אדם לא צריך לבחור בין לחיות את הרגע לבין לחיות עם תחושת זמן, אלא לשלב את שניהם - להבין שהניגודים בעולם קיימים יחד ולהגיע למצב של השתוות רגשית, שמאפשרת לו גם לחוות את הרגע וגם להבין את הקשר שלו להמשכיות הזמן.
רבים ממליצים על חיים ברגע, אך האם זה באמת נכון? מצד אחד, הרעיון של לחיות את הרגע מבטא ניתוק מהעבר ומהעתיד ומיקוד בהווה. אך מצד שני, החיים הם לא רק רגע אחד - הם מורכבים גם מהשפעות העבר ומהשלכות העתיד. המציאות כוללת בתוכה את כל הכוחות - את הטוב והרע, את ההשלכות ואת חוויות העבר והעתיד.
האם אפשר באמת לחיות רק את הרגע?
גם אם אדם יאמר שהוא חי רק את הרגע, בפועל הוא לא יכול להתנתק לחלוטין מהעבר והעתיד. הסיבה לכך היא שכל מחשבה קשורה למשמעות הנוצרת מהעבר ומהציפיות לגבי העתיד. לדוגמה, אם אדם חושב על המילה "שולחן", מיד מתעוררות אצלו אסוציאציות המבוססות על ניסיון העבר. לעומת זאת, תינוק שרק נולד או יצור שלא מכיר שולחנות, לא יבין את משמעות המילה. כלומר, עצם ההבנה שלנו של מושגים ותחושות תלויה בזמן ולא יכולה להתקיים בריק של "רגע נוכחי" בלבד.
מהי המשמעות של הרגע?
אם נסתכל על רגע אחד מתוך סרט, כשהוא מנותק מהשאר, הוא חסר משמעות. כך גם המציאות - ללא הקשר של זמן, הרגע עצמו הוא חסר תוכן. כשילד נולד, אין לו רצונות, אין לו משמעות לחייו, אבל ככל שהוא גדל, הוא צובר חוויות וזיכרונות שיוצרים משמעות לעבר ולעתיד.
למה האדם לא באמת חי את הרגע?
לומר "אני חי את הרגע" הוא למעשה מצב בלתי אפשרי, כיוון שהאדם ממשיך להיות מודע לקיומו. עצם הידיעה של אדם על קיומו יוצרת חוויית זמן, שכן הידיעה הזו משווה בין "אני" לבין מה שהוא "לא אני", ולכך דרוש מרחב זמן.
אם באמת היינו חיים אך ורק את הרגע, לא היינו חווים זמן כלל - לא היה טוב, לא היה רע, לא היה רצון, ולא היה כל הבדל בין שום דבר לשום דבר. במצב כזה, אין אפילו "אני", כי כדי שתהיה זהות אישית, צריך השוואה בין רגעים שונים.
מה היתרונות והחסרונות של לחיות את הרגע?
מצד אחד, אם אדם לא חי את הרגע כלל, הוא תמיד יהיה מוטרד - מהעבר או מהעתיד, ולעולם לא ירגיש מסופק. מצד שני, אם היה חי לחלוטין את הרגע, הוא היה מאבד את כל המשמעות שבקיום.
שלמות האושר נמצאת באיזון - כאשר אדם מבין שהמציאות כוללת את שני ההיבטים גם יחד. מצד אחד, עליו לחיות את הרגע כדי לאפשר לעצמו חוויה של שלווה. מצד שני, הוא צריך להיות מחובר גם לזמן, כדי להרגיש משמעות.
איך אפשר לשלב בין לחיות את הרגע ובין חוויית הזמן?
הדרך הנכונה היא להבין שהנפרדות בעולם (כמו עבר, עתיד והווה) היא חלק מאחדות כוללת. כאשר אדם תופס שגם הנפרדות וגם האחדות מתקיימות יחד, הוא מסוגל להכיל רגשית את שני המצבים בו זמנית - להיות נוכח בהווה, אך גם מחובר לעבר ולעתיד.
לסיכום, אדם לא צריך לבחור בין לחיות את הרגע לבין לחיות עם תחושת זמן, אלא לשלב את שניהם - להבין שהניגודים בעולם קיימים יחד ולהגיע למצב של השתוות רגשית, שמאפשרת לו גם לחוות את הרגע וגם להבין את הקשר שלו להמשכיות הזמן.
- איך להגיע לשלווה פנימית?
- האם קיום עצמי מחייב חוויית זמן?
- מהי משמעות החיים וכיצד היא נבנית?
- איך להתמודד עם מחשבות על העבר והעתיד?
- איך להגיע לאיזון רגשי בחיים?
למה כן / לא לחיות את הרגע? ועוד. הרבה מדברים או מסבירים איך ולמה לחיות את הרגע, וכדי שלא יהיה בנאלי, נדבר הפעם דווקא על למה לא לחיות את הרגע.
החשיבה של לחיות את הרגע היא גם שגויה, אבל גם יש בה טוב ונסביר בהמשך, אך אף על פי כן נסביר למה אדם לא צריך לחיות את הרגע.
אם אדם יסתכל היטב על המהות, אדם יבין למה לא לחיות את הרגע, ובעצם אדם בכלל לא צריך לעשות דבר זה או אחר. וזאת כיוון שהמציאות כמציאות היא מכילה בתוכה את כל הכוחות, היא מכילה את הטוב, את הרע, מכילה את האפשרות להיות תלוי רגשית בדברים או לא תלוי רגשית בדברים, מכילה את האפשרות לכעס, או להיות רגוע, וגם מכילה בתוכה את העבר, העתיד האפשרות לפחד ועוד ועוד.
וברגע שאדם חושב שהוא צריך ללכת דווקא לצד אחד ולא לצד אחר, בזאת הוא בעצם יוצא מהפרופורציה.
כי להגיד אני חי את הרגע ולא אכפת לי מה יהיה, זה דבר שאינו נכון, כיוון שיש צדדים שכן משנה מה היה או מה יהיה.
ונסביר למה מבחינה פרקטית גם אם מישהו יגיד שהוא חי רק את הרגע, הוא לא באמת יכול לחיות רק את הרגע ותכף נסביר למה. וגם אדם צריך לזכור שהמציאות היא סך כל הכוחות, ואדם צריך לדעת גם לחיות את הרגע וגם לא לחיות את הרגע.
ורצוי מאד שזה יהיה בשלמות, גם לחיות את הרגע בשלמות, ובו בזמן לא לחיות את הרגע.
ואם נבין מה היא המציאות, אם ניקח רגע של מציאות, ניקח את כל הרגעים שבעולם, ונחשוב שהם סרט, ומתוך הסרט ניקח רק רגע אחד, ניקח סרט רגיל, ונקפיא לרגע את התמונה שלו, ונשאל מה המשמעות של התמונה שלו, מה המשמעות של הרגע הזה, אנו נראה שהרגע הזה הוא כל חסר משמעות, יש צבעים ויש צורות, ואין שום משמעות.
המשמעות של הרגע, נוצרת ע"י המשמעות של מה שאנו מיחסים לעבר, והמשמעות של הרגע הזה, באמת היא גם המשמעות שאנו נותנים ביחס לדברים שאנו חושבים שיקרו בעתיד, אבל לרגע עצמו אין כל משמעות.
כשילד נולד, אין לו רצונות, אין לו כביכול משמעות לחיים, אבל לאדם מבוגר יש זיכרונות רבים ולפי זה המשמעות. האדם מיחס לעצמו משמעות לפי מה שקרה לו בעבר, ולפי מה שהוא מניח שיקרה לו בעתיד.
ואילו המציאות הייתה רק רגע אחד, לא היה לה שום משמעות, לא טוב, לא רע, לא רצון עצמי וכדומה, זאת אומרת שהיה בה סתם מציאות.
ואף על פי כן, במציאות שלנו כן יש משמעות וכולי.
ואדם לא יכול לחיות את הרגע, בעוד יש לו מחשבה אחת קטנה, הוא לא יכול לחיות את הרגע, נגיד שהאדם חושב על המילה שולחן, או כסא, הוא לא יכול לחיות את הרגע. כי אם נשאל אותו אם הוא חווה את המילה שולחן וכיסא כאותו הדבר, הוא יגיד שהוא חווה אותם אחרת.
ונגיד שבא אדם מחוץ לכדור הארץ ואין במקום שהוא בא ממנו שולחנות או כיסאות, או תינוק שנולד לדוגמה, אין מבחינתו הבדל בין כיסאות לשולחנות. אין מבחינתם משמעות. ולאדם כן יש משמעות למילה כסא או שולחן, בגלל מה שהאדם למד בעבר על המשמעות של המילה כסא או שולחן.
כל מילה שאדם יגיד, תמיד היא תעלה אצלו קונוטציות לגבי מה שהוא למד עליה או יודע לגביה.
ילד בן יומו, אין לו משמעות לאני שלו, רק אחר כך מלמדים אותו, זה אני זה לא אני וכו'
וברגע שאדם אומר את המילה אני הוא מיחס משמעות לעבר ולאני שלו.
לחיות את הרגע, פירושו לחיות מחוץ לזמן, אין כלום, יש רק את הרגע הזה.
וכשבן אדם אומר אני, או חושב כל מחשבה אחרת, הוא בעצם יוצר זמן. כי אם יש אני, אז יש גם לא אני. ולו יצויר שכל המציאות הייתה רק רגע אחד, לא היה שייך להגיד את המילה אני, ברגע אחד של מציאות יש רק אחד של מציאות, לא שייך ברגע שאדם יגיד אני ולא אני, כדי להגיד אני או לא אני, צריך שני רגעים.
אם האדם מודע לקיום העצמי שלו, הוא חווה זמן, כיוון שהוא יודע שיש משהו אחר נוסף.
ואם יש רגע אחד, אין אפשרות לנפרדות.
וכל אלו שאומרים אני חי את הרגע, הוא בכלל לא חי את הרגע, הוא בכלל לא מבין, כי אם אדם חי את הרגע, זה להיות במצב שאתה לא תדע שאתה קיים, כי אם יש רק את הרגע הזה, והתודעה של האדם ישנה רק ברגע הזה, אז בעצם אין אני ואין כלום, ומי שיתבונן יבין את הנאמר.
כמו כן יש גם חסרונות ללא לחיות רק את הרגע, כי כשאדם לא חי את הרגע הוא אף פעם לא מרוצה, כי תמיד יהיו לו רצונות, ותמיד יהיה מוטרד ממה שהיה או שיהיה.
אם יש רק רגע אחד של המציאות, לא יהיה בו לא טוב ולא רע ולא כל רצון, יש בו שלמות, יש בו חוויה של שלמות, הרבה יותר טוב מאשר טוב, והרבה יותר טוב מאשר רע.
השלמות היא לא טוב ולא רע, אבל, יש שם משהו, וכשבן אדם יהיה שם, הוא יבין שזה טוב.
כי ברגע, אין טרדות מה יהיה או מה היה יש שקט נפשי, שלמות.
כך שיש יתרונות גם בלחיות את הרגע, וגם בלא לחיות את הרגע.
והשאלה הנשאלת היא מה עושים. כפי שנאמר אדם צריך לחיות גם וגם, גם שיהיה רצון וגם בלי רצון. שיהיה לאדם דבר והיפוכו, ואיך עושים זאת, על ידי כפי שנאמר שוב, על ידי אמת, להבין שיש פרספקטיבה של אחדות ובו בזמן מציאות של נפרדות.
ואדם צריך להגיע להשתוות, וזאת על ידי שאלות, למה אני רוצה דבר מסוים ודבר אחר לא? לשאול עד שיגיע לנקודת ההשתוות שאין נפרדות בין רוצה ללא רוצה. בפרספקטיבה מסוימת של המציאות אין הבדל בין ימין לבין שמאל, ובפרספקטיבה מסוימת של המציאות כן יש נפרדות
הרעיון שהאדם בו צריך להתמקד, זה להבין, לא להאמין, להבין! שהנפרדות של העולם נמצאת באחדות עם האחדות של העולם, כי בעולם יש תערובת של האחדות והנפרדות, ועל ידי הבנה זו יוצר האדם כלי רגשי להכיל דבר והיפוכו, ואז האדם יכול לחיות את הרגע, וגם לחיות בתחושה של זמן, כלומר, לא את הרגע.
גם להגיד ימין ושמאל זו הפרדה, כי צריך זמן להפריד בין ימין ושמאל.
ואם אדם יחיה את הרגע אין תחושת זמן או מקום.
וכשאדם מפנים ומבין את האחדות והנפרדות שקימות בו זמנית, הוא יכול להכיל רגשית את ההבנה, שהוא יכול גם לחיות את הרגע וגם לא לחיות את הרגע, בו זמנית.
כי הנפרדות, היא נפרדות בשלמות, והאחדות, היא אחדות בשלמות, הוא יגיע להבנה שלמרות שהן נפרדות האחדות והנפרדות, הן אחד, ואז בו זמנית יוכל לחיות את הרגע, וגם את הזמן.
החשיבה של לחיות את הרגע היא גם שגויה, אבל גם יש בה טוב ונסביר בהמשך, אך אף על פי כן נסביר למה אדם לא צריך לחיות את הרגע.
אם אדם יסתכל היטב על המהות, אדם יבין למה לא לחיות את הרגע, ובעצם אדם בכלל לא צריך לעשות דבר זה או אחר. וזאת כיוון שהמציאות כמציאות היא מכילה בתוכה את כל הכוחות, היא מכילה את הטוב, את הרע, מכילה את האפשרות להיות תלוי רגשית בדברים או לא תלוי רגשית בדברים, מכילה את האפשרות לכעס, או להיות רגוע, וגם מכילה בתוכה את העבר, העתיד האפשרות לפחד ועוד ועוד.
וברגע שאדם חושב שהוא צריך ללכת דווקא לצד אחד ולא לצד אחר, בזאת הוא בעצם יוצא מהפרופורציה.
כי להגיד אני חי את הרגע ולא אכפת לי מה יהיה, זה דבר שאינו נכון, כיוון שיש צדדים שכן משנה מה היה או מה יהיה.
ונסביר למה מבחינה פרקטית גם אם מישהו יגיד שהוא חי רק את הרגע, הוא לא באמת יכול לחיות רק את הרגע ותכף נסביר למה. וגם אדם צריך לזכור שהמציאות היא סך כל הכוחות, ואדם צריך לדעת גם לחיות את הרגע וגם לא לחיות את הרגע.
ורצוי מאד שזה יהיה בשלמות, גם לחיות את הרגע בשלמות, ובו בזמן לא לחיות את הרגע.
ואם נבין מה היא המציאות, אם ניקח רגע של מציאות, ניקח את כל הרגעים שבעולם, ונחשוב שהם סרט, ומתוך הסרט ניקח רק רגע אחד, ניקח סרט רגיל, ונקפיא לרגע את התמונה שלו, ונשאל מה המשמעות של התמונה שלו, מה המשמעות של הרגע הזה, אנו נראה שהרגע הזה הוא כל חסר משמעות, יש צבעים ויש צורות, ואין שום משמעות.
המשמעות של הרגע, נוצרת ע"י המשמעות של מה שאנו מיחסים לעבר, והמשמעות של הרגע הזה, באמת היא גם המשמעות שאנו נותנים ביחס לדברים שאנו חושבים שיקרו בעתיד, אבל לרגע עצמו אין כל משמעות.
כשילד נולד, אין לו רצונות, אין לו כביכול משמעות לחיים, אבל לאדם מבוגר יש זיכרונות רבים ולפי זה המשמעות. האדם מיחס לעצמו משמעות לפי מה שקרה לו בעבר, ולפי מה שהוא מניח שיקרה לו בעתיד.
ואילו המציאות הייתה רק רגע אחד, לא היה לה שום משמעות, לא טוב, לא רע, לא רצון עצמי וכדומה, זאת אומרת שהיה בה סתם מציאות.
ואף על פי כן, במציאות שלנו כן יש משמעות וכולי.
ואדם לא יכול לחיות את הרגע, בעוד יש לו מחשבה אחת קטנה, הוא לא יכול לחיות את הרגע, נגיד שהאדם חושב על המילה שולחן, או כסא, הוא לא יכול לחיות את הרגע. כי אם נשאל אותו אם הוא חווה את המילה שולחן וכיסא כאותו הדבר, הוא יגיד שהוא חווה אותם אחרת.
ונגיד שבא אדם מחוץ לכדור הארץ ואין במקום שהוא בא ממנו שולחנות או כיסאות, או תינוק שנולד לדוגמה, אין מבחינתו הבדל בין כיסאות לשולחנות. אין מבחינתם משמעות. ולאדם כן יש משמעות למילה כסא או שולחן, בגלל מה שהאדם למד בעבר על המשמעות של המילה כסא או שולחן.
כל מילה שאדם יגיד, תמיד היא תעלה אצלו קונוטציות לגבי מה שהוא למד עליה או יודע לגביה.
ילד בן יומו, אין לו משמעות לאני שלו, רק אחר כך מלמדים אותו, זה אני זה לא אני וכו'
וברגע שאדם אומר את המילה אני הוא מיחס משמעות לעבר ולאני שלו.
לחיות את הרגע, פירושו לחיות מחוץ לזמן, אין כלום, יש רק את הרגע הזה.
וכשבן אדם אומר אני, או חושב כל מחשבה אחרת, הוא בעצם יוצר זמן. כי אם יש אני, אז יש גם לא אני. ולו יצויר שכל המציאות הייתה רק רגע אחד, לא היה שייך להגיד את המילה אני, ברגע אחד של מציאות יש רק אחד של מציאות, לא שייך ברגע שאדם יגיד אני ולא אני, כדי להגיד אני או לא אני, צריך שני רגעים.
אם האדם מודע לקיום העצמי שלו, הוא חווה זמן, כיוון שהוא יודע שיש משהו אחר נוסף.
ואם יש רגע אחד, אין אפשרות לנפרדות.
וכל אלו שאומרים אני חי את הרגע, הוא בכלל לא חי את הרגע, הוא בכלל לא מבין, כי אם אדם חי את הרגע, זה להיות במצב שאתה לא תדע שאתה קיים, כי אם יש רק את הרגע הזה, והתודעה של האדם ישנה רק ברגע הזה, אז בעצם אין אני ואין כלום, ומי שיתבונן יבין את הנאמר.
כמו כן יש גם חסרונות ללא לחיות רק את הרגע, כי כשאדם לא חי את הרגע הוא אף פעם לא מרוצה, כי תמיד יהיו לו רצונות, ותמיד יהיה מוטרד ממה שהיה או שיהיה.
אם יש רק רגע אחד של המציאות, לא יהיה בו לא טוב ולא רע ולא כל רצון, יש בו שלמות, יש בו חוויה של שלמות, הרבה יותר טוב מאשר טוב, והרבה יותר טוב מאשר רע.
השלמות היא לא טוב ולא רע, אבל, יש שם משהו, וכשבן אדם יהיה שם, הוא יבין שזה טוב.
כי ברגע, אין טרדות מה יהיה או מה היה יש שקט נפשי, שלמות.
כך שיש יתרונות גם בלחיות את הרגע, וגם בלא לחיות את הרגע.
והשאלה הנשאלת היא מה עושים. כפי שנאמר אדם צריך לחיות גם וגם, גם שיהיה רצון וגם בלי רצון. שיהיה לאדם דבר והיפוכו, ואיך עושים זאת, על ידי כפי שנאמר שוב, על ידי אמת, להבין שיש פרספקטיבה של אחדות ובו בזמן מציאות של נפרדות.
ואדם צריך להגיע להשתוות, וזאת על ידי שאלות, למה אני רוצה דבר מסוים ודבר אחר לא? לשאול עד שיגיע לנקודת ההשתוות שאין נפרדות בין רוצה ללא רוצה. בפרספקטיבה מסוימת של המציאות אין הבדל בין ימין לבין שמאל, ובפרספקטיבה מסוימת של המציאות כן יש נפרדות
הרעיון שהאדם בו צריך להתמקד, זה להבין, לא להאמין, להבין! שהנפרדות של העולם נמצאת באחדות עם האחדות של העולם, כי בעולם יש תערובת של האחדות והנפרדות, ועל ידי הבנה זו יוצר האדם כלי רגשי להכיל דבר והיפוכו, ואז האדם יכול לחיות את הרגע, וגם לחיות בתחושה של זמן, כלומר, לא את הרגע.
גם להגיד ימין ושמאל זו הפרדה, כי צריך זמן להפריד בין ימין ושמאל.
ואם אדם יחיה את הרגע אין תחושת זמן או מקום.
וכשאדם מפנים ומבין את האחדות והנפרדות שקימות בו זמנית, הוא יכול להכיל רגשית את ההבנה, שהוא יכול גם לחיות את הרגע וגם לא לחיות את הרגע, בו זמנית.
כי הנפרדות, היא נפרדות בשלמות, והאחדות, היא אחדות בשלמות, הוא יגיע להבנה שלמרות שהן נפרדות האחדות והנפרדות, הן אחד, ואז בו זמנית יוכל לחיות את הרגע, וגם את הזמן.