האם סיבה מחייבת תוצאה בהכרח?

אליעד כהן מסביר לעומק את הנושא של ניתוח סיבתיות, ושואל באופן מפורש האם הסיבה תמיד מחייבת את התוצאה. הוא מתמקד בבירור השאלה מתי סיבה מסוימת בהכרח יוצרת תוצאה, ומתי לא. אליעד מבהיר כי כאשר חוקרים סיבתיות, יש לבדוק האם אפשר לדמיין שהסיבה קיימת ללא התוצאה. אם ניתן לדמיין זאת, אזי הסיבה אינה מחייבת את התוצאה. לעומת זאת, כאשר אי אפשר לדמיין את הסיבה ללא התוצאה, זוהי הוכחה שהסיבה מחייבת את התוצאה.

מה זאת סיבתיות מחייבת?

אליעד כהן נותן דוגמה פשוטה כדי להמחיש מתי הסיבה בהכרח מחייבת את התוצאה. הוא מתאר מצב שבו אדם נמצא בים ולא במשרד. במקרה זה, הסיבה (שהוא נמצא בים) בהכרח מחייבת את התוצאה (שהוא אינו במשרד), כי אי אפשר להיות בשני מקומות שונים באותו זמן. אי אפשר לדמיין מצב שבו אדם נוסע צפונה ובאותו הזמן בדיוק נוסע דרומה, כי זהו מצב של "דבר והיפוכו" שלא ניתן לדמיין. במצבים כאלה, הסיבה מחייבת את התוצאה באופן מוחלט, ואין אפשרות אחרת.

למה רע לך כשאתה לבד?

אליעד כהן ממשיך עם דוגמה נוספת: אדם שאומר שרע לו כי הוא לבד. הוא שואל האם בהכרח רע לאדם שנמצא לבד? הוא מדגים שאפשר לדמיין אדם שנמצא לבד ולא רע לו, ולכן להיות לבד בפני עצמו אינו הסיבה לכך שיהיה לאדם רע. כלומר, לא הבדידות כשלעצמה היא הגורמת לרגש השלילי, אלא חייבים להוסיף תנאי נוסף: האדם גם לא רוצה להיות לבד. אליעד מסביר שהסיבה לכך שרע לאדם היא שילוב של שתי סיבות: הוא לבד, והוא גם לא רוצה להיות לבד. רק השילוב הזה יוצר בהכרח את התוצאה של הרגשת סבל או אי נוחות.

האם הכישלון במבחן הוא בהכרח סיבה להרגיש רע?

אליעד כהן מביא דוגמה נוספת של אדם שנכשל במבחן ומרגיש רע. הוא בודק לעומק ומפרק את הסיבה והתוצאה למרכיבים קטנים יותר. הסיבה הראשונה שאנשים בדרך כלל חושבים עליה היא "נכשלתי במבחן, ולכן רע לי". אבל אליעד בודק האם זו באמת הסיבה המחייבת את התוצאה. הוא שואל אם ניתן לדמיין מצב שבו אדם נכשל במבחן ולא רע לו. מסתבר שכן, כי אם האדם אינו יודע שהוא נכשל, הוא לא יחווה סבל. לכן מתברר שהסיבה האמיתית לכך שרע לאדם היא שהוא יודע שנכשל במבחן, ושהוא לא רוצה להיכשל. שוב, הוא מראה שהסבל אינו נובע מעצם הכישלון, אלא מכך שהאדם חושב שנכשל וגם לא רוצה להיכשל.

למה אנשים לא רוצים להיות שמנים?

דוגמה נוספת שאליעד מביא היא של אדם שלא רוצה להיות שמן. לכאורה, האדם חושב שהסיבה לסבל שלו היא שהוא שמן. אבל אליעד בודק זאת לעומק: האם ניתן לדמיין אדם שמן שלא סובל? בוודאי. אפשר לדמיין אדם שמן שמרגיש טוב, כי הוא לא מתייחס לכך כבעיה. כלומר, הסיבה לסבל של האדם אינה עצם ההשמנה, אלא השילוב של העובדה שהוא חושב שהוא שמן ושהוא לא רוצה להיות שמן.

בהמשך, אליעד שואל למה האדם בכלל לא רוצה להיות שמן. האדם עונה "כי אם אהיה שמן, לא יאהבו אותי". גם כאן אליעד מנתח ואומר שאפשר לדמיין מצב שבו אדם שמן, ואף אחד לא אוהב אותו, ובכל זאת לא רע לו, למשל, אם לא אכפת לו שאנשים לא יאהבו אותו. לכן הסיבה המחייבת לכך שרע לו היא לא ההשמנה עצמה וגם לא זה שלא אוהבים אותו, אלא השילוב של "אני שמן, ואני לא רוצה להיות שמן כי חשוב לי שיאהבו אותי". בהמשך, אליעד כהן חוקר מדוע האדם רוצה שיאהבו אותו, ומגיע לשכבה עמוקה יותר של הסיבה - האדם מחפש תחושת ביטחון, או תחושת ערך עצמי, ולכן הוא רוצה...