ובו יתבאר, מהו שקר בשגגה בלי כוונה ומהו שקר במזיד? ומדוע שקר בשגגה בלי כוונה, הוא חמור יותר מאשר שקר עם כוונה ובמזיד?
כי גם הטועים מבינים, ששקר זה רע. אבל נדמה להם, שהדבר אמור רק כלפי מי שמשקר באופן מודע. שהאדם יודע מהי האמת, ואעפ"כ בוחר לשקר. ונדמה לאותם אנשים, כי השקר הזה במזיד, שהאדם יודע את האמת ובוחר לשקר, הוא השקר החמור יותר.
כי יש גם שקרים, שתת המודע של האדם משקר את עצמו, בלי לשים לב לכך שהוא משקר. כגון לדוגמה, שבטעות נדמה לאדם איזה דבר, והאדם בטוח שזו האמת, למרות שזה שקר. או לדוגמה, שהאדם לא יודע איזה דבר אמת, ואז האדם משקר בטעות. או שהאדם לא מבין את המציאות ואת עצמו, ואז הוא משקר לעצמו, בטעות כמובן ולא במזיד. וזהו שקר בשגגה.
והטועים נדמה להם, כי השקר החמור יותר, הוא דווקא השקר במזיד. אך השקר בשגגה, הוא רק טעות אנוש. וגם אם האדם לא מושלם כי יש לו טעויות, הרי שהשקר שלו הוא פחות חמור, מאשר מי שיודע את האמת, ואעפ"כ משקר לאחרים.
וזו כמובן מחשבה שגויה. כי השקר החמור ביותר כלפי האדם עצמו, הוא השקר שהאדם לא יודע שהוא משקר. ומי שהוא איש אמת ויודע את מערכת החוקים שלפיה פועלת המציאות שלנו, הוא יודע, שהדבר היחיד שחשוב במציאות, הוא, שהאדם ידע בידיעה פנימית את האמת.
והאדם יכול גם לבחור לשקר או לעשות כל דבר באשר הוא, והוא עדיין יישאר מאושר בשלמות. כל זמן שהוא יודע את האמת בידיעה פנימית. ויודע את האמת בידיעה פנימית, היינו שהוא יודע את האמת שהכל אחד ומושלם.
כי בעולם שלנו של הנפרדות, האדם מוכרח לשקר. כי בלי השקר, אין שום קיום לעולם. כי כאשר האדם מחובר לאחדות של המציאות בלבד, הרי שאין לו שום ישות עצמית ושום רצון ושום מחשבה או דיבור ומעשה כלל. והאדם חייב לשקר את עצמו, שיש את הנפרדות של המציאות, כדי שהוא יוכל להתנהל כאן, בצורת החיים של הנפרדות.
והאושר תלוי, רק בדבר אחד ויחיד. והוא, הידיעה הפנימית של האדם, שהכל אחד ומושלם. והמציאות, היא נראית כולה כשקר. כי היא מטעה את האדם שיש נפרדות, למרות שבאמת הכל אחד ממש. וכל העולם שלנו מושתת על השקר, של ההפרדה שבין היש לבין האין, ובין הטוב לבין הרע וכולי. אלא, שבפנימיות הכל אחד.
ומי שיודע את האמת, אך בוחר לשקר, הוא הרבה יותר מחובר אל האמת, ממי שלא יודע את האמת ומשקר בטעות. כי זה שמשקר בצורה מודעת, שהוא יודע שהוא משקר, הוא לפחות לא מזדהה בתוכו עם השקר. כי הוא יודע את האמת שהכל אחד ושהכל מושלם, והוא יודע שהנפרדות היא שקר. כך שלשקר אין לו כל אחיזה בו. וממילא האדם חי חיים טובים באמת.
אבל מי שלא יודע מהי האמת, והוא משקר "בטעות" בגלל חוסר ידיעת האמת, הוא שקרן אמיתי וגדול עוד יותר. משום שגם בליבו הוא לא יודע את האמת. ואי ידיעת האמת, זה החטא היחיד שקיים. והטעות של האדם שלא יודע את האמת, היא חמורה יותר מכל. והעונש שלה, היא הטעות בעצמה.
כי השקר שתת המודע של האדם, משקר את עצמו, השקר הזה נוקם בו. כי כאשר האדם יודע את האמת שהכל אחד, ורק בוחר לשקר כלפי חוץ, הוא מחובר לאמת בפנימיות שלו, ורק נותן חיות לעולם, על ידי השקר של הנפרדות. אבל מי שלא יודע את האמת בתוכו שהכל אחד, ומשקר את עצמו שיש נפרדות ובטעות חושב, שזו אכן האמת, הוא סובל ביותר.
כי את המציאות, זה לא מעניין למה האדם משקר את עצמו. והעונש בא על האדם, כאשר הוא משקר את עצמו. ואם האדם משקר את עצמו בטעות, עונשו גדול עוד יותר. משום שהוא...
כי גם הטועים מבינים, ששקר זה רע. אבל נדמה להם, שהדבר אמור רק כלפי מי שמשקר באופן מודע. שהאדם יודע מהי האמת, ואעפ"כ בוחר לשקר. ונדמה לאותם אנשים, כי השקר הזה במזיד, שהאדם יודע את האמת ובוחר לשקר, הוא השקר החמור יותר.
כי יש גם שקרים, שתת המודע של האדם משקר את עצמו, בלי לשים לב לכך שהוא משקר. כגון לדוגמה, שבטעות נדמה לאדם איזה דבר, והאדם בטוח שזו האמת, למרות שזה שקר. או לדוגמה, שהאדם לא יודע איזה דבר אמת, ואז האדם משקר בטעות. או שהאדם לא מבין את המציאות ואת עצמו, ואז הוא משקר לעצמו, בטעות כמובן ולא במזיד. וזהו שקר בשגגה.
והטועים נדמה להם, כי השקר החמור יותר, הוא דווקא השקר במזיד. אך השקר בשגגה, הוא רק טעות אנוש. וגם אם האדם לא מושלם כי יש לו טעויות, הרי שהשקר שלו הוא פחות חמור, מאשר מי שיודע את האמת, ואעפ"כ משקר לאחרים.
וזו כמובן מחשבה שגויה. כי השקר החמור ביותר כלפי האדם עצמו, הוא השקר שהאדם לא יודע שהוא משקר. ומי שהוא איש אמת ויודע את מערכת החוקים שלפיה פועלת המציאות שלנו, הוא יודע, שהדבר היחיד שחשוב במציאות, הוא, שהאדם ידע בידיעה פנימית את האמת.
והאדם יכול גם לבחור לשקר או לעשות כל דבר באשר הוא, והוא עדיין יישאר מאושר בשלמות. כל זמן שהוא יודע את האמת בידיעה פנימית. ויודע את האמת בידיעה פנימית, היינו שהוא יודע את האמת שהכל אחד ומושלם.
כי בעולם שלנו של הנפרדות, האדם מוכרח לשקר. כי בלי השקר, אין שום קיום לעולם. כי כאשר האדם מחובר לאחדות של המציאות בלבד, הרי שאין לו שום ישות עצמית ושום רצון ושום מחשבה או דיבור ומעשה כלל. והאדם חייב לשקר את עצמו, שיש את הנפרדות של המציאות, כדי שהוא יוכל להתנהל כאן, בצורת החיים של הנפרדות.
והאושר תלוי, רק בדבר אחד ויחיד. והוא, הידיעה הפנימית של האדם, שהכל אחד ומושלם. והמציאות, היא נראית כולה כשקר. כי היא מטעה את האדם שיש נפרדות, למרות שבאמת הכל אחד ממש. וכל העולם שלנו מושתת על השקר, של ההפרדה שבין היש לבין האין, ובין הטוב לבין הרע וכולי. אלא, שבפנימיות הכל אחד.
ומי שיודע את האמת, אך בוחר לשקר, הוא הרבה יותר מחובר אל האמת, ממי שלא יודע את האמת ומשקר בטעות. כי זה שמשקר בצורה מודעת, שהוא יודע שהוא משקר, הוא לפחות לא מזדהה בתוכו עם השקר. כי הוא יודע את האמת שהכל אחד ושהכל מושלם, והוא יודע שהנפרדות היא שקר. כך שלשקר אין לו כל אחיזה בו. וממילא האדם חי חיים טובים באמת.
אבל מי שלא יודע מהי האמת, והוא משקר "בטעות" בגלל חוסר ידיעת האמת, הוא שקרן אמיתי וגדול עוד יותר. משום שגם בליבו הוא לא יודע את האמת. ואי ידיעת האמת, זה החטא היחיד שקיים. והטעות של האדם שלא יודע את האמת, היא חמורה יותר מכל. והעונש שלה, היא הטעות בעצמה.
כי השקר שתת המודע של האדם, משקר את עצמו, השקר הזה נוקם בו. כי כאשר האדם יודע את האמת שהכל אחד, ורק בוחר לשקר כלפי חוץ, הוא מחובר לאמת בפנימיות שלו, ורק נותן חיות לעולם, על ידי השקר של הנפרדות. אבל מי שלא יודע את האמת בתוכו שהכל אחד, ומשקר את עצמו שיש נפרדות ובטעות חושב, שזו אכן האמת, הוא סובל ביותר.
כי את המציאות, זה לא מעניין למה האדם משקר את עצמו. והעונש בא על האדם, כאשר הוא משקר את עצמו. ואם האדם משקר את עצמו בטעות, עונשו גדול עוד יותר. משום שהוא...
050-3331-331