אין שכל אין דאגות, להשתיק את השכל, להפסיק להשתמש בשכל, לא להשתמש בשכל, לא לשאול שאלות, הרמוניה, לשתוק, שתיקה מוחלטת, לשאול עד הסוף, להשתמש בשכל
למה עדיף לא לשאול שאלות בכלל?
אחת הגישות שאליעד כהן מציג בהרצאה היא הגישה שבה האדם מפסיק לחלוטין לשאול שאלות ולנסות להבין כל דבר. לפי גישה זו, השכל והחיפוש התמידי אחרי היגיון וסיבות יוצר חוסר הרמוניה וסבל. האדם השואל שאלות נמצא תמיד במתח פנימי, כי הוא לא באמת מצליח להגיע לתשובות מוחלטות. אליעד נותן דוגמה לכך שכאשר בן אדם שואל את עצמו "למה קורה לי משהו רע?" או "למה החיים שלי לא מסתדרים?", הוא למעשה יוצר מתח וחרדה.
למשל, כשמישהו חולה והרופאים אומרים שנותרו לו רק חודשים ספורים לחיות, האדם מתחיל לשאול שאלות כמו: "למה דווקא לי?", "מה עשיתי שזה מגיע לי?", "איך ייתכן שזה קורה לי?". אליעד מסביר שהשאלות האלה רק מוסיפות סבל, משום שאין להן תשובה ברורה. אליעד מדגים מצב זה באמירה: "אם אני שומע שעוד שלושה חודשים אמות, אני לא אשאל למה, אני פשוט אקבל את המצב". במצב זה, האדם אינו מוטרד ולא סובל, משום שהוא מפסיק לשאול שאלות על המצב.
מה היתרונות של חיים בלי שאלות בכלל?
היתרון המרכזי בגישה זו הוא השקט הפנימי וההרמוניה. האדם שחי ללא שאלות לא מוטרד, לא עצוב, לא חרד ולא מתווכח עם המציאות. המציאות מתרחשת כפי שהיא, והאדם פשוט חי בתוכה ללא התנגדות. אליעד מדגים זאת בכך שהוא משווה את האדם לקיר או לאוויר, שאינם שואלים שאלות ולכן לא סובלים. האדם פשוט נמצא בהרמוניה מלאה עם כל מה שקורה לו, ללא רצונות, בקשות, ספקות או תלונות.
לדוגמה, אם פיטרו אדם מהעבודה והוא לא שואל שאלות, הוא פשוט מקבל זאת וממשיך הלאה. אם יש לו כסף או אין לו כסף, אם טוב לו או רע לו, הוא אינו מטריד את עצמו בשאלות למה המצב הוא כפי שהוא. אליעד מסביר שכאשר האדם מפסיק לשאול שאלות הוא למעשה נמצא במצב של זרימה טבעית עם המציאות, בלי שום התנגדות.
למה מסוכן להיות באמצע הדרך?
אליעד מדגיש שהמצב הכי בעייתי הוא כאשר האדם נמצא באמצע הדרך - כלומר, הוא גם לא לגמרי מפסיק לשאול שאלות, אבל גם לא הולך עם השאלות עד הסוף. אליעד נותן דוגמה לאישה שלא שאלה מספיק שאלות בנוגע לעבודה שלה או לזוגיות שלה. למשל, היא לא שאלה מראש אם העבודה תספק לה מספיק כסף, ואז כשהתברר שאין מספיק כסף, היא התחילה לשאול שאלות ולהיות מתוסכלת. אליעד מציין שבמקרה כזה, היה עליה או להחליט מראש שהיא לא שואלת בכלל ופשוט מקבלת את מה שיהיה, או לחלופין לשאול מראש את כל השאלות הרלוונטיות ולוודא שהדברים ברורים לה.
אליעד נותן דוגמה נוספת מתחום הזוגיות: אם אדם לא בטוח שהוא רוצה להיות עם מישהו, הוא צריך להחליט מראש - או שהוא מפסיק לגמרי לשאול שאלות ופשוט נשאר במערכת היחסים, או שהוא שואל את עצמו את כל השאלות עד הסוף כדי להיות בטוח לחלוטין בהחלטה שלו. אם הוא רק חצי שואל, כלומר, לא מברר עד הסוף, הוא עלול להישאר מתוסכל ומבולבל.
למה כדאי ללכת עד הסוף עם השאלות?
אליעד מסביר שגישה אחרת, שהיא בדיוק הפוכה לראשונה, אומרת שהאדם חייב לשאול שאלות ולחקור כל דבר עד הסוף. המטרה של חקירה זו היא להגיע להבנה מוחלטת של המציאות, ממש כפי שאלוהים מבין אותה. על פי גישה זו, אין דבר שקורה ללא סיבה, ועל האדם לחקור ולשאול עד שהוא מבין בדיוק למה כל דבר מתרחש כפי שהוא מתרחש.
לדוגמה, אם מישהו זורק נעל למעלה והיא נופלת, האדם צריך לחקור מה בדיוק גורם לה ליפול. הוא מבין את כוח המשיכה, אבל צריך להבין גם מה הכוח הראשוני שגורם לכוח המשיכה לעבוד בכלל. כאשר האדם חוקר עד הסוף, הוא מגיע לתובנה המלאה של המציאות...
אחת הגישות שאליעד כהן מציג בהרצאה היא הגישה שבה האדם מפסיק לחלוטין לשאול שאלות ולנסות להבין כל דבר. לפי גישה זו, השכל והחיפוש התמידי אחרי היגיון וסיבות יוצר חוסר הרמוניה וסבל. האדם השואל שאלות נמצא תמיד במתח פנימי, כי הוא לא באמת מצליח להגיע לתשובות מוחלטות. אליעד נותן דוגמה לכך שכאשר בן אדם שואל את עצמו "למה קורה לי משהו רע?" או "למה החיים שלי לא מסתדרים?", הוא למעשה יוצר מתח וחרדה.
למשל, כשמישהו חולה והרופאים אומרים שנותרו לו רק חודשים ספורים לחיות, האדם מתחיל לשאול שאלות כמו: "למה דווקא לי?", "מה עשיתי שזה מגיע לי?", "איך ייתכן שזה קורה לי?". אליעד מסביר שהשאלות האלה רק מוסיפות סבל, משום שאין להן תשובה ברורה. אליעד מדגים מצב זה באמירה: "אם אני שומע שעוד שלושה חודשים אמות, אני לא אשאל למה, אני פשוט אקבל את המצב". במצב זה, האדם אינו מוטרד ולא סובל, משום שהוא מפסיק לשאול שאלות על המצב.
מה היתרונות של חיים בלי שאלות בכלל?
היתרון המרכזי בגישה זו הוא השקט הפנימי וההרמוניה. האדם שחי ללא שאלות לא מוטרד, לא עצוב, לא חרד ולא מתווכח עם המציאות. המציאות מתרחשת כפי שהיא, והאדם פשוט חי בתוכה ללא התנגדות. אליעד מדגים זאת בכך שהוא משווה את האדם לקיר או לאוויר, שאינם שואלים שאלות ולכן לא סובלים. האדם פשוט נמצא בהרמוניה מלאה עם כל מה שקורה לו, ללא רצונות, בקשות, ספקות או תלונות.
לדוגמה, אם פיטרו אדם מהעבודה והוא לא שואל שאלות, הוא פשוט מקבל זאת וממשיך הלאה. אם יש לו כסף או אין לו כסף, אם טוב לו או רע לו, הוא אינו מטריד את עצמו בשאלות למה המצב הוא כפי שהוא. אליעד מסביר שכאשר האדם מפסיק לשאול שאלות הוא למעשה נמצא במצב של זרימה טבעית עם המציאות, בלי שום התנגדות.
למה מסוכן להיות באמצע הדרך?
אליעד מדגיש שהמצב הכי בעייתי הוא כאשר האדם נמצא באמצע הדרך - כלומר, הוא גם לא לגמרי מפסיק לשאול שאלות, אבל גם לא הולך עם השאלות עד הסוף. אליעד נותן דוגמה לאישה שלא שאלה מספיק שאלות בנוגע לעבודה שלה או לזוגיות שלה. למשל, היא לא שאלה מראש אם העבודה תספק לה מספיק כסף, ואז כשהתברר שאין מספיק כסף, היא התחילה לשאול שאלות ולהיות מתוסכלת. אליעד מציין שבמקרה כזה, היה עליה או להחליט מראש שהיא לא שואלת בכלל ופשוט מקבלת את מה שיהיה, או לחלופין לשאול מראש את כל השאלות הרלוונטיות ולוודא שהדברים ברורים לה.
אליעד נותן דוגמה נוספת מתחום הזוגיות: אם אדם לא בטוח שהוא רוצה להיות עם מישהו, הוא צריך להחליט מראש - או שהוא מפסיק לגמרי לשאול שאלות ופשוט נשאר במערכת היחסים, או שהוא שואל את עצמו את כל השאלות עד הסוף כדי להיות בטוח לחלוטין בהחלטה שלו. אם הוא רק חצי שואל, כלומר, לא מברר עד הסוף, הוא עלול להישאר מתוסכל ומבולבל.
למה כדאי ללכת עד הסוף עם השאלות?
אליעד מסביר שגישה אחרת, שהיא בדיוק הפוכה לראשונה, אומרת שהאדם חייב לשאול שאלות ולחקור כל דבר עד הסוף. המטרה של חקירה זו היא להגיע להבנה מוחלטת של המציאות, ממש כפי שאלוהים מבין אותה. על פי גישה זו, אין דבר שקורה ללא סיבה, ועל האדם לחקור ולשאול עד שהוא מבין בדיוק למה כל דבר מתרחש כפי שהוא מתרחש.
לדוגמה, אם מישהו זורק נעל למעלה והיא נופלת, האדם צריך לחקור מה בדיוק גורם לה ליפול. הוא מבין את כוח המשיכה, אבל צריך להבין גם מה הכוח הראשוני שגורם לכוח המשיכה לעבוד בכלל. כאשר האדם חוקר עד הסוף, הוא מגיע לתובנה המלאה של המציאות...
- למה עדיף לא לשאול שאלות?
- איך להשתיק את השכל?
- האם המציאות היא אקראית או סיבתית?
- איך להגיע להרמוניה מלאה?
- למה האדם סובל משאלות?
- מה יקרה אם לא אשאל שאלות?
- מהי הבנה מוחלטת של המציאות?
050-3331-331