האם ישות יכולה לברוא את עצמה?

השאלה המרכזית שאליעד כהן מציג היא האם ישות כלשהי יכולה לברוא את עצמה. רבים חושבים שאין אפשרות כזו, משום שאם הישות קיימת, מדוע שתברא את עצמה שוב? ואם היא לא קיימת, איך תוכל לברוא את עצמה בכלל? הרבנים ואנשים דתיים נוטים להשתמש בטיעון הזה להוכחת קיומו של אלוהים, בטענה שאלוהים הוא הכרחי לבריאת העולם, משום שישות לא יכולה להיווצר מעצמה.

אך לפי ההסבר של אליעד, התשובה היא שישות אכן יכולה לברוא את עצמה, והוא מסביר זאת על ידי רעיון של שינוי צורה, כלומר, - יצירתה של צורה חדשה מתוך צורה קיימת.

איך דיו שנשפך יוצר את עצמו מחדש?

אליעד נותן דוגמה פשוטה וברורה כדי להמחיש את הרעיון הזה: נניח שיש דיו בתוך בקבוק, וכאשר אנחנו שופכים את הדיו מהבקבוק, נוצרת צורה חדשה של דיו. נשאלת השאלה: מי יצר את הצורה החדשה של הדיו שנוצרה ברגע שנשפכה מהבקבוק? התשובה היא שהדיו עצמו יצר את הצורה החדשה שלו, משום שקודם היה לו מצב אחד (בתוך הבקבוק) ואחרי השפיכה הוא נמצא במצב חדש. כלומר, הישות הזאת שנקראת "דיו" למעשה בראה את עצמה מחדש על ידי שינוי הצורה שלה.

הוא ממשיך ואומר שכך בדיוק קורה גם עם כל דבר ביקום - כל ישות יכולה לברוא את עצמה על ידי שינוי צורה. לדוגמה, אדם שזז ממקום למקום משנה את הצורה שלו, כך שלמעשה הוא יצר את עצמו מחדש. אותו עיקרון תקף לגבי המציאות כולה.

האם המציאות תמיד הייתה קיימת?

אליעד מסביר רעיון חשוב נוסף: הפוטנציאל לקיומו של עולם תמיד היה קיים, משום שאם הפוטנציאל לא היה קיים אף פעם, לא היה אפשר שיהיה עולם כרגע. מכאן הוא מסיק שלמעשה תמיד הייתה אפשרות שיהיה עולם, ולכן העולם לא נברא משום כלום מוחלט, אלא נוצר כתוצאה משינוי מצב. מצב ה"יש עולם" נוצר מהמצב "אין עולם", וה"כלום" הוא פשוט צורה אחרת של משהו שהיה קיים תמיד. כלומר, העולם הוא רק שינוי צורה של אותו דבר שתמיד היה קיים, גם אם בעבר הוא היה בצורה אחרת לחלוטין.

מה באמת קרה לפני בריאת העולם?

הוא מדגיש שאי אפשר להוכיח שהיה מצב שבו לא היה שום דבר, משום שהמקום והזמן תמיד היו קיימים בצורה כזו או אחרת. גם אם נניח מצב שבו לא היה "שום מקום ושום זמן", המצב הזה של חוסר מקום וזמן הוא בעצמו ישות קיימת כלשהי ששינתה את הצורה שלה והפכה לעולם שאנו מכירים כיום. הכלום הוא לא באמת שום דבר, אלא רק צורה אחרת של ישות קיימת.

מי גרם לאלוהים לשנות את רצונו ולברוא עולם?

אליעד מסביר שלפי אותו עיקרון, אם כל שינוי חייב להיגרם על ידי ישות חיצונית - כפי שטוענים אנשים דתיים לגבי בריאת העולם - אז יש לשאול את השאלה מה גרם לשינוי ברצונו של אלוהים. אם אלוהים ישב במצב אחד ואחר כך החליט לברוא את העולם, הרי שאלוהים עבר שינוי. אם כל שינוי חייב להיות מופעל מבחוץ, מי הפעיל את השינוי הזה אצל אלוהים? האם אלוהים בעצמו שינה את רצונו, או שהיה משהו אחר שגרם לכך?

הוא ממשיך ואומר שאם אלוהים יכול לשנות את הרצון של עצמו, אז באותה מידה אפשר לומר שהעולם עצמו יכול היה ליצור את עצמו ללא צורך באלוהים. ואם יש משהו אחר שגרם לאלוהים לשנות את הרצון שלו, אז צריך לחקור מי יצר את אותו משהו אחר, וכן הלאה עד אינסוף.

האם אלוהים יכול לברוא את העולם יש מאין?

אליעד מתייחס לטענה נפוצה נוספת של אנשים דתיים, לפיה העולם לא יכול להיווצר לבד כמו ששולחן לא יכול להיווצר לבד. הוא מסביר שההשוואה הזו מוטעית - הרי הנגר אינו יוצר את השולחן מתוך כלום, אלא לוקח חומר קיים ויוצר ממנו שולחן. אם אלוהים באמת היה בורא את העולם כמו שנגר בורא שולחן, הרי שהיה צריך לקחת חומר קיים מראש כדי לברוא את העולם, ואז הוא לא ברא אותו יש מאין, אלא יש מיש.

אליעד מסביר את האבסורד שבטענה הזו ומראה שכמו שהנגר לא יוצר יש מאין, כך גם אלוהים לא יכול היה ליצור יש מאין. מכאן שהמציאות, או חומרי הגלם של העולם, היו קיימים תמיד, ולכן העולם הוא רק שינוי צורה מתוך חומר שכבר היה קיים מראש.

האם אלוהים באמת ראשון ויחיד?

מכיוון שהמציאות קיימת תמיד, אליעד מראה שגם אלוהים אינו יכול להיות ישות מוחלטת וראשונית, משום שאלוהים עצמו היה חייב להימצא בתוך מציאות אחרת שהייתה קיימת לפניו, ובכך נפסלת האפשרות שאלוהים הוא ראשון, ייחודי ומוחלט.

הוא מסכם שבפועל שום דבר אף פעם לא נברא באמת, אלא רק משנה צורות כל הזמן. לכן, השאלה "מי ברא את העולם?" היא למעשה חסרת משמעות, כי העולם הוא רק שינוי צורה של משהו שקיים מאז ומתמיד.

אליעד מבהיר שהרעיון לפיו שום דבר לא יכול לברוא את עצמו הוא טעות - לא בגלל שדברים באמת בוראים את עצמם מאין, אלא בגלל ששום דבר לא באמת "נברא" אי פעם. הכל פשוט נמצא וקיים תמיד, רק משנה את הצורות השונות שלו. וכך, הישות העמוקה ביותר של המציאות יכולה בהחלט "לברוא" את עצמה על ידי שינוי הצורה שלה.