צביעות, רכלנות, האם רכלנים הם צבועים? האם לרכל זו צביעות? לרכל על אנשים מאחורי הגב, ללכלך על אנשים, הזהרו מן הצבועים, האם רכילות היא צביעות? אחד בפה ואחד בלב, לדבר על אנשים מאחורי הגב, האם אני צבוע? התחזות, אנשים צבועים, אנשים רכלנים
האם אנשים שמרחלים על אחרים הם תמיד אנשים צבועים?
אליעד כהן פותח בשאלה המרכזית של ההרצאה: האם אדם שמרכל על אנשים מאחורי גבם הוא בהכרח אדם צבוע? האם רכילות וצביעות תמיד הולכות יחד או שיש הבדל בין שני המצבים?
ראשית, אליעד מסביר את המשמעות הבסיסית של המונחים. רכילות, לדבריו, היא מצב שבו אדם או קבוצת אנשים מדברים על אדם אחר שלא בנוכחותו, לרוב באופן שלילי או ביקורתי. לעומת זאת, צביעות מוגדרת כמצב שבו אדם מציג התנהגות אחת כלפי אדם מסוים בנוכחותו, ובמקביל מציג התנהגות או חשיבה אחרת מאחורי גבו של אותו האדם.
מה הופך אדם לצבוע?
לפי אליעד, אדם מוגדר כצבוע רק אם קיימת סתירה בין ההתנהגות שלו כלפי אדם אחר לבין הדברים שהוא חושב או אומר עליו מאחורי גבו. אליעד מפרט זאת באמצעות דוגמה ברורה: אם כאשר האדם פוגש חבר או מכר, הוא משדר לו שהוא אוהב אותו, מעריך אותו, תומך בו או פשוט מתייחס אליו בחיוב ובחברות, אבל ברגע שהאדם עוזב את המקום, הוא מתחיל לרכל עליו ולדבר נגדו, אזי אותו אדם הוא חד - משמעית צבוע. זה לא משנה אם ההתנהגות מוצדקת או נכונה מבחינה מוסרית, זה פשוט מגדיר אותו כאדם "אחד בפה ואחד בלב".
אליעד מדגיש שהנקודה המרכזית כאן אינה האם הצביעות מוצדקת או לא, אם היא טובה או רעה, אלא עצם קיומה של הסתירה בין מה שהאדם משדר בפנים לבין מה שהוא אומר או חושב מאחורי הגב.
האם כל רכלן הוא גם צבוע?
אליעד כהן מדגיש שיש הבדל ברור וחד בין רכילות לבין צביעות. הוא מסביר מצב נוסף, שבו אדם אכן מרכל ומדבר על אדם אחר באופן שלילי, אך במידה ויישאל או ייפגש עם אותו אדם ישירות, הוא לא יהסס לומר לו את אותם הדברים בדיוק בפנים. במצב כזה, אליעד טוען שהאדם הוא אכן "רחלן", אך לא צבוע. זאת מאחר ואין סתירה בין מה שהוא חושב או אומר מאחורי הגב לבין מה שהוא מוכן לומר בפנים.
מתי רכילות הופכת לצביעות?
עם זאת, אליעד מבהיר שלעתים קרובות אנשים שמרכלים על אחרים הם אכן גם צבועים, מפני שבפועל, ברוב המצבים האנשים הרכלנים אינם מוכנים להגיד את הדברים הקשים והשליליים שהם אומרים מאחורי גבו של אדם באופן ישיר לאותו האדם עצמו. במקרה כזה הם כן עונים להגדרה של "אנשים צבועים". אך אליעד חוזר ומדגיש שלא כל רחלן הוא צבוע באופן מוחלט, ושאין כאן הכללה מלאה.
הדגש הוא תמיד על הסתירה: הצביעות נוצרת רק כאשר קיים הבדל ברור בין המסרים הישירים לבין מה שנאמר מאחורי הגב. אדם שמדבר באופן עקבי ושלילי, ללא הבדל בין הפנים לבין הגב, אינו צבוע, אלא פשוט אדם שמביע דעות שליליות או ביקורתיות באופן גלוי וברור. רכילות ללא הסתירה הזאת, כאמור, אינה הופכת את האדם לצבוע.
האם יש הצדקה להיות צבוע או רחלן?
אליעד מבהיר שהדיון כרגע אינו מתמקד בשאלה אם זה טוב או רע להיות צבוע או רחלן, אלא רק בהבנת ההבדל בין שני המצבים. אדם יכול להיות צבוע מסיבות שונות - אולי מתוך ניסיון לשמור על מערכת יחסים תקינה או אולי מתוך אינטרסים אחרים, אבל העובדה שהוא צבוע נותרת עובדה בפני עצמה, ללא קשר לשאלת המוסריות.
הנושא של להיות רחלן גם הוא פתוח לשאלה נפרדת: האם זה מועיל, האם זה טוב או רע, האם כדאי להיות כזה או לא. אך אליעד אינו נכנס לפרטים האלה בהרצאה הנוכחית, ומטרתו המרכזית היא רק להבהיר שההגדרה "צבוע" מותנית אך ורק בקיומה של הסתירה בין ההתנהגות הישירה להתנהגות מאחורי הגב.
אליעד כהן פותח בשאלה המרכזית של ההרצאה: האם אדם שמרכל על אנשים מאחורי גבם הוא בהכרח אדם צבוע? האם רכילות וצביעות תמיד הולכות יחד או שיש הבדל בין שני המצבים?
ראשית, אליעד מסביר את המשמעות הבסיסית של המונחים. רכילות, לדבריו, היא מצב שבו אדם או קבוצת אנשים מדברים על אדם אחר שלא בנוכחותו, לרוב באופן שלילי או ביקורתי. לעומת זאת, צביעות מוגדרת כמצב שבו אדם מציג התנהגות אחת כלפי אדם מסוים בנוכחותו, ובמקביל מציג התנהגות או חשיבה אחרת מאחורי גבו של אותו האדם.
מה הופך אדם לצבוע?
לפי אליעד, אדם מוגדר כצבוע רק אם קיימת סתירה בין ההתנהגות שלו כלפי אדם אחר לבין הדברים שהוא חושב או אומר עליו מאחורי גבו. אליעד מפרט זאת באמצעות דוגמה ברורה: אם כאשר האדם פוגש חבר או מכר, הוא משדר לו שהוא אוהב אותו, מעריך אותו, תומך בו או פשוט מתייחס אליו בחיוב ובחברות, אבל ברגע שהאדם עוזב את המקום, הוא מתחיל לרכל עליו ולדבר נגדו, אזי אותו אדם הוא חד - משמעית צבוע. זה לא משנה אם ההתנהגות מוצדקת או נכונה מבחינה מוסרית, זה פשוט מגדיר אותו כאדם "אחד בפה ואחד בלב".
אליעד מדגיש שהנקודה המרכזית כאן אינה האם הצביעות מוצדקת או לא, אם היא טובה או רעה, אלא עצם קיומה של הסתירה בין מה שהאדם משדר בפנים לבין מה שהוא אומר או חושב מאחורי הגב.
האם כל רכלן הוא גם צבוע?
אליעד כהן מדגיש שיש הבדל ברור וחד בין רכילות לבין צביעות. הוא מסביר מצב נוסף, שבו אדם אכן מרכל ומדבר על אדם אחר באופן שלילי, אך במידה ויישאל או ייפגש עם אותו אדם ישירות, הוא לא יהסס לומר לו את אותם הדברים בדיוק בפנים. במצב כזה, אליעד טוען שהאדם הוא אכן "רחלן", אך לא צבוע. זאת מאחר ואין סתירה בין מה שהוא חושב או אומר מאחורי הגב לבין מה שהוא מוכן לומר בפנים.
מתי רכילות הופכת לצביעות?
עם זאת, אליעד מבהיר שלעתים קרובות אנשים שמרכלים על אחרים הם אכן גם צבועים, מפני שבפועל, ברוב המצבים האנשים הרכלנים אינם מוכנים להגיד את הדברים הקשים והשליליים שהם אומרים מאחורי גבו של אדם באופן ישיר לאותו האדם עצמו. במקרה כזה הם כן עונים להגדרה של "אנשים צבועים". אך אליעד חוזר ומדגיש שלא כל רחלן הוא צבוע באופן מוחלט, ושאין כאן הכללה מלאה.
הדגש הוא תמיד על הסתירה: הצביעות נוצרת רק כאשר קיים הבדל ברור בין המסרים הישירים לבין מה שנאמר מאחורי הגב. אדם שמדבר באופן עקבי ושלילי, ללא הבדל בין הפנים לבין הגב, אינו צבוע, אלא פשוט אדם שמביע דעות שליליות או ביקורתיות באופן גלוי וברור. רכילות ללא הסתירה הזאת, כאמור, אינה הופכת את האדם לצבוע.
האם יש הצדקה להיות צבוע או רחלן?
אליעד מבהיר שהדיון כרגע אינו מתמקד בשאלה אם זה טוב או רע להיות צבוע או רחלן, אלא רק בהבנת ההבדל בין שני המצבים. אדם יכול להיות צבוע מסיבות שונות - אולי מתוך ניסיון לשמור על מערכת יחסים תקינה או אולי מתוך אינטרסים אחרים, אבל העובדה שהוא צבוע נותרת עובדה בפני עצמה, ללא קשר לשאלת המוסריות.
הנושא של להיות רחלן גם הוא פתוח לשאלה נפרדת: האם זה מועיל, האם זה טוב או רע, האם כדאי להיות כזה או לא. אך אליעד אינו נכנס לפרטים האלה בהרצאה הנוכחית, ומטרתו המרכזית היא רק להבהיר שההגדרה "צבוע" מותנית אך ורק בקיומה של הסתירה בין ההתנהגות הישירה להתנהגות מאחורי הגב.
- האם רכילות היא תמיד צביעות?
- איך לזהות אנשים צבועים?
- האם לדבר מאחורי הגב זה צביעות?
- אחד בפה ואחד בלב משמעות
- ההבדל בין רכלן לצבוע