איך נוצרת מחשבה?

ההרצאה מתחילה בהסבר על המהות של המחשבה, כיצד היא נוצרת ומהם המנגנונים שמובילים להבנתה. אליעד כהן עוסק בשאלה היסודית של מהות המחשבה, ומציג את הרעיון שהמחשבה מתחילה במקום של חוסר ידיעה. הוא מדבר על הדרך שבה המוח עובד ומבצע הבחנה בין מצב של "לא יודע" לבין מצב של "יש".

מה קורה כשאנחנו לא יודעים כלום?

ההסבר מתחיל במצב שבו אדם לא יודע כלום. אליעד כהן מציין כי ברגע שאין ידע, יש תחושת חוסר, ואין אפשרות לתפוס את העולם בצורה ברורה. ברגע שאדם אומר "אני לא יודע", הוא בעצם ממצב את עצמו במקום של חוסר. זו תחושת חרדה ראשונית שמתחילה כשאין הבדל בין מה שיש למה שאין. המוח מתחיל לבנות את ההבחנה בין קיום לאי - קיום. אליעד מציין שבמהלך התהליך, השאלה "מה יש?" מתחילה להופיע כדרך להבחין בין מה שיש למה שאין, ואז נוצר תהליך שבו המוח מתחיל לזהות ולבנות את התודעה.

החיים מתחילים ממקום של חוסר ידע

לאחר מכן, אליעד מדבר על איך מחשבה מתחילה להתגבש אחרי שתחושת "לא יודע" כבר קיימת. הוא טוען כי תחילה יש מקום של חוסר, ואז יש הבחנה בין מה שיש לבין מה שאין. המוח מתחיל לעבד את המידע, וזיהוי חפצים ותחושות נכנס לתוך התהליך המחשבתי. ברגע שזיהוי התמונה קורה, יש הבדל בין חוויות של זמן ומקום, מה שמביא להכרה במציאות כפי שהיא נראית בעיני המוח.

מהירות המחשבה ויכולת הזיהוי

בשלב זה, נושא מהירות המחשבה עולה. אליעד מציין כיצד אנחנו תופסים דברים במהירות מאוד גבוהה, הרבה מעבר למה שנראה לנו כשאנחנו פועלים. תהליך זה מתרחש כל כך מהר, עד שלא תמיד אנחנו יכולים להבין את כל החישובים שהמוח עושה באופן מיידי. לדוגמה, כשאנחנו רואים שולחן, המוח עובר תהליך ארוך ומורכב של זיהוי, שמתרחש בשבריר שנייה. אליעד מציין כי כל זה קורה בתהליכים מנטליים שמתרחשים בו - זמנית, ולא תמיד יש לנו את היכולת להבין אותם במלואם בזמן אמת.

השלב הבא: הבנת המהות של התודעה

לאחר שהמוח מזהה את העולם סביבנו, אליעד פונה להסבר על המהות של התודעה וכיצד אנחנו תופסים את המציאות. הוא מציין כי כל התהליכים האלה קורים בו - זמנית, ברמות שונות של רזולוציה. אנו חיים בתוך עולם שבו כל פרט קטן, כל פיקסל של מציאות, משפיע על האופן שבו אנחנו תופסים את הסובייקט שלנו ואת העולם. התודעה היא הדבר שמחבר את כל התהליכים האלה, ומשפיעה על האופן שבו אנחנו מבינים את עצמנו ואת הסביבה שלנו.

ההבנה של תחושת זמן ומקום

השלב האחרון בהסבר עוסק בהבנה של איך אנחנו תופסים את הזמן והמקום. אליעד מסביר כי כל חוויה של זמן ומקום היא בעצם חוויה של נפרדות. למרות שיש את ההבנה העמוקה שהכל מחובר, חוויית הזמן והמקום מחלקת את הדברים לנפרדים. לדוגמה, כאשר אנו חושבים על אובייקט כמו שולחן, אנחנו לא רק מזהים את הצורה שלו, אלא גם את הזמן שבו הוא נמצא, את המקום שבו הוא נמצא, ואת התחושות שנלוות לזיהוי הזה.