מדוע אבחון אנורקסיה והפרעות נפשיות הוא חסר משמעות?

אליעד כהן מסביר לעומק את הרעיון שהאבחון של הפרעות נפשיות בכלל ואנורקסיה בפרט הוא חסר משמעות מהותית. לדעתו, האבחון רק מתאר איך אדם נראה לאחרים או מה אחרים חושבים עליו, אך אינו מביא שום פתרון אמיתי לבעיה עצמה. כהמחשה, אליעד מביא דוגמה של אדם שאובחן כנכה, עיוור או בעל הפרעה אחרת. הוא מסביר שלא משנה מה קבעו באבחון, אלא מה שקובע הוא המצב האמיתי של האדם עצמו. אם אדם נמצא במצב פיזי או נפשי לא תקין, הדבר ברור מאליו גם ללא אבחנה. לדוגמה, אדם שנמצא על הרצפה ומתקשה לקום לא זקוק לאבחנה של "קושי לקום", כיוון שהבעיה ברורה לעין.

אליעד מדגיש במיוחד את חוסר התועלת והנזק האפשרי שנגרם מעצם האבחון הנפשי. לדעתו, כאשר מאבחנים אדם עם אנורקסיה או הפרעה נפשית אחרת, האדם מתחיל להזדהות עם האבחנה, וזו הופכת לחלק מהזהות שלו. הוא מתחיל לחשוב על עצמו כעל "אנורקסי" או "חולה נפש" במקום להתמודד ישירות עם המציאות ועם ההתנהגות הבעייתית שלו עצמה.

מהי הגישה הנכונה לטיפול באנורקסיה ובהפרעות אכילה?

לפי אליעד, הגישה הנכונה לטיפול באנורקסיה אינה קשורה לאבחנה הפסיכיאטרית אלא להבנה של ההתנהגות והמצב של האדם בפועל. הוא נותן דוגמה פשוטה של אדם שרוצה לאכול עוגה למרות שהוא בדיאטה. לא חשוב אם יאובחן כסובל מהפרעת אכילה או לא, אלא מה שחשוב הוא להבין למה הוא רוצה לאכול או למה הוא לא רוצה לאכול. כך גם במקרה של אנורקסיה: אם הבחורה רזה מדי ולא אוכלת מספיק, חשוב לברר מה הסיבה להתנהגות שלה, מה היא באמת רוצה להשיג ואיך אפשר לעזור לה לשנות זאת.

אליעד מביא דוגמה נוספת, בחורה אנורקסית שאומרת שהיא רוצה להיות רזה מאוד, במידה מסוימת (לדוגמה 34). לדבריו, יש צורך להבין לעומק למה היא רוצה דווקא את המידה הזו. הוא מציע לשאול שאלות מפורטות כגון: האם חשוב לה המספר עצמו של המידה, או המראה החיצוני שהיא מייחסת למידה הזו? הוא ממליץ לבדוק לעומק את כל הסיבות לתפיסה הזו - האם זה בגלל דוגמניות בטלוויזיה או בגלל סיבות אחרות?

אליעד מציע פתרון פרקטי לבירור העניין, למשל להיפגש עם דוגמניות, לשאול אותן מה הן באמת עושות ואיך הן נראות בפועל. כך ניתן להראות שהמציאות שונה מאוד מהדימויים שנמצאים בראש של האדם הסובל מהפרעות אכילה.

למה אנשים הופכים לאנורקסיים ומדוע הם רוצים להישאר במידת גוף מסוימת?

אליעד חוקר בסבלנות וביסודיות את הסיבות האמיתיות והעמוקות שבגללן אדם הופך לאנורקסי. הוא מציין שהרבה פעמים אדם מתקבע על מידה מסוימת כי היא מסמלת עבורו שלמות או תחושה של שליטה. בדוגמה מפורטת, הוא שואל את הבחורה למה דווקא מידה 34 נתפסת כמושלמת עבורה. הוא גם שואל מדוע דווקא מספר מסוים (כמו היקף של 40 סנטימטרים) הופך לסמל של שלמות עבורה, ומה יקרה אם ההיקף יהיה שונה במעט. אליעד ממליץ להפוך את המספרים או המדדים הפיזיים למשמעות העמוקה שמאחוריהם - כגון רצון בשלמות, בתחושת ביטחון או בתחושת ערך עצמי.

הוא מראה כי בדרך כלל התפיסות האלה נוצרות בגיל צעיר בעקבות אירועים קטנים או אמירות מצד ההורים או הסביבה. למשל, הוא מביא דוגמה של בחורה שנקבע לה היקף מסוים בגיל 16, והיא החליטה שזה המצב המושלם ולכן אסור...