מה ההבדל בין ארמון של מלך לארמון של עבד?

אליעד כהן מסביר לפי תורתו של רבי נחמן מברסלב שיש שני סוגים של ארמונות, או כפי שנקראים במקור: שני מיני פלטין. מבחוץ שני הארמונות נראים זהים לחלוטין, ואי אפשר להבחין ביניהם בקלות. בכל זאת, קיים הבדל גדול מאוד ביניהם: באחד גר מלך ובשני גר עבד. למרות שהארמונות נראים אותו דבר, מהותית הם שונים לחלוטין. זהו בדיוק ההבדל בין אמת לשקר: שני הדברים נראים לכאורה זהים מבחוץ, אך בפנים ההבדל ביניהם עצום.

רבי נחמן היה אומר על עצמו שהוא יכול לשבח את עצמו, אך הוא מודע לכך שגם אלה שמתנגדים לו משבחים את עצמם ומבזים אותו. לכאורה זה אותו דבר - כולם משבחים את עצמם - אך השאלה החשובה היא: מה באמת האמת?

איך נוצרת האמת ואיך נוצרת האשליה של השקר?

אליעד כהן מסביר את דברי רבי נחמן על כך שאמת נוצרת על ידי קשר של נשמות שמתחברות אחת לאחת עד שהן יוצרות יסוד, אחר כך אוהל, ולבסוף בית ומדור שבו שוכנת האמת. כאשר אדם מחפש את האמת, הוא ימצא אותה רק בתוך אותו מדור שנבנה מתוך חיבור אמיתי של נפשות רבות.

מנגד, יש קשר אחר שמורכב מנפשות של רשעים, שגם הם יוצרים מדור ובית, אך זהו בית של שקר. השקר תמיד ינסה לדמות עצמו לאמת, ובכך נוצר בלבול גדול אצל האדם המחפש את דרכו. לכן התורה אומרת "אחרי רבים להטות", כלומר, ללכת לפי דעת הרוב, אך גם מזהירה "לא תהיה אחרי רבים לרעות". זאת משום שהרוב לפעמים טועה, והשקר עשוי להראות עצמו כרוב.

מה הפתרון של רבי נחמן להבחין בין אמת לשקר?

כדי להצליח להבחין בין שני הארמונות - בין ארמון האמת של המלך לבין ארמון השקר של העבד, מציע רבי נחמן לעשות "פדיון שבויים". בפשטות, פדיון שבויים הוא מצב שבו אדם נותן כסף או פודה אדם אחר שנמצא בשבי או בכלא.

מה המשמעות העמוקה של "פדיון שבויים" לפי רבי נחמן?

המשמעות הפנימית שרבי נחמן נותן למושג "פדיון שבויים" היא עבודה פנימית שהאדם עושה על עצמו. מדובר בתהליך שבו האדם מזהה ומוציא החוצה את המחשבות, הרגשות והכוחות שהודחקו, נכלאו ונכנסו לתוך "כלא פנימי" בתוך נפשו. המחשבות המדוכאות הן למעשה "השבויים", והכוחות שהאדם מדחיק או מסתיר מפני עצמו נמצאים בתוכו כאסירים פנימיים. המחשבות והכוחות האלו נקראים גם תת - המודע, ולכן אדם צריך לחקור את תת - המודע שלו, לגלות מה נמצא שם, ולהוציא זאת החוצה. זאת פעולה של "פדיון שבויים פנימי".

לדוגמה, אם לאדם יש מחשבה או רגש שהוא מדחיק ואינו רוצה להכיר בהם, אלו בדיוק הכוחות והרגשות שכלואים בשבי, והאדם חייב לבצע פעולת שחרור ופדיון פנימי שלהם כדי להגיע לאמת. ככל שאדם חופר יותר עמוק בתוך נפשו, כך הוא מגלה עוד דברים "שבויים" או "מוסתרים" שצריך לשחררם.

מדוע כל כך קשה לזהות את האמת?

אליעד כהן מסביר באמצעות סיפור של רבי נחמן על "מעשה מאבדת בת מלך", שבו אדם הולך מארמון לארמון ומגיע לארמון שנראה מושלם: המלך יושב בו, יש בו כלים, משוררים, מעדנים, הכל נראה נפלא. אך בת המלך שמצויה שם אומרת לו שזה לא מקום טוב ושהיא בעצם שבויה שם, אף על פי שהכל נראה נפלא כלפי חוץ. האדם שאל אותה כיצד יוכל להוציא אותה משם, והיא עונה לו שהדרך היחידה היא לשבת במקום מסוים במשך שנה שלמה ולצפות ולהתגעגע לשחרורה.

אליעד מדגיש שזיהוי האמת אינו דבר פשוט, משום שלפעמים מה שנראה מושלם הוא דווקא המקום השקרי. האמת והשקר נראים דומים מאוד מבחוץ, ולכן האדם חייב להיות נחוש וסבלני מאוד, ולבצע עבודה פנימית עמוקה ויסודית, כמו זו שבאה לידי ביטוי במושג "פדיון שבויים". רק כך אפשר להבחין מה באמת שייך לארמון המלך (האמת), ומה לארמון העבד (השקר).