וכפי שכבר ביארתי, אמונה היא שורש כל הרע שיש בעולם. כי הרע שורשו בחוסר הבנת המציאות, דהיינו, שקר. והשקר שורשו באמונה. כי בלי שום אמונה כלל, אין לשקר שום קיום. כי אי אפשר לדעת דבר שאינו אמת, אלא באמצעות אמונה. ולכן האמונה מחייה את השקר, שמחייה את הרע.

ועל האדם לדעת, כי כל אמונה באשר היא, היא רעה. ואין שום אמונה טובה, כגון להאמין בעצמך וכיו"ב שאר האמונות, אלא, כל אמונה היא רעה. והשקר, הוא מטעה את האדם לחשוב, כאילו יש אמונות טובות. כגון שהאדם מאמין בעצמו, או מאמין בכך שיהיה טוב, וכיו"ב שאר אמונות השקר, שהן נראות כאילו הן טובות.

והאדם מאמין באמונות רעות שנראות לו כטובות, רק משום שמלכתחילה הוא שוגה בטעות של האמונה. כי מי שהוא נקי לגמרי מכל אמונה שהיא, הוא חי טוב בידיעה של הטוב, והוא לא זקוק לשום אמונה, שנראית כאמונה טובה.

וכל אמונה, היא רעה. ואפילו אמונה שהכל טוב והכל אחד, גם היא רעה עד מאוד. משום שהיא רק נדמית לאמת, למרות שהיא אינה כזו באמת. כי מי שמאמין שהכל אחד והכל טוב, הוא טועה. והשקר של האמונה, גם בדבר שהוא אמיתי, הוא עדיין נחשב לשקר והוא גורר סבל נצחי.

והאמונה היא תמיד רעה, משום שמהותה היא שקר. כי איש אמת שאינו יודע איזה דבר, הרי שיש לו ספק לגבי אותו הדבר. אך אמונה, בשום מצב אין לו. וכאשר האדם לא יודע איזה דבר בוודאות מוחלטת ובשלמות מוחלטת מבחינה אובייקטיבית, אין לו לאדם להאמין בשום דבר, אלא להיות בספק. כי זאת האמת, שיש ספק. והאמונה, היא תמיד שקר.

וכמובן שזה בסדר לדוגמה להאמין שמחר תזרח השמש. אבל עליך לדעת שאתה רק מאמין בכך. ולא להיות בתחושה של וודאות לגבי זה. זה בסדר שתאמין במשהו, כל זמן שאתה זוכר שאתה רק מאמין בו. הבעיה היא, כאשר האדם מאמין במשהו, ושוכח שהוא רק מאמין בו. שאז כתוצאה מכך, האדם מרגיש...