הספר להיות אלוהים - בחירה חופשית, חופש הבחירה - יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית, יצירת הרצון והקיום העצמי - חלק 4
האם יש בחירה חופשית או שהכל קשור לסיבתיות?
הרצאה זו עוסקת בשאלת הבחירה החופשית, הצורה בה אנחנו חווים את הרצון והפעולה, והאם יש מקום לזמן ומקום בתוך הבנת המציאות. במהלך ההרצאה, אליעד מציין כי כל אחד מאיתנו חווה רצון ופעולה, אך למעשה אין קשר בין הרגעים עצמם. כל רגע הוא בפני עצמו, והוא לא חייב את הרגע שלפניו או אחרי, כפי שנטען בתפיסה של סיבתיות.
מהי פעולה?
אליעד מסביר כי פעולה היא תוצאה של רצון, שהיא בעצם תחושה בתודעה של אדם. מדובר בחוויה של רצון, שאחריו יש פעולה. אך יש משהו מעבר לזה שמניע את הישות להיות קיימת, את קיומו של האדם ואת הרצון שלו. זה לא בהכרח תלוי באדם עצמו אלא במנגנונים גדולים יותר. גם במדע ישנה הבנה שהכוח שמניע את כל מה שקורה בעולם, כמו כוח המשיכה בין כוכבים, לא מגיע ממקום אחר, אלא מהמקום עצמו. לדוגמה, אם היה כוח משיכה אחר בין כוכבים, הם היו נמצאים במקום אחר. כלומר, כל מה שקשור לכל דבר ביקום הוא תוצאה של איזשהו מנגנון שמחליט עבור כל דבר במציאות.
האם יש גוף אחד שמניע את כל היקום?
כמו שיד שמזיזה את האצבע גורמת לאצבע לזוז, כך כל חלק מהיקום פועל כשלוחה של גוף אחד שמניע את כל מה שקורה. זהו מנגנון אחד שמניע את כל מה שיש. הרעיון המרכזי כאן הוא שהאדם עצמו לא נמצא בנפרד מהמנגנון הכללי, אלא חלק ממנו. אליעד מסביר שבמובן עמוק יותר, לאדם אין בחירה חופשית במובן בו הוא חווה זאת. הרצון והעשייה, לאדם נדמה שהם תוצאה של רצון אישי, אך הם למעשה תוצאה של תהליך אוניברסלי, שבו הכל נגזר.
מה היא בחירה?
בהבנה עמוקה יותר, אליעד מציין שבחירה היא חוויית הזמן שמפגישה את הרצון עם העשייה, ונראה כאילו הרצון והעשייה קשורים אחד לשני. אך למעשה, כל רגע הוא בפני עצמו, ואין קשר בין רגע לרגע. תופעת הזמן גורמת לנו לחשוב שיש קשר בין הרצון לעשייה, אך למעשה כל דבר הוא תוצאה של רגע קודם. במובן זה, לאדם אין בחירה חופשית כיוון שהוא לא הסיבה הראשונית לכל מה שקורה.
האם כל רגע הוא נפרד?
ההרצאה מתארת את הזמן כתהליך רציף, שבו כל רגע הוא בפני עצמו ולא מחייב את הרגע הבא. כלומר, כל רגע של זמן הוא עצמאי, וזה מה שגורם לאדם לחשוב שיש קשר בין מה שהוא עושה לבין מה שהוא רוצה. לאדם נדמה שהוא בחר את מה שעשה, אך למעשה כל מה שעשה הוא תוצאה של רגע אחר.
האם יש מקום שאין בו מקום?
אליעד מציין כי אין מקום שבו לא נמצא מקום, ואין זמן שבו לא נמצא זמן. כל מקום וכל זמן הם חלק ממציאות אינסופית. כל דבר שנמצא ביקום הוא חלק מהמציאות הממלאת את המקום, והאדם עצמו הוא חלק מההוויה הכללית. מה שמרמז על כך שאין הבדל בין האדם למציאות שבה הוא נמצא. התודעה עצמה, שמבנה את חוויות הזמן והמקום, היא חלק מהמציאות הכללית שממלאת את כל היקום...
הרצאה זו עוסקת בשאלת הבחירה החופשית, הצורה בה אנחנו חווים את הרצון והפעולה, והאם יש מקום לזמן ומקום בתוך הבנת המציאות. במהלך ההרצאה, אליעד מציין כי כל אחד מאיתנו חווה רצון ופעולה, אך למעשה אין קשר בין הרגעים עצמם. כל רגע הוא בפני עצמו, והוא לא חייב את הרגע שלפניו או אחרי, כפי שנטען בתפיסה של סיבתיות.
מהי פעולה?
אליעד מסביר כי פעולה היא תוצאה של רצון, שהיא בעצם תחושה בתודעה של אדם. מדובר בחוויה של רצון, שאחריו יש פעולה. אך יש משהו מעבר לזה שמניע את הישות להיות קיימת, את קיומו של האדם ואת הרצון שלו. זה לא בהכרח תלוי באדם עצמו אלא במנגנונים גדולים יותר. גם במדע ישנה הבנה שהכוח שמניע את כל מה שקורה בעולם, כמו כוח המשיכה בין כוכבים, לא מגיע ממקום אחר, אלא מהמקום עצמו. לדוגמה, אם היה כוח משיכה אחר בין כוכבים, הם היו נמצאים במקום אחר. כלומר, כל מה שקשור לכל דבר ביקום הוא תוצאה של איזשהו מנגנון שמחליט עבור כל דבר במציאות.
האם יש גוף אחד שמניע את כל היקום?
כמו שיד שמזיזה את האצבע גורמת לאצבע לזוז, כך כל חלק מהיקום פועל כשלוחה של גוף אחד שמניע את כל מה שקורה. זהו מנגנון אחד שמניע את כל מה שיש. הרעיון המרכזי כאן הוא שהאדם עצמו לא נמצא בנפרד מהמנגנון הכללי, אלא חלק ממנו. אליעד מסביר שבמובן עמוק יותר, לאדם אין בחירה חופשית במובן בו הוא חווה זאת. הרצון והעשייה, לאדם נדמה שהם תוצאה של רצון אישי, אך הם למעשה תוצאה של תהליך אוניברסלי, שבו הכל נגזר.
מה היא בחירה?
בהבנה עמוקה יותר, אליעד מציין שבחירה היא חוויית הזמן שמפגישה את הרצון עם העשייה, ונראה כאילו הרצון והעשייה קשורים אחד לשני. אך למעשה, כל רגע הוא בפני עצמו, ואין קשר בין רגע לרגע. תופעת הזמן גורמת לנו לחשוב שיש קשר בין הרצון לעשייה, אך למעשה כל דבר הוא תוצאה של רגע קודם. במובן זה, לאדם אין בחירה חופשית כיוון שהוא לא הסיבה הראשונית לכל מה שקורה.
האם כל רגע הוא נפרד?
ההרצאה מתארת את הזמן כתהליך רציף, שבו כל רגע הוא בפני עצמו ולא מחייב את הרגע הבא. כלומר, כל רגע של זמן הוא עצמאי, וזה מה שגורם לאדם לחשוב שיש קשר בין מה שהוא עושה לבין מה שהוא רוצה. לאדם נדמה שהוא בחר את מה שעשה, אך למעשה כל מה שעשה הוא תוצאה של רגע אחר.
האם יש מקום שאין בו מקום?
אליעד מציין כי אין מקום שבו לא נמצא מקום, ואין זמן שבו לא נמצא זמן. כל מקום וכל זמן הם חלק ממציאות אינסופית. כל דבר שנמצא ביקום הוא חלק מהמציאות הממלאת את המקום, והאדם עצמו הוא חלק מההוויה הכללית. מה שמרמז על כך שאין הבדל בין האדם למציאות שבה הוא נמצא. התודעה עצמה, שמבנה את חוויות הזמן והמקום, היא חלק מהמציאות הכללית שממלאת את כל היקום...
- בחירה חופשית?
- מהות הזמן והמקום
- ההוויה והמציאות
- האם יש גוף אחד שמניע את הכל?
- האם כל רגע של זמן נפרד?
- מה זה להיות אלוהים?
נמשיך בספר להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 169
אם הרצון שלך הוא חוויה שלך, ואם לא היית קיים לא היה לך רצון, ולא היית עושה, וזה שאתה קיים לא תלוי בך, אז זה שאתה רוצה - זה לא תלוי בך. זה כמו רובוט שצועק, אז מי שמפעיל את הרובוט יכול גם להשתיק את הרובוט. כלומר, מי שמפעיל את המנגנון, מפעיל את כולו.
מה זאת פעולה? פעולה זה תוצאה של רצון, שהוא בעצם תחושה של תודעה. יש ישות שחווה שהיא רוצה משהו, ואז היא חווה שהיא עושה משהו. אבל יש משהו שבכלל גורם לישות הזאת להיות קיימת.
במדע הם הבינו שבין שני כוכבים, יש כוח משיכה, ומי מניע את כוח המשיכה? החלל והזמן שבתוכו הכוכבים נמצאים. למשל השולחן והכסא, למה הם נמצאים במקום שלהם? בגלל כוח המשיכה, אם היה כוח משיכה אחר, הם היו נמצאים במקום אחר.
המקום הוא שמחליט איזה כוח משיכה יהיה בין העצמים. למרות שהמקום הוא כלום או ריק, הוא בסופו של דבר מחליט שהעצמים יהיו כפי שהם.
למשל יש חללית ובתוכה בורג, למה הבורג טס לחלל? בגלל החללית. למשל יש לך כפפה על היד, ואתה הזזת את היד, אז הכפפה זזה בגלל שהזזת את היד.
מה אני בא לומר, שכשאתה יושב על הכסא, זה בגלל שיש כוח כללי שמחליט הכל, כל הזמן. למשל האדם הוא זרת ביחס לגוף של אלוהים. למשל אתה הזרת ואני האצבע, ואנחנו מדברים בינינו איך שאנחנו זזים, אבל למעשה הגוף זז, וכשהגוף זז אנחנו זזים.
כמו למשל שאלוהים רוצה שיד ימין תריב עם יד שמאל, וכך יש מלחמה. אם היינו מכניסים אותך למעבדה ובודקים אותך, היינו מגלים שאתה רצף של אטומים. אתה בסך הכל אטומים שזזים בתוך מרחב זמן ומקום. וכשהמוח שלך פועל, זה בסך הכל גלים חשמליים.
יש מנגנון אנרגטי ענק, שמחליט היכן יהיו גלים אנרגטיים.
בהבנה של רצף האטומים, אין בכלל אני. בעיקרון האני הוא גם רצף של אטומים. בתפיסה המדעית אין משהו מעבר לאטומים. אז האני הוא גם צורה של גלים אלקטרונים שזזים, ואם הגלים האלקטרונים יזוזו אחרת, לא יהיה אני. זה מה שהמדע טוען.
בהקשר שלנו, אני אומר שכאשר הרוח נושבת, אתה זז.
עדיין לא הגענו לאחד, למה? כי עדיין יש ישות נפרדת, כאילו יש גם אצבע וגם גוף, זה שתי ישויות נפרדות. אני מוכן לקבל את זה שאני חלק מהמנגנון, אבל עדיין גם אני קיים. אני עדיין לא הגוף. בסוף האדם יגיע להבנה שאין הבדל בין המציאות אליו, שאין הבדל בין האצבע לגוף. זה אותו גודל בכלל.
מה היא בחירה? שאתה חווה שאתה רוצה, ואחר אתה חווה שאתה עושה, ואתה זוכר שקודם רצית את מה שאתה עושה, ונדמה לך שיש קשר בין מה שאתה עושה לבין מה שאתה רוצה, ואז אתה אומר, "אני בחרתי".
אם היה רק רגע אחד של מציאות, אז לא היה שייך להגיד שיש בחירה. בחירה פירושו שאני רציתי את מה שאני עושה, ומה שאני עושה הוא תוצאה של מה שרציתי.
שאלה: לדוגמה, אם אין לך זיכרון אז כל רגע הוא בפני עצמו.
אליעד: אם היינו יודעים שאין קשר בין הרגעים, זה כמו סרט, שאין קשר בין מה שיש בפריים הזה לבין מה שיש בפריים השני. השאלה היא האם יש קשר בין הרגעים של הזמן? במקומות אחרים בספר יש הסבר מדוע אין קשר בין הרגעים של הזמן.
מה שקורה, שרגע אחד רצית, רגע אחד עשית, רגע אחד חשבת שזה שאתה רוצה וזה שאתה עושה זה קשור, ורגע נוסף חוויית שאתה בוחר את זה. ולכן אמרת שאתה בחרת את זה. אבל שים לב שכול רגע הוא בפני עצמו ולא קשור. שום דבר לא מחייב דבר אחר.
שאלה: איך יודעים שכול רגע הוא בפני עצמו?
אליעד: יש רגעים של זמן, כל דבר הוא ברגע אחר. האם אין רגעים בחוויה שלך?
שאלה: זאת חוויה אחת מתמשכת.
אליעד: אז אפילו אם זאת חוויה אחת מתמשכת, גם אין לך בחירה, כי אתה זז בגלל שמישהו אחר זז. גם אם נאמר שזה רציף, גם אז אין לך בחירה, כי אז כל דבר הוא המשכיות של הקודם. ומאחר שאתה לא הראשון, גם אין לך בחירה.
אם כל דבר הוא תוצאה של רגע אחר ואין אפשרות שיהיה אחרת, אז אין לך בחירה, למה? כי אתה לא הראשון. אבל אם נאמר שמה שהיה ברגע הקודם, לא מחייב את הרגע הבא, מסקנה שזה שמקודם רצית, זה לא מחייב את זה שעשית, אין קשר ביניהם.
לאדם יש חוויית זמן שגורמת לו לחשוב שיש קשר בין הדברים. כי אם לא היה קשר, לא היית אוכל לדוגמה.
אם אין קשר בין הרצון שלי לאכול, לאכילה, אז מדוע שאוכל? זה משום שלאדם יש חוויית זמן, שגורמת לו לחשוב שיש קשר בין האירועים. מצד האמת אתה אוכל, כי רוצים שתאכל, ואתה מרגיש רעב, כי רוצים שתרגיש רעב. אבל יש אמת אחרת, שאתה גם אוכל וגם לא אוכל.
זה שאתה יודע שאתה קיים, זה כבר חלק מחוויית הזמן, כשאתה אומר, אני ולא אני, זאת חוויית זמן. ושימו לב שכול אחד חווה שחלק זה המשך הזמן, וחלק יש אופציה לשנות. ומה היא האמת? האמת היא שמשני הצדדים לאדם אין בחירה.
בא נניח שאתה באמת בוחר, אבל מי החליט שאתה תבחר? איך שלא נסובב את הגלגל, שום דבר הוא לא מחויב, ואם שום דבר לא מחויב, אז יש לו את ההפך, ואם יש לו את ההפך, אז הוא לא הראשון והוא לא המסובב הראשון, ואם הוא לא המסובב הראשון, אז אין לו בחירה. זה מפרספקטיבה מסוימת.
מתי לאדם יש בחירה חופשית? כאשר הוא מחוץ לזמן, ואז הוא בוחר את הזמן.
שאלה: האם אלוהים עובד עלינו?
אליעד: כן, כי אם היית יודע שזה מאלוהים, לא היית עושה כלום. ולכן אלוהים נותן לאדם להרגיש שהאדם עושה, חושב, מרגיש וכו'.
שאלה: האם זה נכון שכל רגע נוצר מחדש?
אליעד: כן, זה גם נכון.
האדם חווה שהוא סיבת הדבר. למשל כאשר האדם יושב על הכיסא, הוא חווה שהוא הסיבה שבגללה הוא יושב על הכיסא. אבל אם האדם הוא תוצאה של משהו, אז למעשה הוא לא הסיבה לשום דבר.
אין מקום שאין בו מקום, ואין שום זמן שאין בו זמן. האדם נמצא בחדר שנמצא בתוך זמן ומקום, איפה המקום נמצא? בכל מקום יש מקום. אבל בכל מקום יש מקום עד כדי כך שאתה לא נמצא.
למשל, זאת אצבע, אבל היא גם גוף, יש מקום שבו אין גוף? האם בגלל שיש אצבע, אין פה גוף? האם יש מקום בגוף, שהגוף לא נמצא בו? אומנם קוראים לחלק הזה אצבע, אבל האצבע היא הגוף. ולכן כאשר האצבע זזה, זה הגוף זז.
מה שאני רוצה להגיד, שיש מקום ענק, שבתוכו יש דברים, אבל זה בתוכו. זה כמו שאני מדמיין פילים רצים, איפה הם רצים? בתוך המחשבה שלי, שכאני אחליט שהם יזוזו, אז הם יזוזו. אם את מדמיינת פיל המהות של הפיל היא את, הגוף של הפיל זה את, נכון שהפיל הוא לא את, אבל מצד שני אין מקום שהוא לא את.
הרעיון הוא, שכאשר את מדמיינת פיל זז, הפיל שכשהוא זז זה למעשה המחשבה שלך זזה, הפיל לא נמצא מחוץ למחשבה שלך, אין גם אותך וגם את הפיל.
מה שאני בא לומר, זה להסתכל על הדברים מהפרספקטיבה שהמקום והזמן ממלאים את הכל. ואף על פי כן האדם נפרד מהם, האדם הוא לא המקום, האדם הוא פלוס המקום.
אין שום מקום שההוויה של המציאות לא נמצאת בו, מסקנה, אתה לא זז בלי שההוויה תזוז. אז כאשר אתה זז ההוויה זזה. אתה צורה של ההוויה. יש מקום וזמן ואתה צורה שלהם. אם בכל מקום יש הוויה, אז זה אומר שאתה לא קיים כנפרד.
מציאות, בצורת אני, אתה עושה כל מה שתרצה. קודם כל שתבין שהאני הוא צורה של משהו אחר, הוא ביטוי של משהו אחר, הוא זרוע מבצעת של משהו אחר.
בכל זמן יש זמן, בכל מקום יש מקום, אין דבר שיכול לגרום לכמות המקום לקטון, כמות המקום היא אין סופית ושום דבר לא יכול לגרום שיהיה פחות מקום. זה אומר שגם בתוכך יש מקום וזמן, ולכן אתה לא קיים כנפרד, אלא אתה הזמן והמקום. וכשאתה זז, זה אומר שהמקום זז.
כשהאדם אומר אני, הוא מתכוון לגוף ולתודעה. למשל כשהאצבע אומרת אני, היא מתכוונת ליד, לגוף ולתודעה. אבל כשהציפורן אומרת אני, היא צריכה להתכוון לאצבע, ליד, לגוף ולתודעה. מה אני בא לחדש לך, כשאתה אומר אני, תבין שזה הראשון, האלוהים, המציאות, זמן מקום, תודעה, גוף וכו'.
מה זה להיות אלוהים, כשתגיד אני תתכוון לראשון, שמצמצם את הזמן והמקום, שאחראי לכל מה שקורה, שאני חלק ממנו.
האדם בטוח שהוא זה שמחליט אם לזוז לפה או לשם, זה לא נכון, המציאות מחליטה לך אם תזוז לפה או לשם. וגם המציאות מחליטה שאתה תרגיש שאתה עושה את זה.
אם כל כולך היית בחוויה שהמציאות מחליטה הכל, אז אין מה לשאול יותר שאלות. זה דבר בסיסי שהאדם לא חושב על זה, הוא פשוט שכח מזה.
אתה כרגע רוצה שתהיה ישות שלא תדע. המציאות כרגע רוצה שלא תדע, אך היא גם זאת שרוצה שתרצה לדעת. המציאות רוצה את כל סך החבילה.
איך שלא תסובב את הגלגל, אם יש מציאות, אז אתה חלק מהמציאות, אתה תופס מקום במציאות.
לאדם נדמה שהוא ישות עצמאית, כי למשל כשהוא הולך ברחוב, הוא לא חושב שהמקום והזמן זזים, אלא הוא חושב שהוא זה שהולך. ובעצם מה קורה? אם אתה מבין שאין שום מקום, שאין בו מקום, אז למעשה מי שזז זה המקום ולא אתה.
שאלה: אני כבר התחלתי ללכת ככה.
אליעד: שמת לב? אמרת אני, האם התכוונת למציאות שהולכת? במילה אני נפסלת. קודם כל תכיר בכל החוויה שלך שהמציאות...
אם הרצון שלך הוא חוויה שלך, ואם לא היית קיים לא היה לך רצון, ולא היית עושה, וזה שאתה קיים לא תלוי בך, אז זה שאתה רוצה - זה לא תלוי בך. זה כמו רובוט שצועק, אז מי שמפעיל את הרובוט יכול גם להשתיק את הרובוט. כלומר, מי שמפעיל את המנגנון, מפעיל את כולו.
מה זאת פעולה? פעולה זה תוצאה של רצון, שהוא בעצם תחושה של תודעה. יש ישות שחווה שהיא רוצה משהו, ואז היא חווה שהיא עושה משהו. אבל יש משהו שבכלל גורם לישות הזאת להיות קיימת.
במדע הם הבינו שבין שני כוכבים, יש כוח משיכה, ומי מניע את כוח המשיכה? החלל והזמן שבתוכו הכוכבים נמצאים. למשל השולחן והכסא, למה הם נמצאים במקום שלהם? בגלל כוח המשיכה, אם היה כוח משיכה אחר, הם היו נמצאים במקום אחר.
המקום הוא שמחליט איזה כוח משיכה יהיה בין העצמים. למרות שהמקום הוא כלום או ריק, הוא בסופו של דבר מחליט שהעצמים יהיו כפי שהם.
למשל יש חללית ובתוכה בורג, למה הבורג טס לחלל? בגלל החללית. למשל יש לך כפפה על היד, ואתה הזזת את היד, אז הכפפה זזה בגלל שהזזת את היד.
מה אני בא לומר, שכשאתה יושב על הכסא, זה בגלל שיש כוח כללי שמחליט הכל, כל הזמן. למשל האדם הוא זרת ביחס לגוף של אלוהים. למשל אתה הזרת ואני האצבע, ואנחנו מדברים בינינו איך שאנחנו זזים, אבל למעשה הגוף זז, וכשהגוף זז אנחנו זזים.
כמו למשל שאלוהים רוצה שיד ימין תריב עם יד שמאל, וכך יש מלחמה. אם היינו מכניסים אותך למעבדה ובודקים אותך, היינו מגלים שאתה רצף של אטומים. אתה בסך הכל אטומים שזזים בתוך מרחב זמן ומקום. וכשהמוח שלך פועל, זה בסך הכל גלים חשמליים.
יש מנגנון אנרגטי ענק, שמחליט היכן יהיו גלים אנרגטיים.
בהבנה של רצף האטומים, אין בכלל אני. בעיקרון האני הוא גם רצף של אטומים. בתפיסה המדעית אין משהו מעבר לאטומים. אז האני הוא גם צורה של גלים אלקטרונים שזזים, ואם הגלים האלקטרונים יזוזו אחרת, לא יהיה אני. זה מה שהמדע טוען.
בהקשר שלנו, אני אומר שכאשר הרוח נושבת, אתה זז.
עדיין לא הגענו לאחד, למה? כי עדיין יש ישות נפרדת, כאילו יש גם אצבע וגם גוף, זה שתי ישויות נפרדות. אני מוכן לקבל את זה שאני חלק מהמנגנון, אבל עדיין גם אני קיים. אני עדיין לא הגוף. בסוף האדם יגיע להבנה שאין הבדל בין המציאות אליו, שאין הבדל בין האצבע לגוף. זה אותו גודל בכלל.
מה היא בחירה? שאתה חווה שאתה רוצה, ואחר אתה חווה שאתה עושה, ואתה זוכר שקודם רצית את מה שאתה עושה, ונדמה לך שיש קשר בין מה שאתה עושה לבין מה שאתה רוצה, ואז אתה אומר, "אני בחרתי".
אם היה רק רגע אחד של מציאות, אז לא היה שייך להגיד שיש בחירה. בחירה פירושו שאני רציתי את מה שאני עושה, ומה שאני עושה הוא תוצאה של מה שרציתי.
שאלה: לדוגמה, אם אין לך זיכרון אז כל רגע הוא בפני עצמו.
אליעד: אם היינו יודעים שאין קשר בין הרגעים, זה כמו סרט, שאין קשר בין מה שיש בפריים הזה לבין מה שיש בפריים השני. השאלה היא האם יש קשר בין הרגעים של הזמן? במקומות אחרים בספר יש הסבר מדוע אין קשר בין הרגעים של הזמן.
מה שקורה, שרגע אחד רצית, רגע אחד עשית, רגע אחד חשבת שזה שאתה רוצה וזה שאתה עושה זה קשור, ורגע נוסף חוויית שאתה בוחר את זה. ולכן אמרת שאתה בחרת את זה. אבל שים לב שכול רגע הוא בפני עצמו ולא קשור. שום דבר לא מחייב דבר אחר.
שאלה: איך יודעים שכול רגע הוא בפני עצמו?
אליעד: יש רגעים של זמן, כל דבר הוא ברגע אחר. האם אין רגעים בחוויה שלך?
שאלה: זאת חוויה אחת מתמשכת.
אליעד: אז אפילו אם זאת חוויה אחת מתמשכת, גם אין לך בחירה, כי אתה זז בגלל שמישהו אחר זז. גם אם נאמר שזה רציף, גם אז אין לך בחירה, כי אז כל דבר הוא המשכיות של הקודם. ומאחר שאתה לא הראשון, גם אין לך בחירה.
אם כל דבר הוא תוצאה של רגע אחר ואין אפשרות שיהיה אחרת, אז אין לך בחירה, למה? כי אתה לא הראשון. אבל אם נאמר שמה שהיה ברגע הקודם, לא מחייב את הרגע הבא, מסקנה שזה שמקודם רצית, זה לא מחייב את זה שעשית, אין קשר ביניהם.
לאדם יש חוויית זמן שגורמת לו לחשוב שיש קשר בין הדברים. כי אם לא היה קשר, לא היית אוכל לדוגמה.
אם אין קשר בין הרצון שלי לאכול, לאכילה, אז מדוע שאוכל? זה משום שלאדם יש חוויית זמן, שגורמת לו לחשוב שיש קשר בין האירועים. מצד האמת אתה אוכל, כי רוצים שתאכל, ואתה מרגיש רעב, כי רוצים שתרגיש רעב. אבל יש אמת אחרת, שאתה גם אוכל וגם לא אוכל.
זה שאתה יודע שאתה קיים, זה כבר חלק מחוויית הזמן, כשאתה אומר, אני ולא אני, זאת חוויית זמן. ושימו לב שכול אחד חווה שחלק זה המשך הזמן, וחלק יש אופציה לשנות. ומה היא האמת? האמת היא שמשני הצדדים לאדם אין בחירה.
בא נניח שאתה באמת בוחר, אבל מי החליט שאתה תבחר? איך שלא נסובב את הגלגל, שום דבר הוא לא מחויב, ואם שום דבר לא מחויב, אז יש לו את ההפך, ואם יש לו את ההפך, אז הוא לא הראשון והוא לא המסובב הראשון, ואם הוא לא המסובב הראשון, אז אין לו בחירה. זה מפרספקטיבה מסוימת.
מתי לאדם יש בחירה חופשית? כאשר הוא מחוץ לזמן, ואז הוא בוחר את הזמן.
שאלה: האם אלוהים עובד עלינו?
אליעד: כן, כי אם היית יודע שזה מאלוהים, לא היית עושה כלום. ולכן אלוהים נותן לאדם להרגיש שהאדם עושה, חושב, מרגיש וכו'.
שאלה: האם זה נכון שכל רגע נוצר מחדש?
אליעד: כן, זה גם נכון.
האדם חווה שהוא סיבת הדבר. למשל כאשר האדם יושב על הכיסא, הוא חווה שהוא הסיבה שבגללה הוא יושב על הכיסא. אבל אם האדם הוא תוצאה של משהו, אז למעשה הוא לא הסיבה לשום דבר.
אין מקום שאין בו מקום, ואין שום זמן שאין בו זמן. האדם נמצא בחדר שנמצא בתוך זמן ומקום, איפה המקום נמצא? בכל מקום יש מקום. אבל בכל מקום יש מקום עד כדי כך שאתה לא נמצא.
למשל, זאת אצבע, אבל היא גם גוף, יש מקום שבו אין גוף? האם בגלל שיש אצבע, אין פה גוף? האם יש מקום בגוף, שהגוף לא נמצא בו? אומנם קוראים לחלק הזה אצבע, אבל האצבע היא הגוף. ולכן כאשר האצבע זזה, זה הגוף זז.
מה שאני רוצה להגיד, שיש מקום ענק, שבתוכו יש דברים, אבל זה בתוכו. זה כמו שאני מדמיין פילים רצים, איפה הם רצים? בתוך המחשבה שלי, שכאני אחליט שהם יזוזו, אז הם יזוזו. אם את מדמיינת פיל המהות של הפיל היא את, הגוף של הפיל זה את, נכון שהפיל הוא לא את, אבל מצד שני אין מקום שהוא לא את.
הרעיון הוא, שכאשר את מדמיינת פיל זז, הפיל שכשהוא זז זה למעשה המחשבה שלך זזה, הפיל לא נמצא מחוץ למחשבה שלך, אין גם אותך וגם את הפיל.
מה שאני בא לומר, זה להסתכל על הדברים מהפרספקטיבה שהמקום והזמן ממלאים את הכל. ואף על פי כן האדם נפרד מהם, האדם הוא לא המקום, האדם הוא פלוס המקום.
אין שום מקום שההוויה של המציאות לא נמצאת בו, מסקנה, אתה לא זז בלי שההוויה תזוז. אז כאשר אתה זז ההוויה זזה. אתה צורה של ההוויה. יש מקום וזמן ואתה צורה שלהם. אם בכל מקום יש הוויה, אז זה אומר שאתה לא קיים כנפרד.
מציאות, בצורת אני, אתה עושה כל מה שתרצה. קודם כל שתבין שהאני הוא צורה של משהו אחר, הוא ביטוי של משהו אחר, הוא זרוע מבצעת של משהו אחר.
בכל זמן יש זמן, בכל מקום יש מקום, אין דבר שיכול לגרום לכמות המקום לקטון, כמות המקום היא אין סופית ושום דבר לא יכול לגרום שיהיה פחות מקום. זה אומר שגם בתוכך יש מקום וזמן, ולכן אתה לא קיים כנפרד, אלא אתה הזמן והמקום. וכשאתה זז, זה אומר שהמקום זז.
כשהאדם אומר אני, הוא מתכוון לגוף ולתודעה. למשל כשהאצבע אומרת אני, היא מתכוונת ליד, לגוף ולתודעה. אבל כשהציפורן אומרת אני, היא צריכה להתכוון לאצבע, ליד, לגוף ולתודעה. מה אני בא לחדש לך, כשאתה אומר אני, תבין שזה הראשון, האלוהים, המציאות, זמן מקום, תודעה, גוף וכו'.
מה זה להיות אלוהים, כשתגיד אני תתכוון לראשון, שמצמצם את הזמן והמקום, שאחראי לכל מה שקורה, שאני חלק ממנו.
האדם בטוח שהוא זה שמחליט אם לזוז לפה או לשם, זה לא נכון, המציאות מחליטה לך אם תזוז לפה או לשם. וגם המציאות מחליטה שאתה תרגיש שאתה עושה את זה.
אם כל כולך היית בחוויה שהמציאות מחליטה הכל, אז אין מה לשאול יותר שאלות. זה דבר בסיסי שהאדם לא חושב על זה, הוא פשוט שכח מזה.
אתה כרגע רוצה שתהיה ישות שלא תדע. המציאות כרגע רוצה שלא תדע, אך היא גם זאת שרוצה שתרצה לדעת. המציאות רוצה את כל סך החבילה.
איך שלא תסובב את הגלגל, אם יש מציאות, אז אתה חלק מהמציאות, אתה תופס מקום במציאות.
לאדם נדמה שהוא ישות עצמאית, כי למשל כשהוא הולך ברחוב, הוא לא חושב שהמקום והזמן זזים, אלא הוא חושב שהוא זה שהולך. ובעצם מה קורה? אם אתה מבין שאין שום מקום, שאין בו מקום, אז למעשה מי שזז זה המקום ולא אתה.
שאלה: אני כבר התחלתי ללכת ככה.
אליעד: שמת לב? אמרת אני, האם התכוונת למציאות שהולכת? במילה אני נפסלת. קודם כל תכיר בכל החוויה שלך שהמציאות...
050-3331-331