אליעד כהן מתחיל את הדיון בנושא הטענה כי למציאות אין מהות. הוא מסביר שכאשר אדם אומר "אין מהות", הוא למעשה טוען שהמהות עצמה היא ה"אין". הרעיון הוא שלא ניתן לשלול מהות מבלי לתת לה הגדרה כלשהי, וההגדרה הזו הופכת להיות בעצמה מהות. אליעד נותן דוגמה עם הטענה "אין אלוהים": אם מישהו אומר שאין אלוהים, בעצם עליו להבין קודם כל מהו אותו "אלוהים" שהוא שולל. אם המושג "אלוהים" מוגדר כישות האחראית לכל, מחוץ למנגנון העולם, הוא למעשה "אין", כי הוא מחוץ להגדרה של דברים קיימים. ולכן לומר שאין אלוהים זה בעצם לא סותר את ההגדרה שלו, כי לפי ההגדרה, הוא לא משהו שקיים במובן הרגיל של קיום במרחב ובזמן.
מהו אלוהים לפי ההסבר של אליעד כהן?
אליעד מפרט שכאשר אנשים דתיים אומרים "יש אלוהים", הם מתכוונים לישות ממשית, שבראה את העולם ואחראית על קיומו ותפקודו, כמו בדוגמה שבה מתארים שאלוהים אחראי על סיבוב כדור הארץ, בדומה לתפיסות ישנות או מיתולוגיות. לעומת זאת, ההסבר המדויק של אליעד לאלוהים הוא שאם אלוהים הוא "מחוץ למנגנון", כלומר, הוא הסיבה הראשונית לכל הדברים, הוא בעצם "כלום" מבחינת ההגדרה המוחשית. הוא לא יכול להיות "קיים" או "לא קיים" במובן הפיזי הרגיל, ולכן לומר "אין אלוהים" מתאים בדיוק להגדרה של אלוהים כ"אין".
האם המהות קיימת או שהיא בעצם "אין"?
אליעד כהן מבהיר כי המושג "מהות" מתייחס למכנה המשותף העמוק ביותר של כל הדברים שקיימים. אי אפשר לומר באופן מוחלט "אין מהות", כי עצם האמירה יוצרת מהות חדשה, שהיא ה"אין" עצמו. המהות היא בעצם סך כל הדברים שקיימים, המשותף לכל הדברים, ולכן היא לא יכולה להיות מוגדרת כמשהו ספציפי. לדוגמה, אליעד מסביר שכאשר אדם אומר "יש שולחן" או "אין שולחן", יש כאן הגדרה של צורה ספציפית. אך כשמדברים על המהות עצמה, אין הבדל בין לומר "יש מהות" או "אין מהות", כי המהות עצמה היא מעל כל ההגדרות הספציפיות - היא המצב שבו כל הצורות מוגדרות כאחדות כוללת.
מדוע אי אפשר לחשוב על דבר אחד בלי לחשוב על דבר נוסף?
אליעד כהן מסביר נקודה עמוקה לפיה כאשר אדם חושב על דבר מוגדר כלשהו (כמו שולחן או כיסא), הוא תמיד חושב עליו ביחס לדבר נוסף כלשהו או ביחס לכלל המציאות. החשיבה על כל עצם או צורה מחייבת שיהיה לה גבול מסוים שמפריד אותה מדברים אחרים. עצם זה שיש לה גבול, מחייב קיום של משהו שמחוץ לה. הוא נותן דוגמה ברורה: אם אדם ינסה לחשוב רק על שולחן אחד ויחיד, בלי לחשוב על שום דבר נוסף, הוא לא יוכל להבין אפילו את המושג "שולחן", כי אין לו במה להשוות או להגדיר את השולחן. המוח חייב תמיד לחשוב בתוך גבולות וצורות, וצורה דורשת השוואה לדבר נוסף או לקבוצה כוללת.
למה להגיד "אין מהות" זו טעות לפי אליעד?
אליעד מסביר שאם אומרים "אין מהות", זה אומר שקיימים דברים נוספים מחוץ לאותו הדבר שהאדם מתייחס אליו, ובכך הוא סותר את עצם הרעיון של מהות ככוללת הכל. כלומר, אם יש יותר מדבר אחד, חייב להיות משהו שמאחד אותם ומכיל אותם - וזו בדיוק המהות. לכן לומר שאין מהות זה כמו לומר שיש דברים מחוץ לסך כל הדברים, וזה בלתי אפשרי. אליעד נותן דוגמה על כוס: אם הכוס היא הדבר היחיד שקיים, אפשר לטעון שאין לה מהות, כי אין דבר נוסף מחוץ לה. אך אם קיים עוד עצם אחד בלבד, מיד נוצרת קבוצה שמאחדת את שניהם, והקבוצה הזו היא המהות המשותפת להם.
האם המהות מחייבת את קיומם של הדברים?
אליעד מבהיר כי המהות לא בהכרח מחייבת את קיום הדברים, אלא...
- מהי המהות של המציאות?
- האם יש אלוהים?
- למה אין אלוהים?
- מהו המכנה המשותף לכל הדברים?
- האם ניתן לחשוב על דבר אחד בלבד?
- מדוע המשפט "אני חושב משמע אני קיים" אינו מדויק?