כאשר אדם שואל שאלה, הוא מניח שיש הבדל כלשהו בין מצב אחד לאחר, בין דבר לדבר. לדוגמה, אם מישהו שואל מהי המשמעות של "ציניות", הוא מניח שיש מושג ברור של ציניות, ושניתן להבין ולהבחין בינו לבין מושגים אחרים. אלא שהבעיה שאליעד מציג היא שכל תשובה שניתנת לעולם לא תהיה מספקת באמת, כי תמיד אפשר יהיה לשאול שאלות נוספות על התשובה עצמה. זהו מעגל אינסופי: כל הסבר או הבנה שתינתן, תמיד תוליד מיד שאלות חדשות.
לדוגמה, אם שואלים "למה המזגן נמצא כאן ולא שם?" תשובה רגילה תהיה הסבר טכני או פרקטי, אך לפי אליעד התשובה האמיתית היא שאין הבדל מהותי בין "פה" לבין "שם". ברגע שמבינים שאין באמת הבדל בין שני המקומות, השאלה מאבדת את המשמעות שלה. הסיבה ששאלה ממשיכה להתקיים היא בדיוק בגלל ההנחה שיש הבדל כזה.
מה הקשר בין נפרדות, אחדות ושאלות?
השורש לכל השאלות הוא מושג הנפרדות. אדם תופס את המציאות דרך מושגים מנוגדים: חם וקר, גדול וקטן, ציני ורציני. ברגע שהאדם תופס את המציאות בצורה כזאת, נוצרת נפרדות, וממנה נובעות כל השאלות.
אליעד מצביע על כך שהנפרדות היא רק אשליה, כי מצד האמת הפנימית, אין באמת הבדל בין שום דבר לשום דבר אחר. הכל אחדות מוחלטת. כל עוד אדם תופס שיש הבדל, תמיד יהיו לו שאלות, כי תמיד יהיה משהו לא ברור, תמיד משהו חסר. ככל שמתעמקים בשאלה, כך מבינים פחות, משום שכל הבנה היא חלקית, ומייד מציגה שאלות חדשות.
למה תשובות לא פותרות באמת את השאלות?
אליעד מסביר שאין שום תשובה שיכולה לפתור את הבעיה של שאלות אינסופיות. התשובה האמיתית היא להבין את מהות השאלה עצמה: שהשאלה בנויה על הנחות מוטעות. אם האדם היה מבין באופן מלא ושלם שאין באמת הבדל בין הדברים, הוא לא היה יכול לשאול את השאלה מלכתחילה.
לדוגמה, אם מישהו שואל למה הוא יושב דווקא על כיסא זה ולא על אחר, התשובה האמיתית לשאלה זו היא שהוא יושב על שניהם בו זמנית. האדם פשוט לא חווה את עצמו יושב בשני המקומות בו זמנית, ולכן נוצרת השאלה. מצד האמת המוחלטת, כל האפשרויות קיימות תמיד בכל רגע. ההבנה המלאה של זה גורמת לכך שאין יותר שאלות.
מה הכוונה שאין באמת תשובות ואין באמת שאלות?
התפיסה של אליעד היא שהן שאלות והן תשובות הן מושגים של העולם הנפרד, ולכן הן בעצם אשליה. כשאדם שואל שאלה, הוא מאמין שהתשובה תספק אותו, אבל במציאות, התשובה יוצרת מיד שאלות נוספות. אין שום תשובה שיכולה להפסיק את הצורך בשאלות נוספות, משום שכל תשובה עצמה יוצרת שאלות חדשות.
המצב האידאלי, מבחינת אליעד, הוא להגיע להבנה שאין באמת שאלות. כלומר, להגיע לתובנה שאין באמת הבדל בין כל הדברים. זה לא מצב שבו האדם מבין את כל התשובות, אלא מצב שבו אין לו צורך לשאול בכלל.
איך יכול להיות ששום דבר לא משנה ובכל זאת האדם פועל?
הועלתה שאלה מעניינת: אם שום דבר לא משנה באמת, אז למה האדם ממשיך לפעול? למשל, אם לא משנה באיזה מטבע משלמים, למה בכל זאת בוחרים במטבע מסוים? אליעד מסביר שבאמת, אם האדם היה מבין עד הסוף ששום דבר לא משנה, אז גם השאלה הזו לא הייתה עולה. אדם היה יכול לפעול או לא לפעול בלי שום תחושת חסר או צורך.
לדוגמה, אדם רעב שואל "אם לאכול או לא לאכול לא משנה, אז למה אני אוכל?" התשובה...
- מה גורם לשאלות להיות אינסופיות?
- מה המשמעות של אחדות ונפרדות?
- האם יש תשובה סופית לשאלות קיומיות?
- למה שום תשובה לא מספקת?
- מה הכוונה שהכל אחד?
- האם באמת שום דבר לא משנה?
- האם כל האפשרויות קיימות בו זמנית?