האם חייבים להתאמץ עד הסוף כדי להתייאש?

אליעד כהן מסביר על משמעות המאמץ בהקשר של ייאוש וויתור על מטרות. רבים חושבים שכדי להתייאש באמת צריך להתאמץ מאמץ מלא, כלומר, לתת מאה אחוז כדי לוודא שאכן המטרה לא אפשרית. הוא מציג מצב שבו אדם רוצה מטרה כלשהי, לדוגמה לעוף באוויר. כדי להתייאש מהחלום הזה, האדם לכאורה חייב לנסות לתת את מלוא המאמץ ולהיווכח בעצמו שזה בלתי אפשרי.

אבל אליעד כהן מחדד שזה לא בדיוק כך. הוא אומר שכדי להתייאש ממשהו, לא חייבים להתאמץ במציאות בצורה מלאה. מספיק שהאדם מגיע להבנה או לוודאות מוחלטת בתוך השכל שלו שאין דרך להשיג את המטרה. כלומר, ייאוש אמיתי לא מחייב בהכרח מאמץ פיזי מלא, אלא יכול להיות תוצאה של מאמץ שכלי או דמיוני.

מהי הדרך להתייאש מבלי להתאמץ?

אליעד מציג דוגמה ברורה למצב כזה: נניח שאדם רוצה לעוף. אם הוא ישקיע שני אחוזי מאמץ בלבד וייכשל, הוא עדיין לא באמת יתייאש, כי הוא יחשוב שאולי לא ניסה מספיק. אך אם ינסה את כל המאה אחוז האפשריים, ברור לו שכבר אין סיכוי נוסף. אך מה קורה אם האדם כלל לא רוצה או לא יכול לתת את המאה אחוז מבחינה פיזית?

במקרה כזה, האדם יכול פשוט לחשוב בדמיון על כל האפשרויות הקיימות להשגת המטרה שלו. הוא לא חייב לבצע את הפעולות פיזית בפועל. מספיק שהוא ידמיין או יבין בשכלו שאין דרך אפשרית להשיג את מה שהוא רוצה, וכך הוא יתייאש באופן מוחלט בלי שהשקיע מאמץ פיזי מלא.

איך אפשר לדעת שהמאמץ הדמיוני הוא מספיק?

אליעד מסביר נקודה חשובה נוספת: המפתח לייאוש אמיתי נמצא בוודאות שהמטרה אינה ניתנת להשגה. לא המאמץ עצמו הוא החשוב, אלא תחושת הוודאות. אם האדם מצליח להגיע לוודאות הזאת, אפילו רק במחשבה, הוא כבר לא צריך להמשיך להתאמץ פיזית. כלומר, השאלה היא לא אם האדם התאמץ מאה אחוז בפועל, אלא אם הוא בטוח במאה אחוז שאין שום דרך נוספת להשגת המטרה שלו.

המשמעות היא שבשביל להתייאש ממשהו או לוותר על רצון מסוים, מה שחשוב הוא לא מידת המאמץ במציאות, אלא הבירור המחשבתי המדויק והיסודי של כל האפשרויות להשגת אותו רצון.

האם אפשר להתייאש מרצון בלי להבין אותו לעומק?

אליעד מתייחס לשאלה של אדם ששואל לגבי רצון שהוא בכלל לא בטוח מהו הרצון שלו. אם האדם רוצה להבין מה בדיוק הוא רוצה, האם הוא יכול להתייאש מהבירור הזה? התשובה של אליעד היא שאם האדם יצליח להבין משהו מהותי על טבע הרצון, למשל שרצון תמיד נוצר ממקום מסוים והוא מוגבל מעצם טבעו, אולי ההבנה הזו תאפשר לו להתייאש מהצורך להבין עד הסוף מה הוא רוצה. שוב, הוא מדגיש, לא חייבים לבצע מאמץ ממשי בעולם הפיזי, אלא מספיק מאמץ שכלי עמוק ויסודי שיכול להיעשות גם בדמיון בלבד.

האם מאמץ שכלי שווה ערך למאמץ ממשי?

אליעד כהן אומר חד משמעית שכן. אדם יכול לשבת ולחשוב על כל האפשרויות להשגת מטרה כלשהי, ובדמיונו להגיע לוודאות מוחלטת שאין אפשרות להשיג אותה. בכך הוא יכול לוותר ולהתייאש מהמטרה בדיוק באותה מידה כמו אדם שניסה באופן פיזי וממשי לתת מאה אחוז. המאמץ השכלי, כשהוא יסודי ומלא, מספיק בשביל לחוות ייאוש מוחלט ואמיתי.

למה לא חייבים תמיד לתת מאה אחוז מאמץ פיזי?

הסיבה שאליעד נותן היא שמה שחשוב הוא לא עצם המאמץ אלא הבהירות הפנימית. אם האדם משוכנע באופן מוחלט שהוא בדק בשכלו את כל האפשרויות ואין שום דרך אחרת, זה שקול למאמץ מלא במציאות. מאמץ פיזי אינו הכרחי אם יש ודאות פנימית עמוקה, כי הוודאות עצמה היא מה שגורם לייאוש או לשחרור מהרצון.

לסיכום, איך מגיעים לייאוש מוחלט בלי להתאמץ פיזית?

הדרך שאליעד מציע היא להשקיע את המאמץ השכלי בדמיון, לחשוב על כל הדרכים האפשריות בצורה יסודית ומעמיקה, עד למצב שבו האדם מרגיש באופן מוחלט שאין שום אפשרות נוספת. כשהוא מגיע לוודאות הזו, לא משנה אם בפועל השקיע מאמץ פיזי או לא, הוא יחווה ייאוש מוחלט וישתחרר מהרצון שלו.