מה זה אומר להרגיש רק טוב בלי רע?

אליעד כהן מסביר שלכל אדם יש רצון טבעי להרגיש טוב, וכמה שיותר טוב. האדם תמיד יעדיף להרגיש רק טוב, ללא תחושות שליליות. אולם על פי ההיגיון הפשוט, לא ניתן להרגיש רק טוב בלי רע. למה בעצם?

ראשית, אליעד מסביר מהו המצב האידיאלי של להרגיש רק טוב. מדובר במצב שבו מתקיימת התאמה מלאה בין הרצון של האדם למציאות:

• כל מה שהאדם רוצה - קורה.
• כל מה שקורה - האדם רוצה אותו.
• האדם אינו מתנגד לשום אירוע שקרה בעבר, מתרחש בהווה או עתיד להתרחש.
• גם אם היה יכול לשנות הכל כרצונו ללא מגבלה, האדם לא היה משנה דבר אחד בעבר, בהווה ובעתיד.

להרגיש רק טוב זה אומר שאין אפילו רצון אחד בלתי ממומש, בכל זמן שהוא. למשל, אם בעבר אדם חווה טראומה או חרטה, להרגיש רק טוב פירושו להיות שלם לחלוטין עם האירועים האלה, ללא שום רצון שישתנו. אדם כזה לא חושב "אני מקבל את מה שקרה לי, כי בסופו של דבר זה יצא לטובה" - כי זו השלמה בדיעבד, לא השלמה מוחלטת. השלמה מוחלטת היא מצב שבו האדם לא היה משנה שום פרט בחייו גם אם היה כל - יכול.

למה אי אפשר להרגיש רק טוב בלי רע?

אליעד נותן שתי סיבות עיקריות לכך שאי אפשר להרגיש רק טוב:

• הסיבה הראשונה היא שטוב ורע הם מושגים יחסיים. כלומר, האדם יכול להרגיש תחושה טובה רק אם קיימת אצלו תחושה רעה כהשוואה. למשל, כדי להרגיש שבע, צריך לדעת מה זה להיות רעב. אם ימחקו לאדם את כל התחושות השליליות (טראומה, עצב, כעס, חרדה), הוא לא יוכל להרגיש תחושה חיובית. אם אדם לא יודע מה זה "רע", הוא גם לא יידע מה זה "טוב".
• הסיבה השנייה היא שהקיום של תחושת ה"אני" תלוי ברצון לא ממומש. כלומר, כדי להרגיש "אני קיים", האדם חייב להרגיש הפרדה כלשהי בין הרצון שלו לבין המציאות. ברגע שכל רצון האדם מתממש מיידית וכל מה שקורה הוא בדיוק מה שהאדם רוצה - נוצרת התאמה מוחלטת בין האדם למציאות, והאדם מאבד את תחושת העצמי. הוא למעשה הופך למציאות עצמה ולא יכול להרגיש קיים בנפרד.

אליעד נותן דוגמה מוחשית: אם האצבע הייתה מודעת לעצמה, האם היא הייתה מרגישה שהיא אצבע עצמאית, או חלק מהיד, מהגוף, מהמציאות? ברגע שאין ניגוד בין האדם לבין מה שמסביבו, האדם לא ירגיש קיים.

האם אפשר להתגבר על ההיגיון ולהרגיש רק טוב?

על פי אליעד, למרות שהשכל אומר במפורש שאי אפשר להרגיש רק טוב, עדיין קיימת אפשרות להגיע למצב הזה. איך? על ידי פריצת ההיגיון עצמו, כלומר, לגרום לשכל לתפוס את מושג הטוב ללא הניגוד שלו - הרע. השכל הרגיל חייב להגדיר כל מושג על ידי המושג ההפוך לו. אם נצליח לעקוף את הצורך הזה בהפכים, נוכל להרגיש טוב מוחלט ללא כל ניגוד של רע.

מהו המבחן האמיתי של האדם בדרך לאושר מוחלט?

כאן אליעד מציג בפני האדם דילמה מאתגרת:

• נניח שמציעים לאדם את ההצעה הבאה: "תקבל את כל מה שאתה רוצה, ללא הגבלה. כל משאלה שלך תתגשם בדיוק לפי בקשתך, וכל מה שיקרה לך יהיה תמיד לרצונך. אלא שברגע שתקבל את כל מה שאתה רוצה, אתה תחדל להתקיים מיד". האם האדם יסכים להצעה הזאת או לא?
• אליעד מדגים זאת בעזרת הסיפור על משה רבנו, שביקש מאלוהים לראותו ונענה ש"לא יראני האדם וחי". האדם ניצב מול השאלה האם הוא באמת מוכן להקריב את קיומו בשביל האושר המוחלט.

לדבריו, רוב האנשים לא היו מוכנים לאושר כזה, כי הם מפחדים להיעלם ולאבד את תחושת העצמי שלהם. דווקא מי שמוכן לשלם את המחיר של ויתור על ה"אני", יכול בסופו של דבר להגיע לאושר מוחלט ולהישאר קיים. זו הפריצה של ההיגיון - האדם יכול גם לקבל הכל וגם להישאר קיים, למרות שהשכל טוען שזה בלתי אפשרי.

האם כדאי לאדם לשאוף למצב של אושר מוחלט?

אליעד מציע לאדם להעמיק בנושא, לשאול שאלות ולחקור את המושגים הבאים באופן יסודי:

• מה זה בכלל "טוב" ו"רע"?
• מהו רצון ומה הקשר שלו למציאות?
• איך נוצרת תחושת ה"אני" ולמה היא תלויה בקיומו של רצון לא ממומש?
• האם ניתן לחיות במצב שבו הרצון והמציאות מתואמים לחלוטין?
• איך משתחררים מתחושת הסבל והרצון הבלתי פוסק?

אליעד מדגיש שהמטרה שלו היא לעורר את האדם לחשיבה ולחקירה עצמית, שכן כל משפט שהוא אמר בהרצאה הזאת הוא רק הפניה לנושאים עמוקים נוספים שמצריכים לימוד בפני עצמם.

מהי המסקנה הסופית?

בסיכומו של דבר, אליעד מדגיש שאף על פי שההיגיון טוען בבירור שאי אפשר להרגיש רק טוב בלי רע, יש אפשרות אמיתית לפרוץ את גבולות השכל האנושי ולהגיע למצב של אושר מוחלט. הדרך לשם עוברת דרך נכונות אמיתית לוותר על תחושת הקיום העצמי. מי שמוכן באמת לוותר על קיומו בשביל אושר מושלם, יגיע בסוף למצב שבו הוא גם מאושר לגמרי וגם נשאר קיים. הדבר אפשרי בהחלט, אף על פי שההיגיון האנושי מתקשה לקבל אותו.

זהו דיון מעמיק על הרצון האנושי להרגיש טוב בלבד, האתגר התיאורטי והמעשי של השגת מצב זה, והשלכותיו הקיומיות. הרעיון המרכזי הוא שהאדם שואף להרגיש טוב כמה שיותר, ואף היה מעדיף להרגיש רק טוב, אך השכל האנושי מבין שאין אפשרות לחוות "רק טוב" ללא רע. זאת משום שטוב ורע הם מושגים יחסיים - כדי לחוות את התחושה של "טוב" יש צורך בהכרה במושג ההפוך, כלומר, "רע". אם לא יהיה לאדם שום זיכרון או חוויה של תחושות שליליות, הוא לא יוכל לזהות או להעריך תחושות חיוביות.

הגדרת "רק טוב" והקשר בין הרצון למציאות

כדי להרגיש רק טוב, כל רצונות האדם צריכים להתמלא במלואם, בעבר, בהווה ובעתיד. כלומר:

• כל מה שאדם רוצה שיקרה - קורה.
• כל מה שקורה - האדם רוצה אותו.
• האדם לא מתנגד לשום דבר שקרה בעבר, לשום דבר שקורה בהווה ולשום דבר שעתיד לקרות.
• גם אם היה יכול לשנות את המציאות כרצונו, הוא לא היה משנה דבר.

מצב כזה, של התאמה מושלמת בין הרצון לבין המציאות, מוביל לכך שאין לאדם תחושת חיסרון או התנגדות. אך דווקא החיסרון הוא זה שמאפשר לאדם לחוות את הקיום שלו - כי התחושה של "אני" נובעת מהרצון, כלומר, מהפער בין מה שהוא רוצה לבין מה שקורה בפועל. אם אין שום חיסרון, אם הכל מסונכרן במאה אחוז - האדם למעשה חדל מלהרגיש שהוא קיים.

למה אי אפשר להרגיש רק טוב?

ישנן שתי סיבות עיקריות לכך שבמצב של "רק טוב" האדם יאבד את תחושת קיומו:

• הראשונה: ללא רע, אין אפשרות לחוות טוב. אם מוחקים לאדם את כל הזיכרונות והתחושות השליליות, הוא לא יוכל לחוות הנאה או אושר, משום שאין לו נקודת התייחסות.
• השנייה: אם יש התאמה מוחלטת בין הרצון למציאות, האדם חדל להיות ישות נפרדת. כל עוד אדם רוצה משהו שאינו קיים, הוא שונה מהמציאות ולכן חווה את עצמו כ"אני". אך אם כל רצונותיו מתקיימים והוא רוצה רק את מה שקורה - הוא מאבד את ייחודיותו, והוא בעצם נטמע במציאות.

לכן, להיות קיים משמעו בהכרח לחוות גם חיסרון, גם רצונות שלא מתמלאים, וגם תחושות שליליות.

האם ניתן להתגבר על הפרדוקס ולהרגיש רק טוב?

למרות שהשכל האנושי מבין שאין אפשרות להרגיש רק טוב, נטען כי ניתן להגיע למצב כזה על ידי "פריצה" של השכל עצמו. כלומר, אם ניתן יהיה להבין את המציאות בצורה כזו שלא תחייב ניגוד בין טוב לרע, אפשר יהיה לחוות "רק טוב" מבלי לאבד את תחושת הקיום.

המבחן של האדם: האם הוא מחפש את הבלתי אפשרי?

האדם מוצב בפני דילמה: האם להסתפק במציאות כפי שהיא, שבה תמיד יש גם רע, או להילחם כדי להשיג את הבלתי אפשרי - מצב שבו הוא מרגיש רק טוב?

מי שמוותר, חי לפי ההיגיון הרגיל שמכתיב כי טוב ורע חייבים להתקיים יחד. אך מי שמוכן להיאבק להשגת הבלתי אפשרי, נדרש להיות מוכן גם "להקריב" את תחושת הקיום שלו - כי במצב של "רק טוב", האני שלו יתבטל.

המסקנה

למרות שהשכל טוען שלא ניתן להרגיש רק טוב, קיימת אפשרות לפרוץ את גבולות השכל ולהשיג זאת. הדרך לשם דורשת חקירה מעמיקה של מושגים כמו רצון, טוב ורע, קיום ותודעה. מי שמוכן לשלם את המחיר של "לוותר" על קיומו כדי להשיג מצב של "רק טוב", עשוי לגלות את הדרך לחוות אותו, ובו זמנית להישאר קיים.