איך לא להאשים את עצמך? למה אני עושה את זה לעצמי?

ההרצאה עוסקת בשאלה מרכזית שמעסיקה רבים - איך לא להאשים את עצמך על טעויות או החלטות רעות? אליעד מציין שהאשמה עצמית היא אחד מהגורמים הגדולים לסבל נפשי אצל אנשים. לא פעם אנשים לא רק חווים את ההשלכות של טעויותיהם, אלא גם מוסיפים סבל נוסף על ידי האשמה עצמית. לדוגמה, אדם שעשה תאונת דרכים לא רק סובל מהנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה, אלא גם מרגיש אשמה על כך שהיא קרתה.

מהי האשמה עצמית?

האשמה עצמית היא תהליך שבו אדם מאמין שהסיבה להתרחשות דבר רע היא בגללו. כלומר, הוא מרגיש אחראי על המצב, בעוד שבמציאות ייתכן שהוא לא היה יכול לשלוט בו. לדוגמה, אדם שמסתבך בעישון, לא רק סובל מההשפעות של הסיגריות, אלא גם מכאיב לעצמו על כך שהוא ממשיך לעשן למרות שהוא יודע שזה מזיק.

כיצד להתמודד עם האשמה עצמית?

כדי להתמודד עם האשמה עצמית, חשוב לשאול שאלות כמו:

- מה בדיוק אני מאשים את עצמי בו?

- האם באמת הייתה לי שליטה על המצב?

- האם פעלתי כפי שחשבתי שהכי נכון לי באותו רגע?

אם אדם שואל את עצמו את השאלות הללו, הוא עשוי לגלות שלפעמים הוא לא באמת יכול היה לפעול אחרת. לדוגמה, אם אדם היה מעורב בתאונת דרכים, הוא עשוי לחשוב "יכולתי להיות יותר זהיר", אך אם יבחן את המצב לעומק, הוא עשוי להבין שבאותו הרגע לא היה לו את היכולת לבחור אחרת.

מה קורה כאשר אדם פועל בניגוד לרצונו?

כמו במקרים של התמכרויות, כמו עישון סיגריות, אדם עשוי לדעת שהוא לא רוצה להמשיך בהתנהגות מזיקה, אך הוא לא מצליח להפסיק. במקרה כזה, השאלה היא אם יש לו שליטה על ההתנהגות או לא. אם הוא לא יכול להפסיק, אז האשמה העצמית לא מוצדקת.

האם ההחלטות שלנו תמיד הטובות ביותר?

אליעד מציין שהמוח האנושי תמיד פועל מתוך חישוב של תועלת מול נזק. אנו בוחרים כל פעולה שנראית לנו כטובה ביותר באותו רגע. לכן, האשמה עצמית נובעת לעיתים מכך שעשינו את הבחירה שהייתה לנו אז האפשרות לראותה כטובה ביותר. אם אדם ממשיך לעשן למרות שהוא יודע שזה מזיק, הוא עושה זאת מתוך תפיסה שהתועלת של העישון עולה על הנזק.

האם יש לנו שליטה מלאה על עצמנו?

כאן עולה שאלה פילוסופית - האם באמת יש לנו שליטה מלאה על פעולותינו ורצונותינו? אם כל החלטה שלנו נעשית מתוך חישוב של תועלת מול נזק, אז אין לנו שליטה מלאה על רצונותינו. אם כל פעולה שלנו נעשית מתוך שיקול דעת שנראה לנו הכי טוב באותו הרגע, אז אין מקום להאשים את עצמנו.

האם המציאות יכולה להיות אחרת?

האם אנחנו יכולים לשנות את המציאות, או שכל מה שקורה הוא בלתי נמנע? אליעד טוען שהאם הכל קורה כפי שהוא אמור לקרות, אז אין סיבה להאשים את עצמנו, משום שכל החלטה שלנו הייתה בלתי נמנעת.

כיצד להסיר אחריות?

הדרך להפסיק להאשים את עצמנו היא להבין שהתהליכים שמובילים אותנו לפעולות שלנו נובעים מהשקלים שמבצע המוח שלנו. אם לא הייתה לנו שליטה על הפעולה - אין סיבה להאשים את עצמנו. אם הייתה לנו שליטה, אז גם אז אין מקום להאשים את עצמנו.

סיכום

במציאות יש שתי אפשרויות:

1. או שאין לנו שליטה אמיתית על מה שקורה, ואז אין סיבה להאשים את עצמנו.

2. או שכל מה שאנחנו עושים זה מתוך בחירה חופשית מלאה, ואז האשמה עצמית אינה מוצדקת.

כך או כך, אליעד מציין שאין טעם להאשים את עצמנו, אלא רק ללמוד מהטעויות ולהתקדם קדימה.

איך לא לכעוס על עצמך ואיך לא להאשים את עצמך?

אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שאנשים חווים הוא הנטייה להאשים את עצמם על מצבים שליליים בחייהם. פעמים רבות, מעבר לבעיה עצמה, נוצר סבל נוסף בשל ההאשמה העצמית. לדוגמה, אדם שעשה תאונת דרכים, לא רק שהוא סובל מהנזק שנגרם בעקבות התאונה, אלא הוא גם מאשים את עצמו על כך שהדבר קרה. באופן דומה, אדם המשתמש בסמים או נמצא בזוגיות גרועה, לא רק שחווה קשיים בעקבות הבחירות הללו, אלא גם מכביד על עצמו ברגשות אשם.

מהי האשמה עצמית?

האשמה עצמית היא מצב שבו אדם מאמין שהסיבה להתרחשות אירוע שלילי היא בגללו. כלומר, הוא רואה את עצמו כאחראי באופן ישיר לכך שמשהו רע קרה. לעומת זאת, אדם אינו מאשים את עצמו כאשר הוא חושב שהמצב קרה מסיבה חיצונית שאינה בשליטתו, או כאשר הוא מאמין שהמצב הוא לטובתו.

כיצד ניתן להתמודד עם האשמה עצמית?

כדי להתמודד עם האשמה עצמית, חשוב לשאול את עצמנו שאלות יסודיות:

• מה בדיוק אני מאשים את עצמי בו?
• האם באמת הייתה לי שליטה על המצב?
• אם הייתה לי שליטה - מדוע פעלתי כך ולא אחרת?
• האם אני מאשים את עצמי על כך שפעלתי בצורה שנראתה לי הכי נכונה באותו הרגע?

האם באמת יכולתי לפעול אחרת?

כאן נכנסת שאלה קריטית: האם באמת הייתה לי אפשרות לפעול אחרת? לדוגמה, אם אדם היה מעורב בתאונת דרכים, ייתכן שהוא חושב: "יכולתי להיות יותר זהיר." אך אם נעמיק בשאלה, נגלה שאם הוא באמת היה מסוגל להיות זהיר יותר, כנראה שהוא היה נוהג כך מלכתחילה. כלומר, באותו רגע, המצב היה כזה שהוא לא היה יכול לנהוג בזהירות יותר.

מה קורה כאשר אדם פועל בניגוד לרצונו?

ישנם מקרים שבהם אדם יודע שהוא עושה משהו שמזיק לו, אך הוא ממשיך לעשות זאת, כמו במקרה של עישון סיגריות. האדם עשוי לומר: "אני לא רוצה לעשן, אבל אני ממשיך לעשן, ואני שונא את עצמי על כך." במקרה כזה, השאלה היא: האם האדם באמת לא יכול להפסיק לעשן או שהוא לא רוצה להפסיק? אם הוא באמת לא מסוגל להפסיק, הרי שאין טעם להאשים את עצמו, משום שהדבר אינו בשליטתו. ואם הוא מסוגל להפסיק אך אינו עושה זאת, הרי שהוא פועל מתוך תפיסה שהיתרונות שבעישון גדולים מהנזקים.

האם ההחלטות שלנו הן תמיד הטובות ביותר?

המוח האנושי פועל מתוך עיקרון של תועלת מול נזק. בכל רגע נתון, אנו בוחרים בפעולה שנראית לנו כהכי משתלמת עבורנו. אדם שממשיך לעשן, להישאר בזוגיות גרועה או לאכול מאכלים לא בריאים - עושה זאת משום שהמוח שלו מחשב שהתועלת של הפעולה גבוהה מהנזק. לכן, האשמה עצמית היא למעשה האשמה על כך שעשינו את הבחירה שנראתה לנו הטובה ביותר באותו הרגע.

האם יש לנו שליטה מלאה על עצמנו?

כאן מגיעה השאלה הפילוסופית העמוקה: האם האדם באמת יכול לשלוט לחלוטין ברצונותיו ובפעולותיו? אם כל החלטה שלנו מתקבלת מתוך חישוב של תועלת מול נזק, אזי אין מקום להאשים את עצמנו. אם לעומת זאת, יש לנו שליטה מלאה על עצמנו, אזי כל פעולה שאנו עושים היא באחריותנו המלאה.

האם המציאות יכולה להיות אחרת?

שאלה זו מובילה לרובד עמוק עוד יותר - השאלה האם המציאות יכולה להיות שונה ממה שהיא. אם כל מה שקורה קורה בדיוק כפי שהוא אמור לקרות, הרי שאין טעם להאשים את עצמנו, משום שכל החלטה שלנו הייתה בלתי נמנעת.

כיצד ניתן להסיר אחריות?

כדי להפסיק להאשים את עצמנו, אנו צריכים להבין שההחלטות שלנו נובעות ממה שנראה לנו הכי טוב באותו הרגע. אם לא הייתה לנו שליטה אמיתית על הפעולה - אין סיבה להאשים את עצמנו. אם הייתה לנו שליטה - זה אומר שפעלנו כך מתוך שיקול דעת, ולכן גם אז אין טעם להאשים את עצמנו.

סיכום

יש שתי אפשרויות:

• או שאין לנו שליטה אמיתית על מה שקורה, ולכן אין טעם להאשים את עצמנו.
• או שכל מה שאנחנו עושים זה מתוך בחירה מלאה, ולכן האשמה עצמית אינה מוצדקת כי אנו בוחרים במה שנראה לנו הכי טוב.

כך או כך, אין הצדקה להאשים את עצמנו, אלא רק ללמוד מהטעויות ולהתקדם קדימה.