... ועונש, מידה כנגד מידה, תורת הגמול, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, קארמה, השגחה פרטית, מצוות, עברות, גן עדן, גיהנום, שכר מצווה מצווה, שכר עבירה עבירה,
שיפוטיות מהו המנגנון הפנימי של שכר ועונש במציאות? אליעד מסביר לעומק את המנגנון האמיתי שעומד מאחורי רעיונות כמו שכר ועונש, מידה כנגד מידה, ... מפעיל מנגנון פנימי של שכר ועונש כלפי עצמו. בשנייה שהוא שופט אדם אחר, הוא בעצם קובע במוחו שתכונת הטיפשות היא שלילית. באותה שנייה ממש, הוא מפנה את אותה
שיפוטיות כלפי עצמו - כלומר, הוא מתחיל באופן אוטומטי
לשנוא ולשפוט כל טיפשות שיראה בתוכו. במילים אחרות, האדם מעניש את עצמו ברגע שהוא שופט את האחר. התהליך הזה מתרחש בשני שלבים: שלב ראשון - ... טיפשים, יחווה שוב ושוב כאב ותסכול בכל פעם שהוא יזהה בעצמו או באחרים טיפשות. זו משמעות הביטוי מידה כנגד מידה - האדם הוא זה שיוצר בעצמו את הסבל, באמצעות
השיפוט שלו. האם אלוהים באמת מעניש על מצוות ועבירות? אליעד מדגיש שאין שום ישות חיצונית כמו אלוהים או כוח עליון שעומד ומחלק עונשים או ... כל עבירה חורטת רושם שלילי פנימי, שגורם לסבל מתמשך. האם הפחד מעונש הופך אותנו לשוטרים של עצמנו? אליעד מסביר שאם האדם מפחד כל הזמן מעונש או מנסה להימנע
משיפוטיות בצורה מלאכותית, הוא למעשה הופך לשוטר של עצמו. בכך הוא דווקא יוצר עוד סבל ועוד מתח, מכיוון שהוא כל הזמן עסוק בלשפוט את עצמו אם הוא ... כדי לא להיענש, למעשה יוצר מצב שבו הוא כל הזמן שופט את עצמו: האם עכשיו אני שופט? האם עכשיו עשיתי טעות? ובכך הוא נשאר במעגל של סבל עצמי. מהו הפתרון
לשיפוטיות ולעונשים הפנימיים? אליעד מציע פתרון עמוק ופשוט להבנת מנגנון השכר והעונש הפנימי. לדבריו, יש שתי פרספקטיבות אפשריות להסתכל על המציאות: פרספקטיבה של
שיפוטיות (נפרדות): במצב זה, האדם כל הזמן מפריד בין טוב לרע, חכם לטיפש, נכון לטעות. מנקודת מבט זו, האדם יוצר לעצמו באופן תמידי סבל,
שיפוט עצמי ועונשים פנימיים. פרספקטיבה של אי -
שיפוטיות (אחדות): האדם מבין לעומק שאין באמת הבדל בין טוב לרע, טיפש לחכם, או בין הצלחה לכישלון. במצב זה, האדם מפסיק לשפוט, משתחרר לחלוטין ... מקומות אמיתיים או חיצוניים, אלא מצבי תודעה פנימיים שהאדם יוצר לעצמו. כשהאדם שופט אחרים או את עצמו, הוא מייד חווה גיהנום בצורת סבל פנימי. כשהוא משתחרר
מהשיפוטיות, הוא חווה גן עדן, שהוא מצב של שלווה פנימית. קארמה פועלת באותו אופן בדיוק - זו לא מערכת חיצונית של ענישה, אלא מנגנון פנימי שבו האדם עצמו יוצר את סבלו או אושרו, בהתאם
לשיפוט שלו. איך להשתחרר באופן אמיתי משכר ועונש? הדרך היחידה להשתחרר מהמעגל הזה היא להבין לעומק את המנגנון שהוסבר. ברגע שאדם מבין
ששיפוט הוא תמיד
שיפוט עצמי, הוא מפסיק ליצור לעצמו סבל ועונשים. הוא כבר לא צריך להיות שוטר של עצמו ולנסות להימנע
משיפוט באופן מלאכותי, אלא באופן טבעי ועמוק הוא חדל לשפוט, וחווה חופש אמיתי ושלווה. מהי המשמעות האמיתית של שכר ועונש? כיצד עובד המנגנון של מידה כנגד מידה? האם אלוהים מעניש על מצוות ועבירות? האם קארמה היא עניין חיצוני או פנימי? כיצד להשתחרר
משיפוטיות עצמית? האם גן עדן וגיהנום הם מקומות אמיתיים? מהו המנגנון האמיתי של שכר ועונש במציאות? אליעד מסביר לעומק את מנגנון השכר והעונש, ... עיקריים: שלב ראשון (מיידי): ברגע שאדם אומר האדם הזה טיפש ולכן הוא רע, באותה שנייה הוא בעצם קובע לעצמו שטיפשות היא דבר רע. באופן אוטומטי, הוא מתחיל
לשנוא ולשפוט את עצמו על כל טיפשות שהוא מזהה בתוכו, משום שבדיוק באותו רגע הוא החליט שטיפשות = רע. כך האדם מעניש את עצמו בו - זמנית עם
השיפוטיות שלו. שלב שני (המשך והצטברות): המוח פועל בצורה של רצף וזיכרון. כשאדם שופט משהו פעם אחת כרע, התפיסה הזו נחרטת אצלו בזיכרון (מה שמכונה רשימו). בפעם הבאה שיתקל באותו מצב או תכונה בעצמו או באחרים, הוא יחווה שוב ושוב את הכאב
והשיפוטיות שהוא יצר בעבר. כך העונש מתמשך וחוזר שוב ושוב בלי צורך בהתערבות חיצונית. לדוגמה, אם אדם זלזל במישהו על טיפשותו, אז בפעם הבאה ... אלוהים אי שם בשמיים, אלא משהו שהאדם רושם על עצמו. בכל פעם שאדם עושה עבירה הוא משאיר רושם פנימי, שימשיך ללוות אותו ולהעניש אותו בצורה של תחושות, רגשות,
ושיפוט עצמי שלילי. האם הפחד מעונש עלול להפוך אותנו לשוטרים של עצמנו? אליעד מעלה שאלה חשובה נוספת: אם האדם ינסה כל הזמן להיזהר מלשפוט או לעשות עבירות מתוך פחד מהעונש, הוא יהפוך את עצמו לשוטר של עצמו, למישהו שכל הזמן בוחן את עצמו
בשיפוטיות. במצב כזה, האדם שוב מעניש את עצמו כי הוא פוחד כל הזמן לטעות, ולכן הוא נמצא במעגל אין - סופי של
שיפוט עצמי. לכן הפתרון הוא לא להיות כל הזמן בעמדה של שוטר שמפחד מעונש, אלא להבין לעומק את המנגנון. כלומר, להבין שכל
שיפוט הוא מלכתחילה יצירת סבל עצמי. ברגע שמבינים זאת לעומק, כבר לא צריך להיזהר בצורה מלאכותית, אלא באופן טבעי נזהרים
משיפוטיות מיותרת. מה הפתרון
לשיפוטיות והעונשים הפנימיים? אליעד מציע את הפתרון הבא: להבין שהכל תלוי בנקודת המבט של האדם. יש שתי פרספקטיבות אפשריות: הפרספקטיבה של נפרדות
(שיפוטיות) : להבדיל בין טוב לרע, בין מוצלח לכישלון, בין טיפש לחכם. בפרספקטיבה זו יש תמיד סבל, שכר, ועונש. הפרספקטיבה של אחדות (היעדר
שיפוטיות): להבין שבסופו של דבר אין הבדל מהותי בין טוב לרע או בין מוצלח לכושל. מנקודת מבט זו, האדם חופשי לחלוטין מסבל, עונשים,
ושיפוטיות. לדוגמה, אם אדם באמת מבין שאין הבדל בין טיפש לחכם, הוא לא ירגיש צורך לשפוט אחרים וגם לא ישפוט את עצמו. הוא ישתחרר לגמרי מכל ... גיהנום. כל אלו הם מטאפורות למצב התודעה הפנימי של האדם. כשהאדם שופט את עצמו או אחרים, הוא מיד חווה גיהנום פנימי בצורה של סבל נפשי ורגשי. כשהוא משוחרר
משיפוט, הוא חווה גן עדן בצורה של שלווה וחופש פנימי. כלומר, כל השכר והעונש הם תהליכים פנימיים של האדם עצמו, ואין שום גורם חיצוני שבאמת מתערב ונותן עונשים. לסיכום: כיצד להשתחרר באמת משכר ועונש? הדרך האמיתית להשתחרר משכר ועונש היא להבין את המנגנון הפנימי של התודעה. ברגע שאדם מבין שכל
שיפוט הוא בעצם
שיפוט עצמי, הוא משתחרר מכל העונשים הפנימיים באופן טבעי. הוא מפסיק להיות שוטר של עצמו, והופך לאדם חופשי באמת, שחווה אחדות ושלווה ...