אם אתה יודע שטוב לך, אז לא באמת טוב לך...אבל יש עוד סוג של שלמות, והיא כאשר האדם חוזר אל התודעה שלו, שאז האדם ברצוא ושוב. גם יודע, וגם לא יודע את עצמו. ואז האדם יודע שטוב לו, אבל בתוכו ברמה הפנימית יותר, האדם לא יודע אפילו לא את קיומו העצמי. כך שאם אתה יודע שטוב לך, הרי שהטוב שלך הוא סופי, כי הוא נפרד מהרע שיוצר את המשמעות של הטוב. וכל ידיעה היא סופית. והידיעה של הטוב, מעידה שהטוב הוא מוגבל. ורק באין סוף טוב, אין ידיעת טוב, כי יש רק טוב (וגם באין סוף רע, אין ידיעת טוב. אבל גם אין סוף רע...