נשאלה השאלה: אם אני אומר "הגוף שלי", ו - "האני" מוגדר כגוף שלי, אז למה שייך להגיד "שלי"?
נשאלה השאלה: אם אני זה הגוף שלי, הרי הוא כל הזמן משתנה, אז האם גם "האני" משתנה כל הזמן?
אם נגדיר את "האני" כסך כל הזכרונות והמחשבות שאגורים בתאים האפורים במוח, ניתן לענות על 2 השאלות.
ולפני שנענה, נשאל שאלה נגדית - האם בלי המוח היינו מישהו? מה היינו שונים מאבן או מטיפה באגם?
ואם אדם היה מאבד את הזיכרון שלו, אפשר לשאול 2 שאלות: 1. אם הוא היה מאבד את כל הזיכרון, כולל היכולת לחשוב (למשל היה נדפק לו המוח). האם גם אז הוא לא היה מאבד את עצמו? ואם האדם נעלם, זה משנה "למי הוא היה שייך" לפני כן? 2. אם הוא היה מאבד חלק מהזיכרון והופך לאדם עם התנהגות שונה לגמרי, האם ניתן להגיד שהוא אותו הבן אדם? האם הוא לא איבד חלק מעצמו?
השאלה הראשונה לא בהכרח רלוונטית, כי שייכות זה מושג בין בני האדם שהומצא לצרכים כלכליים. האם בהקשר הזה התאים האפורים שלי שייכים לי? בהיבט הכלכלי כן, בשאר ההיבטים לא. לצורך הגדרת "האני" אין צורך להסתכל בהיבטים הכלכליים.
ויותר מזה, אפשר להגיד שהגוף הוא חלק חשוב "מהאני", כי אם אדם יהפוך ממכוער ליפה זה יכול להשפיע על "האני" שלו, למרות שבסופו של דבר "האני" הוא רק עניין של המוח, הוא החלק שבלעדיו אין "אני".
ועוד הוכחה שהמושג של שייכות לא רלוונטי, כי אם אני טוען שהשכל הוא הוא "האני", המושג שייכות לא רלוונטי, כי שייכות היא מונח בין 2 אובייקטים שונים, כך שאובייקט לא יכול להיות שייך לעצמו.
והשאלה מראש לא רלוונטית, כי אפשר לשאול את השאלה "למי שייכת התודעה" או "למי שייך האני". כלומר, שייכות (כלכלית) בכלל לא שייך בהקשרים האלה. זה רק לשון בני האדם, ואין הכוונה "שהאני" שלי שייך למישהו מבחינה כלכלית.
והשאלה השנייה גם לא בהכרח רלוונטית, כי זה שהתאים האפורים במוח מתחלפים לא אומר שהמידע שאגור בהם אובד. ובכל זאת, בגלל שהמידע שאגור במוח משתנה כל הזמן (לצורך העניין זכרונות דוהים עם הזמן) אז כן - "האני" משתנה כל הזמן.