וכאן נדבר על ידיעת האמת. וכפי שכבר ביארתי, מי שרוצה ליהנות מהמשחק של החיים, לשם כך עליו בראש ובראשונה ללמוד את חוקי המשחק. וללמוד את חוקי המשחק של החיים, פירושו להבין את המציאות באמת. כי רק אחרי שהאדם מבין את כל המציאות באמת, רק אז האדם באמת יכול לעשות בחירות שקולות ולהשיג את הטוב ביותר.

וכל מי שהוא פיקח, הוא מחפש את האמת. כי תמיד טוב לדעת מהי האמת. וגם אם לא מוכרח שהאדם ירצה ללכת אחרי האמת, הרי שתמיד טוב לדעת אותה. כי המציאות, לא תשתנה רק בגלל שהאדם ישקר את עצמו. והאדם יכול לשקר את עצמו, רק רצוי שקודם לכן ידע מהי האמת, כדי שהיא לא תטפח לו בפניו במהלך החיים.

והנה, בעניין הזה של ידיעת האמת, יש כאן שאלה מאוד גדולה שאותה שואל כל אדם שנמצא באמצע המסע של החיפוש העצמי האישי שלו. והשאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם לדעת שהוא הגיע אל האמת הגדולה ביותר הקיימת. כי כל אחד אומר שהאמת אצלו. ולפעמים נדמה לאדם שהוא הגיע אל האמת, ואחרי איזה כמה זמן הוא מגלה אמת אחרת גדולה עוד יותר. והשאלה היא, מהי הדרך של האדם לדעת בוודאות, שהוא כבר הגיע אל האמת?

והתשובה האמיתית היא פשוטה ביותר, והתשובה היא, שכל זמן שהאדם מסוגל להעלות על דעתו את האפשרות שיש אמת אחרת גדולה עוד יותר ממה שהוא יודע, וכל זמן שהאדם מסוגל לשאול את עצמו האם כבר הגעתי אל האמת הגדולה ביותר שקיימת במציאות, וכל זמן שאפילו תיאורטית ניתן לומר, שהאדם עוד לא הבין את המציאות בשלמות, הרי שחד משמעית, האדם עוד לא הגיע אל האמת הגדולה ביותר.

כי יש המון דרגות של אמת. ויש אמת מעל אמת. ויש את האמת העליונה ביותר, שהיא תכלית הידיעה והשכל הגדול ביותר שקיים במציאות, שהוא מעל השכל האנושי של האדם. וכאשר האדם משיג בשכלו את כל מה שהוא יכול להבין בשכל האנושי שלו, אז השכל של האדם מתחבר לשורש השכל של המציאות, שהוא השכל העל אנושי, ושם האדם רואה את האמת של המציאות באמת.

והאמת של המציאות היא כ"כ גדולה, עד ששם בשכל הגדול של המציאות, אין לשקר שום קיום כלל. כי שם באותה רמת תודעה, גם אם האדם יחליט שהוא רוצה לשקר וינסה לומר שקר כלשהו או לחשוב שקר כלשהו, הוא לא יוכל לעשות זאת.

כי יש אמת כ"כ גדולה, עד שלא רק שהאדם לא יכול אפילו להטיל ספק באמיתותה, אלא שגם אם האדם ינסה בכל כוחו לשקר ולנסות להפוך את האמת ולומר שההפך שלה הוא הנכון, גם אז האדם לא יצליח לעשות זאת, אלא הוא יהיה חייב להודות על האמת.

כי יש בעולם שלנו הרבה אמת. וכל האמיתות שיש בעולם, תמיד אפשר להטיל ספק ולשאול אולי הן לא אמת או לא האמת לאמיתה. וגם אם נדמה לאדם וגם אם הוא בטוח שהוא הגיע לאמת, הרי שעדיין מבחינה עקרונית, יש לו את יכולת הבחירה לחשוב אחרת ממה שהוא חושב.

וגם אם האדם עצמו בטוח שהוא הגיע אל האמת, הרי שעדיין קיימות בעולם עוד דעות אחרות וצורות מחשבה אחרות שאומרות את ההפך של האמת שאליה הגיע האדם. וגם אם יש לאדם את כל ההוכחות והטיעונים בעולם להוכיח שהוא יודע את האמת, הרי שעדיין כל האמת של האדם היא אמת סובייקטיבית בלבד, שמוגבלת ליכולת התפישה האישית של האדם עצמו, שיתכן כמובן שהוא טועה.

כי יש כאן סוד גדול. והסוד הוא, שהשכל של האדם הוא מוגבל. כי יש כאלו שנדמה להם שהשכל שלהם הוא לא מוגבל, ושאם השכל יחקור ע"פ חוקי הלוגיקה ויחפש את האמת, אז הוא ימצא אותה. אבל יש כאן סוד, והוא שהשכל של האדם טוב אך ורק לצורך התנהלות יום יומית אך לא מעבר לכך.

כי בין ידיעת האמת האחת של המציאות, לבין התנהלות יום יומית, יש הבדל של שמים וארץ. כי ידיעת האמת של המציאות, מצריכה לשם כך שתהיה לאדם יכולת תפישה אין סופית, כדי שהאדם יוכל לראות בעיני שכלו את כל התמונה המלאה של המציאות, דהיינו, את הסיבה הראשונה של כל הסיבות וכיו"ב.

והשכל של ידיעת האמת, הוא שכל נפרד מההתנהלות של האדם בחיי היום יום. כי האדם בחיי היום יום מתנהל ע"פ מגבלות התפישה השכלית שלו, שעל פיהם המציא האדם את חוקי הלוגיקה, לצורך התנהלות כאן בעולם הזה. אך מבחינה הגיונית ניתן להבין, שלוגית, יכול להיות שיש שכל אחר גדול עוד יותר, שבו חוקי הלוגיקה שונים. ולוגית לא ניתן להוכיח שחוקי הלוגיקה צודקים.

ומי שהוא חפץ באמת האמיתית, עליו להבין, שכל זמן שהוא צריך להוכיח לוגית / שכלית / רגשית את האמת שלו, דהיינו, כל זמן שיש אפשרות אפילו תיאורטית שיש אמת אחרת, הרי שהאדם מוגבל לתפוש את האמת רק על ידי מגבלות התפישה המוגבלת שלו. וזה כמובן לא אינדיקציה לאמת האמיתית של המציאות.

כי האמת האמיתית של המציאות, היא דבר אחר לגמרי. וכאשר האדם מגיע לאמת האמיתית של המציאות, גם אם הוא ינסה לחשוב את ההפך של מה שהוא הבין, גם אז הוא יראה תמיד רק את האמת. כי האמת שם היא כ"כ גדולה, עד שבתפישת האמת של השכל הגדול במעלה, שם האדם לא מסוגל לחשוב על שום דבר שהוא לא האמת האחת.

ושם באותה תפישת מציאות, האדם רואה ומגלה את נקודת האמת שיש בכל הדעות השונות שיש בעולם, שהיא האמת האחת. כי לכל אחד יש את האמת שלו. אבל כל זמן שהאדם מבין שיש מישהו אחר כלשהו בעולם, שיכול אפילו תיאורטית לחשוב אחרת ממה שהוא חושב, הרי שהאדם עוד לא הגיע לאמת הפנימית של המציאות.

כי האמת הפנימית של המציאות נמצאת בכל דבר. ואף אחד בעולם לא יכול לשקר ולומר דבר שאין בו את האמת הפנימית. ואין שום שקר בעולם כלל, שאין בו את האמת הפנימית. וכל השקרים שיש בעולם, הם רק בין העטיפות החיצוניות של האמת. כי האמת הפנימית מאחר שהיא כ"כ גדולה, לכן היא באה לידי ביטוי בהמון צמצומים שונים של העולם.

כי מי שרוצה את האמת, עליו לדעת שהאמת נמצאת בכל דבר ובכל מקום. ומי שרוצה את האמת האמיתית עצמה, עליו לחפש ולשאול את עצמו, מהי האמת שיש בדעתם של אלו שחושבים אחרת ממני. כי כאשר השכל של האדם חושב שרק הוא צודק, הרי שבכך הוא בעצם אומר שהוא לא צודק. כי אי אפשר להיות צודק באמת, תוך כדי זה שהאדם לא מבין מהי האמת גם בדברים שהפוכים לדעתו.

והחכם האמיתי שיודע את האמת הפנימית של המציאות, הוא יש לו את היכולת להכיל בתוכו את ההפכים (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). והוא בכל דיבור ודיבור שלו, הוא תמיד בפנימיות מחשבתו יודע ומבין, שגם ההפך המוחלט של מה שהוא אומר, גם הוא נכון בדיוק באותה המידה כמו מה שהוא אומר.

כי החכם האמיתי חייב לנקוט בעמדה כלשהי כדי לגלות את דעתו. אך דעתו של החכם האמיתי, היא כ"כ גדולה, עד שהיא לא נכנסת בשום מחשבה ובשום דיבור. מאחר שהיא האמת האמיתית עצמה, שבה אין שום מחשבה שיכולה לתפוס אותה כלל.

ולכן החכם האמיתי כמו המציאות, מצמצם את דעתו לכל מיני דיבורים שונים, ובהם הוא מבטא את דעתו. וכאשר החכם האמיתי מבטא את דעתו, הוא תמיד יודע ומבין, שהוא אומר רק חלק של האמת. כי האמת עצמה היא גדולה מאוד, והיא נמצאת גם בהפך של מה שהוא אומר.

אבל כל זמן שהאדם עוד לא חווה את ידיעת האמת שלו בצורה כזו, דהיינו, כל זמן שהאדם עדיין חושב שמה שהוא מבין זאת האמת, ושכל אפשרות אחרת היא פחות אמת ממה שהוא חושב, הרי שהאדם עצמו עוד לא הגיע אל האמת האמיתית.

כי במקום של האמת האמיתית, אין שום שקר כלל. וכל זמן שהאדם נמצא בתודעה שבה הוא מסוגל לחשוב על שקר כלשהו, הרי שהתודעה ויכולת התפישה של האדם היא עוד לא מסוגלת לתפוש את האמת האחת. כי כל זמן שהאדם מסוגל גם לשקר / לחשוב על דבר שקר שהוא לא האמת המדויקת ביותר, הרי שיש באדם עצמו עדיין גם שקר, והרי שגם תפישת האמת של האדם היא עדיין לא האמת האחת של המציאות.

ורק כאשר האדם מגיע לזיכוך של התפישה שלו בתכלית המעלה העליונה, דהיינו, רק כאשר האדם מגיע לביטול כל הרצון האישי שלו בשלמות שאין שלמות אחריה, שאז ורק אז האדם באמת רוצה אך ורק את האמת ללא שום נגיעה אישית, אז האדם באמת זוכה לראות את האמת האמיתית.

וכאשר האדם מגיע אל האמת האמיתית, אז הוא כבר לא יכול לשאול האם זאת האמת ואולי יש אמת אחרת גדולה ממנה. כי האמת הזאת היה כ"כ גדולה, עד שהיא לא משאירה מקום לשום דבר אחר גדול קטן או שונה ממנה.

וכאשר האדם נמצא בנקודת האמת עצמה, אז אפילו לומר שיש לו תשובות לכל השאלות, גם זאת תהיה טעות. כי שם באמת הגדולה ביותר, אין אפילו שאלות. כי כאשר האדם צריך ויכול עדיין לשאול את עצמו מהי האמת, והאדם יכול וצריך עדיין להוכיח ולהסביר לעצמו מהי האמת, הרי שהאדם עוד לא הגיע אל האמת.

אבל כאשר האדם מגיע לשכל העל אנושי, שאז האדם רואה רק את האמת בלבד, אז האדם נמצא בעולם האמת. ששם אין שום שקר כלל. ושם גם השקר הוא רק ביטוי של האמת האחת. וכל זמן שהאדם לא מסוגל להבין מהו דבר האמת שיש בכל הדעות השונות שיש בעולם, הרי שהאדם עוד לא הגיע אל האמת האחת.

ועוד נוסיף ונעמיק: אם ברצונך לדעת, האם כבר הגעת אל האמת, אז התשובה היא שעוד לא הגעת אליה. כי אילו היית מגיע אליה, לא היה לך את הספק האם הגעת אליה, וגם לא יכולת לשאול האם כבר הגעת אליה, ואפילו לא יכולת לחשוב על האפשרות שאולי אתה טועה, ואפילו לא יכולת לחשוב שום מחשבה שהיא שונה מהאמת שאותה אתה יודע...