אם נתבונן בעניין נראה, כי בימנו אנו, יותר אנשים נוטים לדיכאון ולעצבות מאשר פעם. והשאלה היא למה? ולהיכן כל זה מוביל?

והתשובה היא, כי כפי שכבר התבאר, ככל שהאדם חכם יותר (אא"כ מדובר על חכם אמיתי), כך הוא נוטה יותר לדיכאון, לעצבות ולשעמום. וככל שהאדם מתקרב יותר אל המטרה הסופית שלו, וככל שהוא מבין טוב יותר שהוא עדיין רחוק מהשלמות, כך הוא מרגיש יותר תחושה של ריקנות, שגם זה יוצר אצל האדם תחושה של עצבות וחוסר שמחה.

ובעבר, רוב בני האדם רוב הזמן התעסקו בלנסות לשרוד. ובעבר בני האדם האמינו, שאם הם יגיעו למצב של היום, הרי שהם ירגישו את גן עדן. כי העולם של היום, הוא סוג של גן עדן עבור בני האדם שחיו בעבר בלי מים בברז, בלי חשמל בבית, ובלי יכולת לתקשר בטלפון וכיו"ב. והעולם של היום, הוא העולם הבא והגן עדן וימי אחרית הימים של האנשים שחיו בעבר.

ובעבר אנשים היו בטוחים, שאם העולם יהיה כפי מה שהוא היום, הרי שכולם יהיו מאושרים. אלא, שהיום הדברים נראים אחרת. כי כפי שכבר התבאר, לא משנה מה יהיה לאדם הוא לא יהיה מאושר. אא"כ הוא ידע להנות מהדברים כפי מה שהם.

ובעבר, רוב בני האדם רוב הזמן היו עסוקים בלשרוד, ולא היה להם זמן לחשוב ולא היה להם מספיק זמן להתבונן על החיים שלהם. מאחר שהם רוב הזמן עסקו בלשרוד. ולכן הם היו כאילו מאושרים, מאחר שלא היה להם זמן להתלונן.

אבל בימנו אנו, שרוב הדברים בעולם קורים מעצמם, ושהאדם לא צריך ללכת לבאר כדי לשאוב מים, וכאשר הכל זמין, הרי שהאדם בעצם קרוב יותר לתכלית של הדברים.

כי לכל דבר יש סוף. והעולם שלנו נכון להיום, מפותח לאין שיעור מאשר בעבר. והדברים היום, הרבה יותר קרובים לצורה הסופית שלהם, מאשר בעבר. ולמרות שתמיד יש מה לשפר, הרי שבאופן יחסי, הדברים קרובים יותר אל המצב הסופי שלהם מאשר בעבר.

והדבר הזה מכניס את האדם לדיכאון. כי בני האדם קולטים, שהסוף אין בו כלום. ובני האדם קולטים, שהשלמות היא רחוקה מהם למרות השינויים החיצוניים שיש במציאות. ובני האדם קולטים, שהשינוי המרכזי שהאדם צריך לעבור, זה בעיקר עם עצמו פנימה. ובני האדם מבינים, שההתפתחות האנושית, היא בעיקר פנימית.

ובכל מקרה, הסיבה המרכזית שבגללה כיום בני אדם נוטים לעצבות יותר מאשר פעם, היא בעיקר העניין שיש לאדם יותר זמן פנוי להתבונן על עצמו, ולהבין שהוא לא מתקדם לשום מקום.

וכל התהליך הזה, הוא *חיובי* ביותר. משום, שהוא מביא את האדם ואת העולם אל האושר *האמיתי*. כי האושר שכאילו היה בעבר, הוא לא היה אמיתי. וההוכחה לכך היא, שהוא התבטל. ודבר אמיתי לא מתבטל. ואם האושר של בני האדם נעלם, הרי שהאושר שהיה פעם לא היה אמיתי.

והאושר שהיה פעם, היה נסיבתי בלבד. כי לא היה זמן להתלונן. אבל גם אז בני האדם לא היו מאושרים באמת.

ובימנו אנו, העולם התפתח וטוב שכך. ויש לבני אדם יותר זמן פנוי לחשוב ולהתבונן, וטוב שכך. והדבר הזה מכניס את בני האדם לעצבות, וטוב שכך. משום שעל ידי זה בני האדם ישפרו את מצבם בעתיד. כי לכל בעיה יש פתרון. וכל התהליכים שקורים היום לבני האדם, יגרמו לכך שבני האדם יבינו שעל האדם לנסות להתבונן פנימה, במקום לשנות את החיצוני.

והעצבות שבה בני האדם נמצאים כיום, היא הגורם לכך שבעתיד בני האדם יהיו מאושרים באמת. כי החיפוש העצמי של בני האדם כיום, גדול יותר מאשר בעבר. ולא בגלל שאנשים היום פחות חכמים מאשר בעבר, אלא בגלל שאנשים היום יותר חכמים מאשר בעבר.

כי בעבר אנשים פשוט לא היה להם זמן להתבונן. והאנשים בעבר היו בטוחים שאם העולם יהיה מפותח כמו שהוא היום, הרי שזה יהיה גם עדן. והאנשים היום יותר חכמים, והם יודעים את האמת, ולאט לאט מבינים שהאושר נמצא בתוך האדם.

וכל התהליכים האלו מובילים את האנושות למצב שבו בעתיד, בני האדם יהיו מאושרים באמת.

ראה גם:

* דיכאון / עצבות - מדוע אנשים חכמים נוטים לדיכאון ולעצבות?.

* שעמום - מדוע אנשים חכמים נוטים להשתעמם? איך לא להשתעמם?.

* ריקנות קיומית / דיכאון - ממה נובעת תחושת ריקנות? ומה הפתרון לתחושת ריקנות?.

* מוסריות / ערכיות - מדוע יש התפוררות של מוסר ושל ערכים? למה יש הידרדרות מוסרית?.

* שירי דיכאון - מה טוב / רע בשירי דיכאון? למה האדם נמשך לשירי דכאון?.

המאמר מאת מאמן אימון אישי + ייעוץ אליעד - www.EIP.co.il

הכנס לאתר ותהנה מעוד הרצאות/מאמרים על אחרית הימים , התקדמות , החכם ועוד ... בהצלחה !