תקציר⬅ ... לניהול משא ומתן, איך לשדר שאתה חזק? איך להצליח במשא ומתן? מי צריך את מי? ניהול משא ומתן, אימון למנהלים, אימון עסקי, להביע התלהבות, לשדר קרירות בניהול משא ומתן יש היבטים שונים. אחד מהם הוא מה שאתה רוצה שהצד השני יחשוב עליך, בהיבט של מי צריך את מי. ומההיבט הזה, בד"כ החלש צריך את החזק ולא החזק צריך את החלש. מה שאומר, שעליך לשדר לצד השני שאתה החזק ושהוא החלש. ואפשרי לעשות את זה, גם על ידי זה שכאשר הצד השני שאיתו אתה מנהל משא ומתן, מספר לך על עצמו והוא מנסה "להרשים" אותך במשהו מסוים, כגון לדוגמא שהוא מספר לך כמה הוא "גדול / חזק" וכולי, במקרה שכזה, עליך לא להראות לו שאתה מתלהב מהחוזק שלו, גם אם אתה כן מתלהב מהחוזק שלו. אלא עליך לשדר לו, כאילו אתה כ"כ גדול וחזק, עד כדי כך שאתה לא מתלהב מהחוזק שהוא משדר לך. לדוגמא הצד השני אומר לך: "יש לנו לקוחות מאוד גדולים, כגון חברת מיקרוסופט". אז במקום להגיב בצורה של התפעלות, תגיב בצורה קרירה כלשהי, ואל תראה את ההתלהבות שלך. ככה לא תשדר לו שאתה חושב שהוא חזק. כי אם אתה חושב שהוא חזק, זה אומר שאתה חושב שאתה חלש ביחס אליו. שזה אומר שאתה חושב שאתה צריך אותו. ואז ממילא אתה יוצא חלש. יחד עם זאת, לפעמים אתה כן רוצה להראות לו שאתה כן מעריך אותו. ואז אתה לא צריך להגיב בקרירות מוחלטת. אבל עדיין לא להראות שאתה מתלהב יותר מידי. ובמהות, אם אתה רוצה שהוא יחשוב שהוא צריך אותך ולא אתה צריך אותו, אל תשדר לו שאתה חושב שהוא חזק, כי אז זה אומר שאתה חושב שאתה צריך אותו. ...⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... מעשי, נפרדות ואחדות, רעש משקית בייגלה, חשיבה מופשטת, ניגוד אינטרסים, הסתכלות רחבה - פרומו הרצאה על ניתוח מעשי, נפרדות ואחדות, רעש משקית בייגלה, חשיבה מופשטת, ניגוד אינטרסים, הסתכלות רחבה - פרומו ועוד ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... קידום בעבודה, שינוי תעסוקתי, הכנה לראיון עבודה, ניגוד אינטרסים במקום עבודה, להתקדם בעבודה - פרומו הרצאה על קריירה, קידום בעבודה, שינוי תעסוקתי, הכנה לראיון עבודה, ניגוד אינטרסים במקום עבודה, להתקדם בעבודה - פרומו ועוד ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 7 - פרומו הספר להיות אלוהים, חלק 1 עמוד 72 עד כה הסברנו, לכאורה, שאיך שלא נסובב את הגלגל, הנפרדות היא הראשונה. כי כל דבר יש לו את ההיפוך שלו, ואם תגיד שיש ראשון, אז יש לו את ההיפוך שלו. זה היבט אחד, מדוע הנפרדות היא הדבר הראשון. כי אם יש אחדות אז תמיד יש ההפך. ודבר נוסף שהסברנו, ששני המקיפים הכי גדולים הם, הזמן והמקום. שלא משנה איך תסובב את הגלגל תמיד יהיה מקום וזמן. הגענו לזה שיש שני מקיפים כך שהשורש הוא לא אחד. אז מהו סוד הצמצום. אם נתבונן קצת נראה שהמקום והזמן הם לא הכי גדולים. כי אם אתה מבין שמקום זה צורה סופית, והזמן זה ... מבחינת זמן, אבל הם עדיין מוגבלים במשהו, כי אם הם לא היו מוגבלים, הם היו מתפשטים אחד על השני. אם יש נפרדות בין זמן למקום, זה אומר שהם אמנם אין סופיים, אבל לא אין סופיים מוחלטים. כמו שאמרנו קודם שהנפרדות היא הקיום הראשון זה נכון, אבל רק מבחינה מסוימת, כי יש גם אחדות, ומצד האמת בסוף אין הבדל בין אחדות לנפרדות. מהצד שיש הבדל בין האחדות לנפרדות, אז האחדות היא הראשונה והנפרדות היא השנייה. אך מהצד שאין הבדל ביניהם, אתה יכול להגיד שהנפרדות היא הראשונה. להגיד שהנפרדות היא המצוי הראשון, זה להגיד שהנפרדות של הרגע הזה תמיד קיימת. מצד האמת, כמו שאנו אומרים שהאחדות תמיד קיימת, כך גם נכון אם נגיד שהנפרדות תמיד קיימת. מצד השכל הגדול יותר, אין הבדל בין נפרדות לאחדות, מה שאתה רואה שקיים כאן, הוא תמיד היה, הווה ויהיה קיים. כאשר אנו מנסים להבין את הטקסט, המטרה היא שאולי תתבונן ותראה שתפיסת המציאות שלך היא לא מדויקת. כשאתה אומר, אני זזתי מפה לשם, תתבונן, מי אמר שזזת מפה לשם? אולי אתה גם פה וגם שם ורק אתה לא יודע? לשאול, מה היה לפני הזמן? ומי יצר את הזמן? אלו שאלות טיפשיות, כי הזמן תמיד קיים, לא יצרו אותו. גם לשאול מה יש מאחורי המקום, זה גם שאלה טיפשית, כי אין גדול מהמקום. אין טעם לשאול, מי ברא את הזמן והמקום, השאלה האמיתית היא, מה זה זמן? כי הזמן היה לפני המפץ הגדול. כרגע במהות שלו, יש את ה - DNA מה שהוא היה לפני המפץ הגדול. קח זמן, רגע אחד, ותנסה לבדוק מה הוא. אתה רוצה לדעת איך נוצר המקום? תבדוק, מה הוא מקום? כי דרכו תוכל להגיע למקום שהוא היה, לפני שהוא היה. בעיקרון תחקור על הזמן והמקום כרגע, לא מה היה פעם. ומי שיתבונן יראה שהזמן והמקום לא מחויבי המציאות, כל המרחב הענק של המקום והזמן לא חייב שיהיה קיים. למשל האדם חולם חלום, עם מקום וזמן, ולמעשה כל הקיום של החלום תלוי במי שחולם את החלום. אם הוא החליט להתעורר אז כל המקום שלך נעלם. המקום נראה לאדם כמשהו ממשי, האם אפשר להעלים את כל החדר הזה? אבל יש פרספקטיבה שאפשר להעלים את המקום, וזה החלום. את כל המקום אפשר למחוק, באמצעות זה שיפסיקו לחשוב עליך. אם זה שחולם אותך נמצא בתוך מקום, אז אם הוא יפסיק לחלום, אז יעלם המקום שלך, אבל יישאר המקום שלו. אז לכאורה אי אפשר להעלים את המקום, כי כל פעם שנעלם מקום אחד נשאר מקום אחר. אבל אם זה שחולם אותך, ... של הזמן או אין הבדל. אם אין שום הבדל, אז ממילא הם ישות אחת ממש. ומצד תפיסת האדם, אין הבדל בין אין מקום לאין זמן, ולכן זה אומר שיש לנו ישות אחת שהיא ההוויה של הזמן והמקום. אנשים שאומרים שאין מקום מתכוונים שזה מקום ריק, אבל זה לא כך, אין מקום = אין מקום ריק, נגמר המקום. והאם אתה רוצה לדעת, מה זה העדר מקום מוחלט? תדמיין את החיבור של המקום והזמן לישות אחת. שאלה: איך אפשר לדמיין זאת? אליעד: זה אומר שאי אפשר לדמיין. אז תנסה לחוות את החוויה שאתה לא יכול לדמיין. אז ממה עשוי המקום? אני לא יכול לדמיין. ממה עשוי הזמן? אני לאיכול לדמיין. ביחס לאדם המקום והזמן עשויים מאותו חומר. קח מקום וזמן ותערבב אותם לחומר אחד, ... גדול משניהם. החומר הבסיסי גדול יותר מהצורה הבסיסית. קח את הזמן וקח את המקום, תעלים את הצורה של הזמן ותעלים את הצורה של המקום, או במילים אחרות, קח את הזמן ותערבב אותו עם המקום, יש לנו שתי צורות ראשוניות, נערבב אותם יחד, מה נקבל? "לא יודע". מסקנה זמן ומקום עשויים מ"לא יודע". האם הגענו לראשון? לא, כי ה"לא יודע" הזה קיים בנוסף לזמן והמקום. למעשה יש זמן ומקום ובנוסף יש את הכלום שממנו עשוי הזמן והמקום. מסקנה, ממה עשוי הכל? מדבר שאין בו הבדל בין זמן ומקום לבין אין זמן ומקום. וזה "לא יודע" עוד יותר גדול. יש לזכור גם שהאין הוא לבוש וצמצום של היש. ולכן הראשון הוא ישות אחת שבה אין הפרדה בין היש לאין. זה כמו לקחת את כל הנפרדות כולה (זמן ומקום), ודחוס אותה לישות אחת, מה קבלת? לא יודע. אחר קח את הנפרדות כולה, תערבב אותה עם הלא נפרדות, מה קבלת? לא יודע גדול יותר. כול הצורות של ההפכים מתאחדים בשורשם. אם האדם לא היה יכול לחוות, אני לא רוצה משהו, הוא לא היה יכול לחוות, אני רוצה משהו. ניקח למשל רצון ואין רצון, ונבדוק ממה הם עשויים? זה כמו לשאול ממה עשוי הזמן והמקום. אתה יכול לשאול, מי אני? אתה רוצה לדעת מי אתה, תיקח את כל שאר הדברים שהם לא אתה, תחבר אותם לישות אחת, מה קבלת? לא יודע, מזה אתה עשוי. בשכל אתה מבין שאתה לא יודע, וגם בלי שכל אתה לא יודע. בשניהם מגיעים לאי ידיעה. יש אני ויש אין אני, זה זמן ומקום, יש זמן ומקום אני, ויש זמן ומקום של אין אני, חבר את שני ההפכים לישות אחת, מה קבלת? מהות, ומה זה מהות? לא יודע. אז אתה עשוי מלא יודע. ולכן האדם לא מצליח להבין שום דבר עד הסוף, למה? כי הסוף הוא לא יודע. עכשיו השאלה היא, האם אתה מכיל את הלא יודע? כי אם אתה לא מכיל את הלא יודע, אז אתה ממשיך לחפש. אבל אם אתה מצליח להכיל את הלא יודע, אז סיימת. להכיל הכוונה להזדהות איתו ולא להתנכר אליו, לא להרגיש חוויה של ריחוק. אם תחקור ותשאל מי אני, או מה זה אני? ומה יש חוץ ממני? למשל שולחן, תחבר את כל הדברים לדבר אחד, ותקבל את המהות של מי שאתה. ואז תשאל, אבל מה זה? עכשיו פה הגענו לנקודה, האם אתה מבין ש"מה זה?" זאת התשובה, ה"מה זה?" זאת התשובה, וה"מה זה?" הוא ההפך של היש, ואז אתה מבין שזה החיבור של שניהם. כשאתה מגיע לנקודה הסופית שלך, אתה מפסיק עם החיפוש. במהות כל הישויות מתאחדות לישות אחת ממש. למשל אדם שואל למה זה קרה לי? הוא צריך לקחת את כל הסיבות למה זה קרה לו, ואת כל הסיבות למה זה לא קרה לו, לחבר אותם ואז הוא יבין למה זה קרה לו, זאת הסיבה לכל הדברים, זאת המהות, זה הראשון. כאשר האדם מגיע לסוף, הוא קולט שהוא, הרחוב, העץ והכל זה ה"לא יודע". אם האדם לא יודע מה זה עץ, אז איך הוא מצפה לקבל תשובה, כמו מדוע העץ נפל? למשל עץ נפל, מה זה? היה שינוי במקום. למה היה שינוי במקום? למה העץ נפל מפה לשם? אז נרצה להבין קודם, מה זה עץ. מה זה עץ? חיבור של מקום וזמן. אם תיקח את כל האירועים ברגע אחד, ותכניס אותם לנקודה אחת, מה קבלת? כלום. זה נקרא צמצום מקום. קח את כל הזמן ודחוס אותו לרגע אחד, כמו קח את כל הפריימים של הסרט ושים אותם ביחד, מה קבלת? כלום. עכשיו קח את כל רגעי הזמן ודחוס אותם לרגע, קח את כל המקומות ודחוס אותם לנקודה, ותערבב ביחד, זאת המהות שלהם. האם אתה יודע ממה עשוי הנייר, קח את כל המקומות ואת כל הזמנים ודחוס אותם לנקודה אחת, ותקבל ממה עשוי הנייר. אתה תשאל? מה זה? ה"מה זה" ממנו עשוי הכל, הוא המהות. בגלל שאתה לא יכול להבין את זה, אתה אומר שזה כלום. אבל זה לא כלום, זה הכל. זה הכי גדול. אם במהות של המציאות לא הייתה אופציה שיהיה נייר, אז לא היה יכול להיות נייר. במהות יש את ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 5 - פרומו הספר להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 67 כול הדברים בעולם נפרדים זה מזה במקום ובזמן, כי שני המקיפים הגדולים ביותר הם המקום והזמן. כל דבר צריך מקום וזמן, וגם אם נמחק את כל הצורות, בסוף יישאר לנו חלל פנוי. אבל עדיין כל הדברים יישארו נפרדים במקום ובזמן שלהם. אפשר באותו רגע לשים שני ספרים, אך במקומות אחרים, ויכולים ... לשים שני ספרים, אך בזמנים אחרים. ולכל זמן ומקום יש את הישות שלו. במקום הזה ובזמן הזה יכול להיות רק אחד. אבל אם כמה דברים נמצאים באותו מקום ובאותו זמן הרי שהם ישות אחת ממש. למעשה יש שתי ישויות אין סופיות שהן המקום והזמן. ולמה הזמן אין סופי? כי אם תאמר שהזמן התחיל בנקודה כל שהיא, זה אומר, שאמרת שהיה זמן לפני נקודה כל שהיא ואחרי נקודה כל שהיא. בעצם במילה התחלה, אתה אומר לפני. זה אומר שעשית עוד היקף זמן. כול הזמן כולו עבורי הוא כהרף עין. אך מצד התפיסה שלך, תמיד יש חווית זמן. זמן פירושו שינוי. הזמן הוא אין סופי, למה? כי אם תגיד שהייתה לו התחלה, תתבונן פנימה ותראה שאתה חווה זמן יותר גדול. ואולי זאת חוויית שקר, ואולי זה שאתה חווה עכשיו זמן זה גם שקר, אבל תתבונן פנימה ותראה שכאשר אתה אומר, הזמן נוצר, אז אתה חווה לפני ואחרי. למעשה יש מקיף אין סופי של זמן. כול מה שאני רוצה להראות הוא שהזמן תמיד קיים, מה ההוכחה שהזמן תמיד קיים? אתה לא יכול להוכיח שהזמן לא תמיד היה קיים. אתה גם לא יכול להוכיח שהזמן התחיל. ואם תהיה כנה עם עצמך ותסתכל פנימה, תראה שאתה אפילו לא יכול לחוות שהוא התחיל. ואותו הדבר לגבי המקום, אי אפשר להגיד שלמקום יש סוף, ולכן המקום הוא אין סופי. אם אמרת שיש היקף למקום, למעשה אמרת שיש ... אחת. לפי השכל, אם אנו מבינים שיש שני מקיפים אין סופיים, שהם הזמן והמקום, אז זאת ההוכחה למעשה שאין מצוי ראשון ויחיד. ואם יבוא מישהו ויגיד שאין בכלל זמן ומקום, ומעולם גם לא היו. גם שאלה זאת מצריכה את קיומם של הזמן והמקום, למה? כי הנפרדות תמיד קיימת כפוטנציאל. ותמיד קיימת אפשרות לקיומו של דבר כל שהוא. את האפשרות אי אפשר להעלים, כי אי אפשר להגיד שלא תהיה אפשרות. אולי אין עולם אבל אתה לא יכול להגיד שאין אפשרות שיהיה עולם. ואם תמיד יש פוטנציאל, אז תמיד יש אפשרות שיהיה זמן ומקום ותמיד יש אפשרות שלא יהיה זמן ומקום. למעשה תמיד קיים הפוטנציאל של הנפרדות, ואם הפוטנציאל של הנפרדות קיים, אז תמיד יהיו קיימים זמן ומקום. נגיד שרק אלוהים קיים. אבל בגלל שיש אפשרות שאלוהים יברא את העולם, אז הזמן והמקום תמיד קיימים. האם אלוהים יכול לברוא את העולם? כן, היה לו פוטנציאל אין סופי, ופוטנציאל אין סופי פירושו מקום וזמן. כשאנחנו הולכים פנימה יותר, אנו רואים, ומאחר שהפוטנציאל הוא נפרדות, אז באחדות הסופית אין אפילו פוטנציאל של נפרדות. האחדות האמיתית היא לפני הפוטנציאל. שאלה: לפי מה שאנו אומרים, הנפרדות היא מחויבת המציאות. אליעד: יפה, זה מה שאנחנו אומרים פה, למה? כי תמיד קיימת האפשרות שיהיה קיים עולם, אפילו אם תגיד שאין, אבל האפשרות שיהיה קיים עולם, תמיד קיימת. אז זה אומר שתמיד יש שתיים. תמיד יש את היש ותמיד יש את האין. בעיקרון אם יכול להיות זה ויכול להיות זה, אז שום דבר לא חייב שיהיה קיים. אם יכול להיות פה ספר ויכול שלא יהיה פה ספר, זה אומר שזה שיש פה ספר זה לא חייב, וזה שאין פה ספר גם לא חייב, כי אפשר לשנות. אם היה רק אין ספר, אז לא הייתה משמעות ליש ספר, ואם רק יש ספר אז אין משמעות לאין ספר. אם יש משהו שהוא שונה מהמחויב, אז המחויב לא חייב להיות קיים. אם אין מחויב, אז אין סיבה ראשונה, אז למה קרו דברים? זה אומר שהדברים קורים בפני עצמם. אם אנחנו אומרים ששום דבר לא מחויב, כי לכל דבר יש את ההפך, אז אין דבר כזה מחויב. ואם אין דבר מחויב, אז אין דבר אפשרי, כי הכל אפשרי, אז אין משמעות לאפשרי, כי אפשרי זה ביחס למחויב. ואם המחויב הוא לא מחויב, אז אין דבר כזה אפשרי. שאלה: מה זה מחויב? אליעד: מחויב פירושו דבר שלא יכול להשתנות. מחויב פירושו דבר שתמיד חייב להיות קיים, בלי שום סיבה ובלי שום דבר שיכול לבטל אותו. אבל אין דבר כזה. למה המצוי הראשון לא מחויב? כי יכול להיות גם לא מצוי ראשון. המצוי הראשון, לא יכול להיות ראשון, למה? כי הוא לא מחויב. כי אם אתה אומר, זה הראשון, אז למעשה יש עוד אופציה, אם הגדרת אותו אז יש לו משהו במקביל. כשאתה אומר, זה הראשון וזה השני, זאת אומר שכשהיה רק הראשון, הייתה אופציה שיהיה גם השני. כך שכול דבר שהוא מוגדר הוא לא מחויב. אם לדוגמא, שום דבר לא יהיה משמעותי בעיניך, אז גם אין שום דבר לא יהיה משמעותי בעיניך, אם תאבד את המשמעות, אז הכל יראה לך לא משמעותי. כי אין דבר כזה משמעות, משמעות זה ביחס למשהו. המהות של המציאות גם היא לא מחויבת, למה? כי גם המהות של המציאות היא צורה מהלבוש שלה. המהות של המציאות היא צורה, ביחס לצורה. יש מהות ולבוש - ושתיהן צורות. ואם כן המקיף הגדול ביותר הוא לא המהות, למה? כי המהות היא לא הלבושים. ומאחר ויש שתיים אז זה לא הראשון. וגם האחדות היא לא אין סופית, כי היא נפרדת, מהנפרדות. ומי שהגיע לאחדות ממשיך לסבול, למה? כי הוא נפרד מהנפרדות. כשאתה הצלחת להיות באחדות, בעצם הצלחת להפריד את עצמך מהנפרדות. ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 2 - פרומו הספר להיות אלוהים חלק ראשון עמוד 65 אליעד: מה בעצם מקיף את כל הדברים בעולם? שאלה: זה שהם ישנם. אליעד: מה זה מבחינתנו קיים? שאלה: משהו שנמצא במקום ובזמן. אליעד: אמרנו שהמקיף הגדול ביותר הוא מקום וזמן, כל דבר בעולם נמצא במקום ובזמן. אפילו מחשבה, רצון ותחושה. ואנחנו אומרים שהמכנה המשותף לכל הדברים הוא שהם ישנם. אנחנו אומרים שהמכנה המשותף של כל הדברים זה שהם ישנם, וכן מה שמקיף אותם זה מקום וזמן, וכאן יש סתירה. למה? כי להגיד שיש מכנה משותף שהם ישנם זה אחד, ולהגיד שמקיף אותם מקום וזמן זה שניים. לא יכול להיות שהמכנה המשותף הרחב ביותר הוא מקום וזמן, למה? כי המקום והזמן זה שניים. אני רוצה להוביל למהלך שתבינו שמה שמקיף את הכל זה ה"אין". האם אתה יודע מה המכנה המשותף של כל הדברים? כלום. יש דבר אחד שנמצא בשווה בכל הדברים שבעולם, ומה הוא? הכלום. אפשר להגיד שהמכנה המשותף של המקום והזמן הוא ששניהם ישנם. אבל אז תבין שזה שהם ישנם הוא בלי מקום וזמן. כשאתה אומר ... צורה, אז יש משהו שמקביל לו, ואז הוא לא הראשון. על הראשון, אי אפשר לדבר עליו, אי אפשר להגדיר אותו, ולכן הוא כלום. יבוא אדם ויגיד, אולי המהות היא בתוך הדבר עצמו, אולי בכלל אין מהות, למה אתה טוען שיש מכנה משותף לכל הדברים, אולי בסוף אין מהות משותפת? אז נגיד לו נכון, יש מכנה משותף לכל הדברים שה"אין" הוא המקיף של הכל. אני אומר שיש הוויה אחת של כל הדברים שהיא הכלום. אתה אומר, לשום דבר בעולם אין מהות, ... יש מהות, אבל היא לא מחברת בין הדברים, לכל דבר יש מהות אבל היא נמצאת רק בתוכו ולא מקיפה את הכל? אולי אין קשר בין הדברים? אבל אם תסתכלו בזה בהיגיון תראו שזה משפט לא לוגי. נשאל אותו האם קיימים עוד דברים בעולם שאין בהם מהות, אם הוא יגיד שלא, אז זה סימן שהמהות נמצאת בכל. ואם יגיד שכן, אז זאת לא המהות הראשונה, ויש מקיף גדול יותר שמקיף את הכל. אם למשל ניקח דבר שאדם יודע, כמו לדוגמא, שהאדם יודע שהשמש ... על כלום שהפך להיות משהו. למשל, השולחן הוא כלום בצורה שולחן. כלום בצורת אדם. האדם יודע הרבה דברים שזה בעצם כלום. אז תשאל, אם זה כלום, אז איך אני יודע כל כך הרבה דברים? אז תבינו עכשיו, למה אתם לא מבינים ובטוחים במשהו? כי אנו בטוחים בשום דבר. אנו בטוחים בכלום, כי הכלום הוא היחיד שקיים. ממה עשוי הנייר? מעץ. ממה עשוי העץ? מאטומים. ממה עשויים האטומים? ממקום וזמן? ממה עשויים המקום והזמן? מכלום. אם אתה הולך ממקום למקום, למעשה אתה הולך מכלום אחד לכלום שני, בעצם אתה נמצא בשום מקום. שאלה: אני רוצה לשאול, האם זה שאני מתלהב שהכל זה כלום, מדוע זאת תובנה מדהימה בעיני? אליעד: כי אתה טיפש. ניסים קורים לאנשים טיפשים, נכון? אם זה נראה לך כל כך מפליא, זה בגלל שאתה לא מבין, ואם אתה לא מבין, אז אתה טיפש. שאלה: אבל מדוע זה פלא בעיני? אליעד: בעיני זה פלא, שאתה חושב שהכלום זה פלא. יש כמה סיבות שאתה חושב שזה פלא, ראשית זה דבר והיפוכו, האין הפוך מהיש, אז לא יתכן שזה גם יש וגם אין. כי בשכל שאתה אומר אין, אתה מתכוון שלא יכול להיות משהו, אבל מהשום דבר יצא משהו, ולכן יש פה פלא. מקודם הסברנו שהמהות של הדבר נמצאת מחוץ לדבר. למשל כאשר אנחנו מדברים על שולחן, למשל יגידו שולחן ויגידו TABLE, האם יש לשני המילים משמעות אחרת עבורך? לא. זה אמנם שני צלילים אחרים אבל המשמעות שלהם שווה בעיניך. עכשיו ניקח את המילה שולחן ונשים על ידו את המילה כיסא, האם זה אותו הדבר? לא. מה ההבדל בין המילה שולחן לכיסא? במשמעות. מה גורם לכך שהצליל שולחן גורם לך לחשוב על משהו אחד, והצליל כיסא יגרום לך לחשוב על משהו אחר? מה זה למעשה שולחן? צליל מסוים. כשהמוח שלך שומע את הצליל שולחן, ... לשולחן. ניקח למשל שולחן, נוריד ממנו את הרגלים, הוא עדיין נשאר שולחן, נוריד את הדברים שנמצאים עליו, הוא עדיין יישאר שולחן, אבל אם נוריד את כל הדברים שאתה יודע עליו, יישאר פה אוויר, אז למה אתה קורא לזה שולחן? זאת אומרת שהשולחן הוא בעצם הרכבה של המון דברים. זאת אומרת שמה שמהווה את השולחן זה דברים שנמצאים מחוץ לשולחן. יש דברים שקיימים שכאשר הם מתחברים ביחד קוראים לזה שולחן. האם השולחן היה יכול להיות קיים בלי הדברים שאנחנו יודעים עליו? לא. כי אם לא היית יודע שום דבר על המילה שולחן, אז לא הייתה למילה שולחן שום משמעות בעיניך. זאת אומרת שהמשמעות של המילה שולחן יש לה משמעות בגלל שלדברים האחרים ... שהן חסרות משמעות עבורו. והמשמעות של הדברים נמצאת מחוץ לדברים. אני יודע משהו על שולחן ויודע משהו על כסא, ולכן כסא זה לא שולחן. אני טענתי שהמשמעות של הדבר נמצאת מחוץ לדבר, נשאל שאלה, האם יכול להיות קיים דבר בלי שיהיו עוד דברים קיימים סביבו? לא. כי אין משהו שזה לא הוא. זאת אומרת שלשום דבר אין משמעות בפני עצמו. לשולחן עצמו אין קיום בפני עצמו מלבד הדברים שמרכיבים אותו. למשל מה אני יודע על השולחן, שהוא ... עוד משהו קיים. אם לא היית מסוגל להגיד "לא אני" אז לא היית מסוגל לחוות "אני". אם לאדם לא היה זיכרון, ולא הייתה לו חווית עתיד, אז לא הייתה לו משמעות לשום דבר. למשל לחיות את הרגע, אדם שבאמת מתרכז רק ברגע הזה, מאבד את כל המשמעות. ואפילו הוא לא יודע שהוא קיים. כדי שאדם יגיד אני קיים, הוא צריך לחוות משהו ביחס אליו. ביחס ללא אני או לא קיים. אין זמן ואין מקום, כי אין תנועה. למשל אדם הולך לחנות ומבקש צבע ... נוצר הצבע שהוא ביקש. למעשה הצבע לא יכול להיות קיים בלי צבעי היסוד שלו. למשל כתום מורכב מאדום וצהוב, בלי שני הצבעים האלו לא יהיה כתום אבל אדום וצהוב יכולים להיות קיימים לבד. עכשיו השאלה הנשאלת היא, מה לגבי הדברים שבעולם? אנו מבינים ששולחן הוא הרכבה של דברים מסוימים, למשל את השולחן מרכיבים עץ וברגים וכו'. ומה מרכיב את העץ? מה שאתה יודע על העץ. למשל העץ גדל ביער, ומה אתה יודע על היער? דברים אחרים. זה למעשה ... וממה העץ? למשל מאטומים, וממה עשויים כל הדברים שמהם הרכבנו את הכל? והתשובה היא מכלום. חפש מה הוא הדבר שממנו מורכבים כל הדברים? מה הוא הדבר הראשון שממנו אנו מרכיבים את הכל? למשל אדם רוצה לקנות שולחן וכסא, ויש לו רק אלף שקל, והשולחן עולה אלך שקל והכסא אלף שקל, ואז הוא קונה רק שולחן, ולכן הוא חווה צמצום. הוא רצה לקנות שולחן וכסא וקנה רק שולחן, אז כל פעם שהוא רואה כסא הוא מרגיש צמצום. וכן גם כאשר הוא רואה שולחן הוא מרגיש צמצום. אני טוען שאם תתבונן מה הוא שולחן אתה תצא מהצמצום. אדם צריך להתבונן כך, יש לי בבית שולחן, השולחן מונע ממני לעבור, השולחן מצמצם אותי, אני רוצה להבין מה זה שולחן, מה זה? לראות ממה מורכב השולחן, ואחר לראות ממה מורכב כל הדברים שמרכיבים את השולחן, וזה ממשיך להסתעף, עד שמגיעים למהות השולחן. בסוף זה משהו בתוך מקום וזמן מסוים, ובסוף מגיעים לכלום. מהיבט מסוים ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 8 - פרומו הספר להיות אלוהים, חלק א' עמוד 75 אנחנו הבנו שבשורש הכל אחד, מה זה אומר? שזמן ומקום זה אחד. שבסוף הכל מתנקז לזמן ומקום, הזמן מתנקז לרגע והמקום לנקודה, והם מתנקזים לאחד. עכשיו שים לב, שההבנה הזאת באה לידי ביטוי ביום יום. אתה חושב, היכן החנווני חווה שהכל זה אחד? בכל פעם שיש לאדם ספק, והוא מבין שזה לא משנה, זה נקרא התגלות ... מפריד בין שום דבר לשום דבר, אתה לא מבדיל בין אני ללא אני, אבל היכולת לא להבדיל בין אני ללא אני, היא מתבטאת אצל האדם כאשר הוא אומר שזה לא משנה. כשאנו מדברים על מה שהיה לפני הזמן, למעשה אנו מדברים על מה שהיה לפני ההוויה של הזמן, מה שהיה לפני הצורה של הזמן? כשאומרים לפני הזמן, הכוונה האמיתית היא, לא לפני הזמן ברצף ההיסטורי של הזמן, הכוונה היא לפני צורת הזמן. זאת אומרת, שכאשר אני אומר לך שאלוהים נמצא לפני הזמן, הכוונה היא שאלוהים נמצא לפני צורת הזמן, כרגע, זה לא שהוא היה פעם לפני הזמן. יש כאלה שחושבים שפעם היה אלוהים ואחר הוא ברא את הזמן, ועכשיו יש את הזמן ואת אלוהים - אך זה לא כך. הכוונה היא שאלוהים נמצא ברובד שמתחת לזמן. יש ... שתבין שהעולם שלנו לא עשוי מפוטנציאל אין סופי, כי בשורש אין דבר כזה פוטנציאל אין סופי. פוטנציאל זה צורה, ובאחדות הראשונה אין פוטנציאל של נפרדות. האדם צריך להבין שהמקום והזמן עשויים מהוויה אחת, שאין בה אפילו פוטנציאל של נפרדות, אפילו אין אפשרות שתהיה שם נפרדות. וזה כמובן דבר שהוא נגד השכל. כול הדברים שהפוכים בעולם, הם בעצם ההיפוך של היש והאין. כמו למשל חום וקור, זה שני הפכים, אבל בעצם זה היפוך של יש ואין שמלובשים כמו חום וקור. יש חום, אין חום, יש קור, אין קור. כל ההפכים זה בעצם צורה של יש ואין. אם לא היה הבדל בין יש לאין, לא היו הפכים. ומאחר שבשכל אנו מבינים שהיש הפוך מהאין, אז לא יכול להיות שמה שמהווה את היש הוא מהווה ... שהיש הפוך מאין, אז איך אתה אומר שהיש עשוי מאין? הרי זה ההפך שלו. כול הגדרת המהות היא, שאין אפשרות שיהיה ממנה משהו. בהוויה של המציאות אין אפשרות שיהיה עולם, אבל בו זמנית, יש אפשרות שיהיה עולם. אבל כעיקרון אין דבר כזה אפשרות. במהות של המציאות אין אופציה, למעשה אין שום דבר. ובכל זאת יש. למה קשה להבין את מה שאנחנו מסבירים? כי כשאנו אומרים זה הפוך מזה, אנו בראש משחקים עם יש ואין, אנו מניחים שיש ואין הם הפוכים. כל חווית ההופכיות היא ההבדל בין יש לאין. וכאן אתה אומר, שמהיש נהיה אין, לא נהיה, אלא עכשיו היש הוא אין. הספר הזה הוא יש, ובו זמנית הוא אין. השאלה היא, איך זה יכול להיות, הרי זה שני הפכים? איך זה יכול להיות שזה אחד? וזהו סוד הצמצום, שההוויה של היש היא האין. וכל הצורות מתהוות מהדבר שאין בו צורה כלל. וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא שואל, איך יתכן שמהאין יתהווה היש? אך זאת שאלה לא נכונה, ולא רק שזאת שאלה לא נכונה, אין עליה תשובה כלל. וזאת שאלה של שקר, כי היא נובעת מההנחה שיש הפרדה בין יש לאין. כאן אנו אומרים שהמהות של הדבר, הפוכה לדבר. זה כמו להגיד, ממים יצרת אש. אפשר להגיד מהאטומים של המים יצרתי אש. אבל לא מהמים יצרתי אש, כי זה ההפך. כול הרעיון של המהות הוא, שלא יכול להיווצר ממנו מקום וזמן. האם את מבינה שמהכלום נהיה משהו? את רואה את המקום הזה, הוא כרגע כלום. האם את מסוגלת לתפוס זאת בראש? כאן בספר, אני מנסה להסביר לך שאין הבדל בין יש לאין, שאתה תבין שהכל אחד. האם יש הבדל כל שהוא בין יש לאין? כן, כי אם לא היה, לא היינו מגדירים אותם כך. אז מה ההבדל ביניהם? בחוויה שלנו. אבל מה שלא נתפס, האם היש והאין הם אחד? למשל, יש זאת תחושה, ואין זה חוסר תחושה. כך שעכשיו אתה מרגיש תחושה ויודע שזה כלום, כלום, כלום, לא קיים. אז תשאל איך זה לא קיים? אם מישהו אומר, העולם נוצר מכלום, אז האדם לא חווה את הקונפליקט. אבל אני אומר לך, זה לא נוצר, זה כרגע, במקום הזה, אין שום דבר. אין נוצרת מחשבה מכלום מוחלט? אתה הולך ברחוב, ורואה עץ, מה זה עץ? צורה של מקום וזמן, ומה זה צורה של מקום וזמן? כלום. אבל אתה אומר, אני רואה עץ, אז למה אתה אומר שזה כלום? השאלה הנכונה שצריכה להישאל היא, האם באמת היש מתהווה מהאין? ואם אדם מתבונן הוא רואה שהיש והאין הם אחד. כי מצד אחד יש מציאות ונפרדות ואין שום דרך להעלים את הנפרדות, כי אפילו אם תחשוב שהנפרדות לא קיימת וקיימת רק אחדות, למעשה הפרדת את הנפרדות מהאחדות, ולכן עדיין יש נפרדות. גם אם אתה אומר שאין שום דבר, זה בעצם להגיד שיש שניים. יש את השום דבר ויש את ההפך של הדבר. יש לנו ... אחוז איננו. מאה אחוז שיש הבדל בין כסא לשולחן, ומאה אחוז שהם נמצאים באותו מקום ואין הבדל ביניהם. איך יכול להיות? אנחנו עכשיו מדברים על שתי רמות, רמה של נפרדות ורמה של אחדות, הרעיון הוא שיש מהות וצורה. האדם שואל איך זה שמאין נהיה יש? איך יכול להיות שההוויה של היש היא אין? תתבונן ותשאל האם זה ככה? אם תבדוק, תגלה שזה ככה, באמת יש "יש" ובאמת יש "אין" ושניהם מחוברים. בתוך האדם יש שכל ויש אין שכל. כשאתה משתמש באין שכל, אין לך יותר שאלה, אין הבדל בין יש לאין, ואין יותר נפרדות, אתה אוטומטית באחד. הרעיון הוא שאם אתה מפעיל את השכל, אתה מגיע לחוויה של, לא מפעיל את השכל. אם אתה משתמש בשכל עד הסוף, אז בסוף אתה בחוויה שאתה לא משתמש בשכל. ואז לא תבדיל בין יש שכל לאין שכל. האדם שואל, איך ההוויה של היש היא אין? תשאל את עצמך, האם זה ככה? תבדוק בשכל, ותגלה שזה ככה, וכאשר אתה בטוח בשכל שהיש והאין מחוברים ומהווים אחד את השני, זה גורם לכך שאתה מבין שזה שאתה בטוח, שמדבר לא בטוח יהיה ההפך שלו, זוהי רק פרספקטיבה. אם תהיה בטוח שדבר והיפוכו הם אחד ומחוברים, אז תהיה בטוח שאתה לא מבין, ומה שאתה לא הבנת זה רק פרספקטיבה אישית שלך. זה משנה את חווית הנפרדות שלך. אתה היית בטוח שלא ... מקום למקום, כי ההוויה ממלאת את הכל, ובו זמנית יש צורות. זה רק אחד וזה רק נפרדות, אין הבדל בין נפרדות לאחדות. וכשזה נתפס נגמרים כל השאלות. התהליך הזה נכון גם בחיי היום יום, אדם בטוח שהוא צריך את זה ולא את זה, הוא בטוח שיש נפרדות, ואז הוא הולך אחורה, ומבין שזה לא משנה, ואם זה לא משנה, למה הוא חושב שזה משנה? כך שאתה בטוח שאתה רוצה את זה ולא את זה ובאותו זמן אתה בטוח שאין כל הבדל. אם אתה מבין את זה, זה מרפא אותך מהחוויה שזה יותר טוב מזה. עדיין אתה אומר שזה יותר טוב מזה, אך בו זמנית אתה חווה שאין הבדל ביניהם. כי אתה חווה את השלמות, שהיא באחדות עם החסר. ככול שהאדם חווה יותר, שזה גם אחד וגם נפרד, כך הוא מבין את זה יותר. שאלה: למה אנחנו חווים נפרדות? אליעד: את מפרידה בין אחדות לנפרדות. כי אם תביני שאין הבדל בין ככה לבין אחרת, אז לא תהיה שאלה. ברגע שאת נמצאת בחוויה שיש הבדל בין משהו למשהו אחר, אז תמיד תהיה לך שאלה, למה זה כך? וכל תשובה שיתנו לך, תמיד תוכלי לשאול, אבל למה זה כך? אבל אני טוען דבר אחר, שאם תתבונני לתוך הדבר והיפוכו, תתבונני לתוך מהות הצורה, ותתבונני לתוך הצורה ההפוכה, ואז תגלי שאין הבדל ביניהם, הם אחד. את אומרת, יש הבדל ביניהם, נכון, יש הבדל, אבל אין הבדל בין יש הבדל לאין הבדל. אני מסביר לך שאין הבדל בין חוויית נפרדות לחוויית אחדות. את שואלת, למה יש שינוי? אני אומר לך, אין שינוי, זה אחד. אין הבדל בין זה לבין ההפוך שלו. כל זמן שיש שאלה, זה מראה שיש שניים. כשאנחנו אומרים אין הבדל בין נפרדות לאחדות. אז מהצד של הנפרדות אין תשובה ומהצד של האחדות אין שאלה. מכאן אין יותר להתקדם. ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... השכל האנושי, יכולת תפישה, להכיל דבר והיפוכו, אחדות ההפכים, לוגיקה, אחדות הניגודים, להבין את האחדות, פרדוקסים - פרומו הרצאה על גבולות השכל האנושי, יכולת תפישה, להכיל דבר והיפוכו, אחדות ההפכים, לוגיקה, אחדות הניגודים, להבין את האחדות, פרדוקסים - פרומו ועוד ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 3 - פרומו הספר להיות אלוהים, פרק א' עמוד 66 ההיגיון הפשוט אומר שחייב שיהיה משהו שממנו מרכיבים את הכל. אז השאלה היא מה הם אותן משמעויות בסיסיות שמהם מורכב הכל? ואם תחקור תגלה שאין דבר כזה. כי שום דבר הוא לא בפני עצמו. אז אם לשום דבר אין משמעות בפני עצמו, אז מה זה אומר? שהכלום הוא הדבר הבסיסי. האם יש משהו שתהיה מסוגל לחשוב עליו, ולהבין מהו, בלי שתצטרך לחשוב על עוד דברים. למשל אומרים לך שולחן אתה חווה משהו, אומרים לך כיסא אתה חווה משהו אחר, אבל מהו חומר הגלם של החוויה, שגורמת שפעם נחווה חוויה מסוימת ופעם חוויה אחרת? אתה יכול להגיד חווית הקיום, אבל חווית הקיום אין לה משמעות כשלעצמה, צריכה גם להיות חווית אין קיום. אז מהו הראשון? הוא לא מוגדר. אי אפשר להגדיר אותו, ולכן קוראים לו כלום. כול דבר שהאדם חושב עליו או רוצה אותו או מרגיש אותו זה דבר מוגדר. המשמעות של הדבר נובעת מכך שהאדם יודע עוד דברים. כי אם לא היית יודע שום דבר מבלעדי הדבר, לא הייתה שום משמעות לדבר. כדי שתהיה משמעות למשהו צריך לדעת עוד דברים. למשל מה אתה יודע על השולחן? שהוא לא כסא, אבל אתה לא יודע משהו על השולחן, מלבד המרכיבים שלו. בפועל האדם לא מתבונן בזה ולכן הוא לא חווה את זה. כאשר אתה אומר שאתה רוצה לקנות שולחן, אתה לא חושב מה אתה בדיוק רוצה לקנות, אתה רואה את המרכיבים של השולחן, אבל לא ידוע לך מה הוא השולחן עצמו. אם היית מתבונן בזה לא היית מבין מה אתה קונה. כול הדברים שונים אחד מהשני בצורה שלהם, אבל מה המהות של כל הדברים? מה הבסיס שממנו מורכבות כל הצורות? שכול אחד יחפש, מהו הדבר שקיומו לא תלוי בשום דבר אחר? כשאני ניסיתי להבין את עצמי, שאלתי, מי זה אני? האם אני קיים או לא קיים? ואז אמרתי לעצמי, בא נבדוק מה בטוח קיים ומשם אני אתקדם. וכשחקרתי ראיתי שאין שום דבר שאני יכול להיות בטוח בו, ואז הגעתי לכלום. וכשהגעתי לכלום, אמרתי לעצמי, הכלום בטוח קיים. בסוף התברר שגם זה לא נכון, כי יש לו את ההפך וכו'. ... אליעד: כשהבנתי שאין שאלה. המהות של כל הדברים, היא העדר המוחלט של כל הגדרה, משהו שאין לו שום הגדרה. מה פירוש להגדיר? להגיד שהוא לא משהו. לשים גדר ולהגיד שזה לא זה. כי הדבר המוגדר קיומו אינו מחויב, דבר שיש לו הגדרה לא מוכרח שיהיה קיים. למה? כי אם יש לו הגדרה אז יש משהו שזה לא הוא. כל דבר שהוא מוגדר, הוא לא חייב להיות קיים, כי יש משהו מקביל אליו ואם יש משהו מקביל אליו אז הוא יכול להחליף אותו. הגענו למסקנה שמה שמוגדר לא חייב להיות קיים, ודבר שלא חייב להיות קיים, הוא לא יכול להיות הדבר הראשון שקיים. למשל צבע שחור הוא מוגדר, הוא לא צבע לבן, לא יכול להיות שהצבע השחור הוא הצבע הראשון של כל הצבעים. למה? אם הגדרת שחור אז זה אומר שיש גם צבע לבן, ברגע שיש שחור ולבן אז זה אומר שהשחור לא חייב להיות קיים וגם הלבן לא חייב להיות קיים, ודבר שלא חייב להיות קיים הוא לא הראשון. מה שלא חייב להיות קיים הוא לא המצוי הראשון, למה? כי הנמצא הראשון לא יכול להיות צורה של משהו. כמו למשל שהצבע הראשון שממנו מורכבים כל הצבעים לא יכול להיות צורה של משהו, לא יכול להיות שהוא מורכב מכמה צבעים. כי אם הוא צורה של משהו, אז יש משהו ששונה ממנו. ואם יש הוא ומשהו ששונה ממנו, אז זה אומר ... היא אחת וגם נפרדת בו זמנית. ולכן אין הבדל בין היש ואין כאחד, לבין מה שמרכיב אותו. אפשר להגיד שיש אין סוף מהויות, אבל אם הבנת שהמהות זה היש והאין כאחד, אז כל המהויות זה אותו אחד. למעשה יש אין סוף אלוהים, אבל אין הבדל ביניהם. שאלה: למה? אליעד: מה זה אלוהים? אין הגדרה. אז אם כל האלוהים הם ללא הגדרה, אז אלוהים הוא אחד, למרות שיש אין סוף אלוהים. יבוא אדם ויגיד, אתה הוכחת לי שהיש והאין זה אחד, אבל מה שהוכחת לי זה היה דרך השכל שלך, אולי אתה טועה. אז אגיד לו תציע אלטרנטיבה אחרת. ואז בכל דרך שהוא יבחר הוא יגיע לאותה מסקנה. למשל אפילו אם הוא יגיד שכול מה שהשכל אומר זה טעות, אז גם כאן הגעת להבנה שאתה לא יודע שום דבר, ולכן הגעת לאותה מסקנה. אנחנו הראנו שהמהות של הכל זה היש והאין כאחד. כשאת שואלת האם אני קיימת? התשובה היא שאין הבדל בין יש לאין. למעשה המהלך מוביל שתבין שאין הבדל בין המהות לצורה. למשל בעולם שלנו יש הבדל בין יש ספר לאין ספר, אבל במהות אין הבדל בין יש לאין. בסוף צריך להגיע להבנה שאין הבדל בין המהות של הכל לבין הכל. למעשה ישנם שני הבנות. האחת שבמהות אין הבדל בין יש לאין. אבל עדיין עשית הפרדה בין העולם החיצוני לבין המהות. אני רוצה שבסוף לא תבדילו בין המהות האחת של הכל לבין כל הדברים. מה זאת אומרת? זה לא שתגיד שיש רק מהות וזה לא שתגיד שיש רק צורות, אלא שלא יהיה הבדל אצלך בין הצורות למהות. זאת אומרת שתבין מה היא המהות, ותבין שבמהות אין הבדל בין יש לאין, אבל גם תבין שאין הבדל בין הצורות לבין המקום שאין בו הבדל בין יש לאין. אם הבנת את זה סיימת. בדרך כלל האנשים מפרידים בין האחדות לנפרדות, ואני רוצה להביא את האדם להבנה שאין הבדל בין העולם שלנו, שיש בו הבדל בין יש לאין, לבין האחדות שאין בה הבדל בין יש לאין. זוהי הבנה, שמביאה לחוויה. אם היית מבינה במאה אחוז שאין הבדל בין האחדות לנפרדות היית חווה את זה. היית חווה אחדות ונפרדות בו זמנית. היית ... במוח תגידי עדיין יש ואין, אבל בו זמנית לא אמרת למעשה שום דבר. למשל תהיי מסוגלת להתייחס לזה שיש לך שלוש ידיים וגם יד אחת, ושגם יהיה לך הבדל וגם שלא יהיה לך הבדל. הגענו למסקנה שהמהות של יש יד והמהות של אין יד היא אותו הדבר. אבל זה מצד האמת. ויש את הצד שלנו שכן יש הבדל בין יש לאין. ואני רוצה שתגיעי למסקנה נוספת, שאין יד ויש יד זה שונה, אבל אין הבדל בין זה לבין המהות שבו אין יד ויש יד זה אחד. לסיכום, האנשים חושבים שבעולם הדברים נפרדים אחד מהשני, ויש אנשים שמבינים שיש מהות אחת, ויש כאלה שמבינים שהמהות האחת היא כלום, ויש כאלה שמבינים ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 1 - פרומו הספר להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 65 יש דבר שקוראים לו סוד הצמצום, שמי שיסתכל לתוך הפנימיות של המציאות, ויחפש את המהות הפנימית של כל דבר, יגלה שכול הדברים מתאחדים. בעולם שלנו כל דבר שונה משאר הדברים, ואין שתי ישויות שזהות אחת לשנייה, כי אם הן זהות, אז הן ישות אחת. ... שהם ישות אחת. זה מה שהשכל אומר, אבל מי אמר שזה נכון? בעיקרון, מה שאני אומר, שיש שכל אחר שבו יש כמה ישויות שונות שהם נמצאות באותו מקום ובאותו זמן, כמו למשל שיש כאן ועכשיו באותו מקום ובאותו זמן אין סוף ספרים, ובכל זאת הם שונים. אז תשאל למה אני אומר שהם שונים? אבל זה לא אומר שהם לא שונים. אני אסביר, בעיקרון, למה אתה לא מסוגל להבין שיש כאן למשל 10 ספרים זהים, כי כשאתה אומר שהם 10 אז למעשה אתה אומר שהם נפרדים ושונים, ואתה אומר גם שהם אחד, אז תחליט הם אחד או שהם 10 ספרים, האם זאת אחדות או נפרדות? האדם חווה שיש הבדל בין 10 ספרים לספר אחד, אבל זה בגלל שהוא מוגבל בשכל. כי בהבנה שלי לדוגמא, היא / וכל צורה אחרת במציאות, היא המהות של המציאות. יש כאן כמה דברים מוזרים, ראשית אני טוען שהיא כצורה, היא מהות המציאות. אם היא מוגבלת אז איך היא מהות המציאות? אבל דבר ... שאלוהים הוא ללא הגדרה, אז אפילו אם יש כמה אלוהים, הם אותו אחד, אפילו אם מישהו ברא אותו, הרי אין הבדל בין הבורא לבורא, כי הם אחד, ולכן לא שייך לשאול אם יש עוד אלוהים. ובכל זאת יש מי שברא את אלוהים, ויש ריבוי של אלוהים, ויש כל מה שאתה רוצה. גם בלא מוגבל הראשון יש ריבוי. מה הכוונה, שאפילו שהגעת למהות של המציאות, יש לפניה עוד מהות, ולפניה עוד מהות. אבל אין הבדל בין המהות הראשונה לזאת שבאה אחריה, כי זאת מוחלטת וגם זאת שאחריה מוחלטת, אז הן אחד, ובכל זאת הם שתיים. ובנוסף יש גם מהות מקבילה למהות האחרת, ובכל זאת הם אחד וגם ... מהות אבל היא לא חייבת להיות בצורה של כסא, היא יכולה להיות בכל צורה. פה יש רהיט וכסא, יכול להיות כסא בלי שיהיה רהיט? לא. אבל יכול להיות שיהיה רהיט בלי שיהיה כסא. לכל דבר יש מהות, ולכל מהות חייב שתהיה צורה כל שהיא, אבל לא בהכרח. שאלה: האם יכולה להיות מהות בלי צורה? אליעד: יכול להיות, אבל אין משמעות למהות אם אין לה צורה. אין משמעות למילה צבע, אם אין צבעים. אבל גם אין משמעות לצבע לבן, אם אין דבר כזה צבע. אם לא היו צבעים, לא היה קיום לצבע, כך שאם לא הייתה נפרדות לא היה קיום לאחדות. כך שאפשר להגיד שאלוהים לא באמת קיים, והוא סך כל הדברים. ואם לא היו הדברים לא היה אלוהים. ומצד שני אפשר להגיד הפוך, שאם לא היה ישות צבע, אז לא היו צבעים, למעשה הצבעים זה הביטויים של הצבע. כך שאם לא הייתה מהות לא הייתה נפרדות. מה שאני רוצה להגיד ששום צורה לא נפרדת ממהותה. ושכול הדברים במהותם הם אחד. והאחד הזה הוא המקיף והמהות של הכל. כך שאין הבדל בין מקיף למהות. אם לא הייתה הפרדה בין המהות לצורה שלו, אז לא יכול להיות צבע לבן, כי אם כל הישות של הצבע הלבן היא רק צבע, והצבע השחור זה רק צבע, אז איך אפשר יהיה להבדיל בין צבע שחור ללבן? כי יש משהו שהוא לא צבע, והוא צבע לבן. ויש משהו שהוא לא צבע, הוא צבע שחור. האם אתה מסכים שיש הבדל בין צבע לצבע לבן? כן. למה קראתי לזה מקיף ולא ממלא, כי מקיף פירושו קיים בנוסף. אני אומר לך, אלו צבעים ומה שמקיף אותם זה צבע, אבל אם הייתי אומר לך, מה שממלא אותם זה צבע, היית שואל איפה ממלא אותם? ממלא אותם במקיף שלהם, ולכן השתמשתי במילה מקיף. וגם אם נאמר שאין מהות פנימית לכל הדברים שבעולם, הרי שזה אומר ש"אין ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 6 - פרומו הספר להיות אלוהים חלק ראשון עמוד 69 אין אלוהים מצוי ראשון אלא יש את המקום והזמן, שמקיפים את הנפרדות. והנפרדות היא שורש הכל, ותמיד תהיה נפרדות. כי כל ישות תמיד תהיה נפרדת משאר האפשרויות וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות תמיד קיימת. גם העדר ... שיש חוקי טבע, למשל האש שורפת את הנייר, אבל חוקי הטבע נוצרו בגלל כמות התצפיות של האדם. האדם רואה שתמיד האש שורפת את הנייר, ולכן הוא אומר שזה חוק שהאש שורפת את הנייר, אבל האם באמת החוק הזה קיים, או שזה אומר רק את מה שאתה ראית? כשהאדם רואה שהצורות חוזרות על עצמן, הוא מנסה למצוא מכנה משותף, ובפרט בגלל הסיבתיות, שהוא אומר, זה קרה בגלל הקודם. האדם מניח שבגלל שהוא זרק את הנייר לאש, הנייר נשרף. אבל מי אמר שזה נכון? אתה רק מניח. האדם לא צריך להיות בטוח בשום דבר. האם האדם יכול להתחייב שחוק שהוא החליט עליו, הוא תמיד יהיה כך? לא, ולכן אין חוק, הכל יכול להיות, הכל אפשרי. האדם חושב שיש סיבתיות, שהאדם רואה צורה של משהו ומיד אחריה מגיעה צורה אחרת. אבל אם יצויר שאין סיבתיות, שהנייר נשרף לא בגלל שזרקו אותו לאש, אלא בגלל שיש משהו אחר שגורם לנייר ... שרוף, אז גם כאן אין חוקיות. שימו לב שהחוקיות של הטבע תלויה בסיבתיות. מה זה נקרא סיבתיות? למשל הספר דחף את היד. היד למשל נמצאת ברגע א' וכאשר היד נדחפה היא עברה לרגע ב', אבל למה האדם חושב שיש קשר בין רגע א' לרגע ב', אז אתה אומר, הרי ראיתי שהספר דחף את היד, אבל רגע, זה קרה בשני רגעים שונים. יבוא אדם ויגיד, אין בעיה, אתה טוען שאין חוקיות, אז אם אין חוקיות, מי מחליט שיקרה כך ולא אחרת? התשובה היא, שאף אחד לא מחליט. יש מקום וזמן אין סופיים, בתוכם יש את כל ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 4 - פרומו מהספר להיות אלוהים - חלק א' עמוד 67 כול הדברים שיש בעולם הם נפרדים זה מזה, אתה יודע מה ההבדל ביניהם? הזמן והמקום. בסוף התהליך יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, וכל נקודה במקום ובזמן היא ישות אחרת. שאלה: אתה יכול לדבר על הזמן? אליעד: ... יודע עליו, אתה תספר עליו סיפור, אבל אחרי רגע, יש עליו סיפור אחר, כל רגע המציאות משתנה. בעיקרון זה שני ישויות נפרדות. מהיבט מסוים אני מסכים איתך שזה אותו הדבר, ניקח למשל סרט וידאו, ונראה בו עיגול, ותמונה שנייה גם של עיגול, האם זה אותו עיגול? מצד אחד זה אותו עיגול, ומצד שני זה עיגול חדש. כך המציאות הזאת היא כמו סרט, יש בה המון פריימים, מצד אחד זה באותו מקום ומצד שני זה אחד חדש. זה כאילו הספר התיישן בשנייה אחת, משהו השתנה בו, וגם סביבו דברים משתנים. זמן ומקום הם לאו דווקא זמן ומקום ממשיים, אלא זמן ומקום כמו מחשבות ורגשות. למשל אתה חושב, יש פה קיר, ולאחר רגע אתה שוב חושב, יש פה קיר, מה ההבדל בין שתי המחשבות? בזמן. שאלה: האם יכול להית זמן בלי מקום? אליעד: לא, אם אין מקום, אז אין כלום, ואם אין כלום, אז איך יהיה זמן? זמן הוא שינוי בין משהו למשהו. אבל אם אין כלום לא יכול להיות שינוי. אם אין עבר, הווה ועתיד, אז אין מרחב. כך שבלי זמן אין מקום. אם אין הווה אין מרחב. את המקום צריך להכניס לרגע מסוים, בלי רגע, אין מקום. כך ששניהם קשורים אחד לשני. כדי שלדבר מסוים תהיה משמעות, חייב שיהיה במציאות עוד דבר. למה? כי אם יש רק דבר אחד, אז אין לו משמעות כלל. אם היית יכול לחשוב רק על כסא, אז לא הייתה משמעות לכסא. ואם היה בעולם רק כסא, גם אז לא הייתה משמעות לכסא. אם תהיה רק ישות אחת, אז אין לה כל משמעות. אבל מצד שני, שים לב, כי לא יכולה להיות רק ישות אחת, כי ... שיהיו שתי ישויות. כדי שתהיה משמעות צריך לפחות שתיים, אבל גם לא יכול להיות מצב שאין שתיים. מכאן הכלום הוא לא האחד המוחלט. גם לאין יש ההפך שזה היש. אם אתה אומר שאלוהים הוא לא מוגבל, אז זה כבר לא אחד, כי הוא גם לא מוגבל. גם הרצון תופס מקום וזמן, איזה מקום ואיזה זמן הוא תופס? הרצון שונה מהאין רצון, אם לא היית יכול לחוות אין רצון, אז לא היית יכול לחוות רצון. אם לא היית יודע מה זה אין רצון, לא היית יכול לדעת מה זה רצון. אם לא היה מקום, והייתה רק נקודה אחת, אז היית יכול לחשוב רק מחשבה אחת, כמו אני רוצה, אז לא היית יודע מה זה אני לא רוצה, ואז לא הייתה משמעות לרוצה. זאת אומרת שכדי שתוכל לחוות, אני רוצה, בתוכך בתוך החוויה צריך שיהיה מקום לרוצה ולא רוצה, ואז תוכל להיות ברוצה או בלא רוצה. אם לא הייתה לך חווית זמן ולא היית יכול לדמיין עבר ועתיד, אז לא היית יכול לחוות את הלא רוצה, למעשה היית חווה כלום. אם אתה חווה שאתה רוצה, ואתה מבין מה הוא רצון, אז זה אומר שבאותו רגע אתה חושב גם על, לא רצון. אחרת איך אתה יכול לחוות רצון? כל זמן שאין מקום וזמן אז אין רצון, אין מחשבה וכו'. שאלה: מה זה חווית זמן? אליעד: לקחו הרבה תמונות ופשוט שינו לך את העוצמה שלהם, מה שחזק יותר אתה חווה שהיה אתמול ומה שפחות חזק קרה שלשום. ואם היית זוכר הכל באותה עוצמה, אז כרגע היית באף מציאויות בו זמנית, ואז לא היית חווה שום דבר. ... מהראש שלך את כל מה שקיים, קבלת מקום ריק, אבל כאשר אדם מדמיין אין מקום, הוא לוקח את כל המקום ומדמיין נקודה, אבל זה עדיין מקום, כי זה נקודה. ומה יקרה אם לא תחשוב על הנקודה הזאת, אז שוב תחשוב על מקום ריק. כנ"ל לגב זמן, אם אתה רוצה לחשוב על אין זמן, אתה צריך לחשוב על אין עבר ואין עתיד, כי אתה לא יכול לחשוב על אין הווה. אבל מה אני טוען, שרגע אחד של זמן, ונקודה אחת של מקום, אין להם משמעות של זמן ומקום. כלומר, שאם המציאות כולה הייתה קיימת רק רגע אחד, אז לא היה שום שינוי ולא ... עולם שלם, ובתוך זמן קצר אתה יכול לדמיין אין סוף זמן. אבל מצד שני אם היית חווה רק רגע אחד, לא היית יכול לחוות את הזמן, כי אין לך השוואה. בטקסט הבנו שנקודה אחת של מקום ונקודה אחת של זמן, זה אין זמן ואין מקום, וזה לא נכון. למה? כי אם יש מקום יש זמן, ואם יש זמן יש מקום, ולכן זה לא האחד המוחלט. האחד המוחלט הוא לפני הזמן והמקום. אם אתה עדיין מצליח להפריד בין זמן ומקום, זה סימן שעדיין יש זמן ומקום. האם אתה יודע מה היה ברגע הראשון של הזמן? היה בו את מה שיש עכשיו ואת מה שיש בכל הרגעים. מה זה אומר? על פני אין סוף זמן יש את כל האפשרויות, קח את כל האפשרויות ותדמיין אותן כקיימות בכל רגע וגם באותו מקום. מה זה אומר באותו מקום? תלביש את הכל בבת אחת. כך שבכל מקום ובכל זמן יש את הכל. כרגע בנקודה הזאת יש את סך כל הדברים. התודעה של האדם חווה רק צורה אחת, אך מצד האמת כרגע פה, בזמן ובמקום הזה יש את סך כל האפשרויות. אז למה האדם חווה רק צורה אחת, אז תדע לך שמצד⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... המציאות, אפשרי המציאות, מה מחוייב? מה אפשרי? מה לא אפשרי? איך עובד המוח האנושי? אין הבדל בין יש לאין, אחדות הניגודים, חייב להיות קיים, מוכרח להיות קיים - פרומו הרצאה על מחוייב המציאות, אפשרי המציאות, מה מחוייב? מה אפשרי? מה לא אפשרי? איך עובד המוח האנושי? אין הבדל בין יש לאין, אחדות הניגודים, חייב להיות קיים, מוכרח להיות קיים - פרומו ועוד ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... לשכנע אנשים? האם להביע הזדהות? איך לגרום למישהו לשמוח? איך לטפל בחרדה? הבעת הזדהות, ראפור, דומה נמשך לדומה, דומה נמשך לשונה, הפכים נמשכים, ניגודים משלימים - פרומו הרצאה על איך לשכנע אנשים? האם להביע הזדהות? איך לגרום למישהו לשמוח? איך לטפל בחרדה? הבעת הזדהות, ראפור, דומה נמשך לדומה, דומה נמשך לשונה, הפכים נמשכים, ניגודים משלימים - פרומו ועוד ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... משכיל ומושכל, אילו ידעתיו הייתיו, ידיעה שלמה, הבנה שלמה, הבנה מלאה, השילוש הקדוש, וודאות מלאה, להיות אלוהים, למה אלוהים ברא את העולם? להבין את המציאות, אחדות הניגודים - פרומו הרצאה על שכל משכיל ומושכל, אילו ידעתיו הייתיו, ידיעה שלמה, הבנה שלמה, הבנה מלאה, השילוש הקדוש, וודאות מלאה, להיות אלוהים, למה אלוהים ברא את העולם? להבין את המציאות, אחדות הניגודים - פרומו ועוד ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... הניגודים, לעצור את החשיבה, במה אתה הכי בטוח, לא לדעת שום דבר, יש הבדל או אין הבדל, לעצור את השכל, אין הבדל בין יש לאין, לא להבדיל בין יש לאין, להשתיק את המחשבות, להפסיק לחשוב - פרומו הרצאה על אחדות הניגודים, לעצור את החשיבה, במה אתה הכי בטוח, לא לדעת שום דבר, יש הבדל או אין הבדל, לעצור את השכל, אין הבדל בין יש לאין, לא להבדיל בין יש לאין, להשתיק את המחשבות, להפסיק לחשוב - פרומו ועוד ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... שבחיסרון, החיסרון שבשלמות, שלמות מוחלטת, אושר מוחלט, בכל דבר יש חיסרון, אין הבדל בין חיסרון ליתרון, משנה או לא משנה, אין הבדל בין משנה ללא משנה, אחדות הניגודים המוחלטת - פרומו הרצאה על השלמות שבחיסרון, החיסרון שבשלמות, שלמות מוחלטת, אושר מוחלט, בכל דבר יש חיסרון, אין הבדל בין חיסרון ליתרון, משנה או לא משנה, אין הבדל בין משנה ללא משנה, אחדות הניגודים המוחלטת - פרומו ועוד ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... יחסים, ניהול עובדים, יעוץ למנהלים, איך לנהל עובדים? טיפים לניהול עובדים, אימון למנהלים, איך להיעזר באנשים? איך להשפיע על אנשים? ניהול משא ומתן, גיוס משקיע, איך לעשות פרזנטציה? - פרומו הרצאה על מערכות יחסים, ניהול עובדים, יעוץ למנהלים, איך לנהל עובדים? טיפים לניהול עובדים, אימון למנהלים, איך להיעזר באנשים? איך להשפיע על אנשים? ניהול משא ומתן, גיוס משקיע, איך לעשות פרזנטציה? - פרומו ועוד ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... עסקי, יעוץ לעסקים, דירוג חברות, חברת דן אנד ברדסטריט, שכנוע אנשים, ניהול משא ומתן, תשלום לספקים, טכניקות שכנוע, איך לשכנע מישהו? שכנוע בעסקים, שכנוע עסקי, שיטות שכנוע - פרומו הרצאה על יעוץ עסקי, יעוץ לעסקים, דירוג חברות, חברת דן אנד ברדסטריט, שכנוע אנשים, ניהול משא ומתן, תשלום לספקים, טכניקות שכנוע, איך לשכנע מישהו? שכנוע בעסקים, שכנוע עסקי, שיטות שכנוע - פרומו ועוד ...⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...

תקציר⬅ ... לטפל בהתנגדויות? טיפול בהתנגדויות, להקדים תרופה למכה, התנגדות מהסיבה הלא נכונה, לשתול מחשבות, שכנוע למתקדמים, שיטות שכנוע, הבעת אמפטיה, הבעת הזדהות, ניהול משא ומתן - פרומו שלום לכולם הפעם אני רוצה לתת עוד טיפ לגבי נושא של שכנוע, להסביר איך המוח משתכנע איך אפשר לשכנע אחרים, איך לשים לב שלא יעבדו עליכם. אוקי אז הנושא הוא כדלקמן אם רוצים לבקש מהבן אדם לעשות משהו מסוים אם רוצים לגרום לבן אדם לחשוב משהו מסוים, אוקי ומראש יודעים שהוא הולך להביע התנגדות מה צריך לעשות במקרה כזה? אז בגדול כדי לשכנע בן אדם לעשות משהו לחשוב משהו, לחשוב משהו זה בעצם למכור לו רעיון מסוים לשם כך צריך כמובן להראות לו את היתרונות של מה שאנחנו רוצים שהוא יעשה או שיחשוב. בן אדם בסופו של דבר עושה / חושב את מה שהוא חושב שזה יותר נכון מלא נכון את מה שהוא חושב שזה יותר טוב מרע, את מה שהוא חושב שיש בזה יותר יתרונות מחסרונות ולכן לכאורה אם נגיד רוצים לגרום לבן אדם לקנות מוצר מסוים מה שצריך לעשות זה להסביר לו למה המוצר הזה טוב. עכשיו מה קורה אם אנחנו יודעים מראש שאותו בן אדם הולך להביע בהתנגדות או שהוא עלול להביע התנגדות? אז אחת הדרכים להתמודד עם כזה מצב היא על ידי זה שמביעים התנגדות בשמו לפני שהוא יביע אותה ומכילים אותה. מה זאת אומרת? אני אתן קודם כל את המבנה נגיד שרוצים להגיד לבן אדם תקנה את המוצר או תחשוב x, אז המבנה הבסיסי אומר אם אנחנו רוצים שהוא יעשה פעולה תגיד לו "תעשה את הפעולה" אבל אם אנחנו יודעים מראש שהוא יכול להביע התנגדות אז במקרה כזה מה שצריך לעשות זה מבחינת המבנה להגיד כזה דבר "אני יודע שאולי לא תרצה לעשות את הפעולה אבל תעשה את הפעולה", זאת אומרת שכשאנחנו אומרים לו "אני יודע שאולי לא תרצה לעשות את הפעולה, אני יודע שאולי תתנגד לפעולה, אני יודע שאולי לא תסכים עם מה שאני הולך להגיד, אני יודע שאולי לא תרצה את מה שאני אומר לך, אני יודע שאולי אתה חושב אחרת אבל תעשה ככה וככה" ממילא הדחף האינסטינקטיבי של הבן אדם להתנגד למה שאמרו לו מהיבט מסוים הדחף הזה יורד, למה? כי הוא כבר שמע את ההתנגדות. זאת אומרת אם אומרים לילד "לך תעשה שיעורים" הוא אומר "לא רוצה לעשות שיעורים", איך שאומרים לו "תעשה" הוא אומר "רגע מי אמר שאני רוצה לעשות אולי אני לא רוצה לעשות? לא רוצה לעשות שיעורים" אבל אם אומרים לו "אני יודע שאולי אתה לא רוצה לעשות שיעורים אבל לך תעשה שיעורים" אז אחר כך כשהמוח שלו אומר לו "רגע אבל אולי אני לא רוצה לעשות שיעורים" כשהמוח שלו אומר לו כזה דבר אז אוטומטית המוח אומר "רגע אבל כבר אמרו לי שאולי אני לא רוצה לעשות שיעורים ובכל זאת אמרו לי לעשות שיעורים אז כנראה ההוא שאמר לי לך תעשה שיעורים למרות שאולי אני לא רוצה לעשות שיעורים ההוא כבר שכלל את זה שאני לא רוצה לעשות שיעורים ובכל זאת הוא אמר לי לך תעשה שיעורים אז הנה אני כן צריך לעשות שיעורים". אז אני אסביר עוד פעם את הלוגיקה אוקי אם אנחנו יודעים שבן אדם להביע הת⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...