ש: נגיד אני לוקח באופן יחסי כמובן מאליו את זה שאני יש לי רגליים שיש לי רגל ואני משתמש בזה וזה משמש אותי, עכשיו אני לא נהנה מזה באופן מיוחד אני לוקח את זה כמובן מאליו.

אליעד: אוקי.

ש: עכשיו אם יחתכו לי את הרגל ואני ארגיש בה חיסרון שאין לי רגל.

אליעד: אפילו אם תכאב לך הרגל.

ש: אני מאוד אסבול מזה.

אליעד: אוקי.

ש: אני מאוד אסבול מזה.

אליעד: אז השאלה שלך איך אתה יכול לגרום לעצמך ליהנות מזה שיש לך רגל כאילו לא היה לך רגליים והחזירו לך אותן, לא זאת לא השאלה.

ש: זאת כן השאלה זאת המהות של השאלה.

אליעד: חשבתי שתגיד לא זאת לא השאלה ואז תגיד שזאת השאלה אחר כך בכל מקרה.

ש: זהו כאילו השאלה היא אחרת אבל זאת בעצם אותה שאלה כאילו כי אנחנו הרבה מדברים על זה שזה באופן יחסי כמה שאתה סובל או שאתה סובל כפי כמה שאתה נהנה מהדבר וכו'.

אליעד: אז תראה השאלה היא מה האמת אתה אומר נגיד שיש לך רגליים ואתה רוצה ליהנות מהן כמו מישהו שאמרו לו שצריך להוריד לו את הרגליים ואז שמו לו רגליים או נגיד מישהו שנחתכו לו הרגליים והחזירו לו אותן, התשובה היא למה זה טוב זאת אומרת מה זה משנה כאילו כי בסופו של דבר כדי ליהנות את צריך שבאמת שיהיה לך רצון ושהוא יתמלא אבל זה יכול להיות כל רצון זה גם יכול להיות משהו שכרגע אין לך אותו ושיהיה לך אותו זה לא חייב להיות דווקא, אני יכול לתת לך תשובה לזה אני תכף אתן לך לזה תשובה אבל בגדול זה לא מחויב כדי ליהנות כי אתה גם יכול ליהנות מרצונות אחרים שמתמלאים.

עכשיו אם אתה רוצה ליהנות מעצם זה שיש לך רגליים פשוט אתה צריך להפוך את המחשבה שאומרת שזה שיש לך רגליים זה מחויב לאפשרית, איך עושים את זה על ידי זה נגיד שתלך למקום קוטעים לאנשים רגליים יש את המקום של אנשים פצועים, המחויב הוא שהמחשבה שאומרת "מחויב שיהיה לי רגליים" תהפוך לאפשרית ואז אתה תהנה מזה שיש לך רגליים אבל מה החיסרון בזה שחלק מההנאה שלך נובעת מזה שאתה חושב שמחויב שיהיה לך רגליים כי אם תחשוב שזה אפשרי גם תבוא לך חרדה עם זה, אתה אומנם תשמח מזה שיש לך רגליים אבל תפחד שיורידו לך את הרגליים אבל מצד שני אתה תהנה מזה שיש לך רגליים.

ש: השאלה בדיוק הפוכה.

אליעד: זה מה שרציתי שתביא שאלה הפוכה.

ש: אם חותכים את הרגליים למה יהיה לי רע מזה אם אני לוקח את זה כמובן מאליו שיש לי רגליים.

אליעד: לא הבנתי.

ש: אם חותכים לי רגל למה שיהיה לי רע מזה אם כל החיים לקחתי את זה כמובן מאליו זה אני לא נהנה מזה.

אליעד: לך יש רצון לא, הבנתי הוא שואל שאלה אחרת הוא אומר בשביל להרגיש רע צריך שתהיה התנגדות רצון אבל אם ביומיום אתה לא חווה שמחה מזה שיש לך רגליים אז איך חווית את זה מזה שאין לך רגליים, אז מה האמת.

ש: אם לא אכפת לי מזה שיש לי.

אליעד: יש כמה תשובות שאפשריות תשובה אחת אומרת שנגיד יש לך רצון מודחק שיהיה לך רגליים אני מניח שאפילו מזה שאתה הולך לעבוד זה בשביל בסופו של דבר שיהיה לך רגליים בריאות, כאילו סתם כאילו הרבה פעולות במשך היום נובעות מזה שאתה רוצה שיהיו לך רגליים בריאות נכון?

ש: כן.

אליעד: אז זאת אומרת אתה כן מתחזק ביום בתת מודע את הרצון של "אני רוצה שיהיו לי רגליים, אני עובד כדי להיות בריא כדי לא למות" אתה לא שמח מזה שאתה חי אבל מצד שני אתה עושה הרבה דברים כדי לא למות אז קודם כל הרצון הזה הוא כן נמצא שם זה לא שהוא לא נמצא שם ודבר שני שאפשר להגיד שזה כל רגע לגופו, כאילו ברגע שאין לך רגל אז הרצון הזה מתעורר מאיפשהו אבל כל הזמן שיש לך אתה לא מעריך אותו. ומה האמת שאם יגידו לך שצריך להוריד לך את הרגל ואז יגידו לך "טוב לא צריך" אתה פתאום תהנה מזה שיש לך רגל.

ש: זה נכון אבל שגם הרצון מתלבש בצורות כל מיני צורות זה שאתה אולי לא שמח ספציפית שיש לך רגליים אבל זה יכול להיות חבוי בתוך דברים אחרים שאתה עושה אם אתה שמח נניח לדוגמא לרכב על אופניים, אתה מבסוט לרכב על אופניים או מבסוט שאתה אז יש לך את הרגליים בפנים.

אליעד: לא אבל אני אומר שהרצון שיהיה לו רגליים זה רצון שביומיום קיים כחלק מתהליכים אחרים.

ש: כן זה מה שאמרתי.

אליעד: לא נגיד שהוא הולך לרכב על אופניים כדי לחזק את הרגליים.

ש: לא כדי לחזק את הרגליים.

אליעד: לא אז אני אמרתי משהו אחר אמרתי המחשבה שאומרת "אני רוצה שיהיה לי רגליים" היא המהות של הרבה מאוד מהמחשבות הנוספות שהוא עושה במשך היום מה שאומר שהיא נמצאת שם כל הזמן רק אין קונפליקט בינה לבין המציאות לכן אתה לא מודע לקיומה. זה כמו נגיד על משהו שברגע שהוא מחויב וכאילו אין לו הפך אז לא מרגישים אותו, זה דומה לזה אוקי זה כאילו כמו יש לך רצון מאוד חזק שיהיה לך רגליים אבל יש לך רגליים ולמחשבה שאומרת "יש לי רגליים" אין הפך אז בגלל שאין לה הפך, כאילו זה שאתה לא חווה את ההפך שלה לכן אין משמעות ל - "יש לי רגליים" לכן אתה לא נהנה מזה שיה לך רגליים. הלאה תמשיך.

ש: אנחנו דיברנו על התופעה הזאת שכשהרצונות שלנו מתמלאים רצונות מסוימים אז כאילו יש חוויה שזה כאילו רגיל וככה זה אמור להיות זה לא איזה שמחה מיוחדת אלא זה הרגיל ככה זה אמור להיות אבל כשאין לנו את זה אז זה סבל נוראי, כמו לדוגמא אתה מבין מה אני אומר.

אליעד: אוקי.

ש: נגיד כמו במין אומרים את זה הרבה שאין לך את זה אז זה ממש חסר וכשיש לך את זה אז זה פשוט אז זה בסדר ככה זה אמור להיות כאילו החיסרון מרגיש נוראי אבל כשהוא מלא אז זה הרגיל זה לא איזה הנאה מטורפת, זה כמו יש את המאוזן שהוא רגיל ויש בורות אבל אין פער.

אליעד: מה זאת אומרת?

ש: אין יתרון.

אליעד: אני אגיד לך משהו אחר אם אתה רוצה ל - peak של מילוי רצון אתה צריך איכשהו ליצור לך איזה חיסרון מאוד גדול.

ש: בדיוק כלומר.

אליעד: זה המשחק מה לעשות אם לא תהיה בחרדה לא תוכל לשמוח מכך, עובדתית אם אתה רוצה ליהנות מזה שאתה בריא לך תראה אנשים חולים ואתה יותר תשמח מזה שאתה בריא אתה גם יותר תפחד להיות חולה אבל אתה גם יותר תשמח מזה שאתה בריא כי אם אתה מזעזע את המחשבה שאומרת "אני חייב להיות בריא" אז 1. נהיית מחשבה "אולי אני אהיה חולה ואז רע לי", 2. "אני בריא ואז טוב לי" זאת האמת.

ש: או שבכלל תרגיש רגשי אשמה שאתה בריא אם אתה רואה את כולם חולים.

אליעד: או שבכלל תרגיש רגשי אשמה ובכלל תרגיש רגשות ערך "איך אלוהים אוהב אותי ולא אותם" או נגיד פיגוע שאחרים נפגעים ואתה לא אתה אומר "תראה איך אלוהים אוהב אותי איזה נס הוא עשה" כמו כלב נגיד שאתה נותן לו מכה, בא נגיד ניקח כלב נגיד אתה הולך לכלב ואתה נותן לו מכה עם מקל עכשיו אם הכלב ראה שאתה נתת לו את המכה עם המקל הוא ישנא אותך אבל נניח נגיד שהמקל היה מאחורה ואתה כאילו נותן לו אוכל ואתה נותן לו מכה עם מקל מאחורה והוא לא ידע שאתה נתת לו את המכה אז הוא לא שונא אותך.

אבל מצד שני אתה יכול לתת לו מכות עם מקל אבל בגלל שהוא לא ראה אותך מחזיק את המקל הוא לא ידע שזה אתה אבל אז הוא עוד יכול להגיד לך תודה...