סקרנות, היא הרצון של האדם לדעת את מה שהוא לא יודע. הסקרנות מאפשרת לאדם להבין טוב יותר את המציאות שבה הוא חי, וללמוד דברים חדשים. ובעקרון, ככל שהאדם מבין טוב יותר את המציאות, כך טוב לו יותר. אא"כ אין לאדם שום דעה עצמית לגבי המציאות, שגם אז תמיד טוב לו. אבל אם האדם מנסה להבין את המציאות, אז ככל שהוא יבין את המציאות טוב יותר, כך הוא יחיה איתה יותר בשלום. והסקרנות מאפשרת לאדם לגלות דברים חדשים על המציאות וכולי.

אלא, שקיימת גם סקרנות לא טובה. והיא הרצון של האדם, להבין את מה שלא ניתן להבין. או במילים אחרות, הסקרנות לא טובה כאשר האדם מנסה להבין בדרך המקובלת, את מה שאי אפשר להבין בדרך המקובלת. ולמה הכוונה?

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי המציאות קיימת כפי מה שהיא. ולמרות שיש דברים שבהם האדם לא מבין את המציאות, הרי שהמציאות קיימת. ואם היא קיימת, הרי שהגיוני שיש הסבר כלשהו לגבי המציאות ולגבי הדברים שקורים בה. אלא, שההסבר הזה של המציאות, לא בהכרח שניתן להבין אותו דווקא בצורת החשיבה המקובלת. ויתכן, שכדי להבין את מה שלא ניתן להבין, לשם כך אולי צריך לחשוב בצורה שונה מהמקובל.

בכל מקרה, ההתעקשות להבין בצורת החשיבה המקובלת, את מה שאי אפשר להבין, היא כמובן הנוסחא המצוינת להפוך להיות משוגע. כי אם האדם מנסה להבין, דווקא בצורת החשיבה הרגילה, את הדברים שכדי להבין אותם צריך צורת מחשבה אחרת, הרי שזה יכול להוביל רק לבעיות.

ואיך אפשר לדעת את מה אפשר להבין ומה לא? תשובה: כאשר האדם מנסה להבין משהו, עליו להבין את הכלים שבאמצעותם הוא מנסה להבין את הדבר. על האדם לזכור כי הוא מנסה להבין את המציאות באמצעות השכל שלו. והשכל של האדם, מוגבל לתפוס את המציאות דרך מגבלת חוקי הלוגיקה. והאדם, לא מסוגל להכיל בתוכו את מה שאינו לוגי. וזה כמובן בסדר גמור.

וכאשר האדם לא מצליח להבין איזה עניין, עליו לנסות להבין את המהות, של מה שהוא לא מבין. על האדם לנסות להבין, האם חוסר ההבנה שלו, נובע לדוגמא מחוסר ידיעה, או שמא הוא נובע, מכך שאי אפשר להבין את העניין בצורה לוגית כלשהי, כי אולי יש כאן פרדוקס כלשהו.

ונחדד: זה שנדמה לאדם שיש פרדוקס, זה עדיין לא אומר שיש פרדוקס. ואולי בכלל המידע שגורם לאדם לחשוב שיש פרדוקס, אולי הוא עצמו לא נכון. אבל אם התברר והתאמת אצל האדם שיש כאן פרדוקס, הרי שבמקרה כזה על האדם להבין...