... המציאות, שהופך
למחוייב המציאות - להפוך את האפשרי
למחוייב ואת המחוייב לאפשרי כי יש את אפשרי המציאות ויש גם את
מחוייב המציאות. ואפשרי המציאות, פירושו, כל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, מאחר שקיימת האפשרות שהוא לא יהיה קיים. וכל דבר, קיומו הוא רק אפשרי המציאות. כי כל דבר ... ממנו. ולכן, כל דבר שקיים, קיומו הוא רק אפשרי ולא
מחוייב. כי אם קיומו של הדבר היה
מחוייב, הרי שלא היה יכול להיות קיים שום דבר אחר מבלעדיו. ומאחר שתמיד קיים עוד דבר אחר, הרי ששום דבר, קיומו הוא לא
מחוייב, אלא רק אפשרי בלבד. וא"כ מהו הדבר, שקיומו הוא
מחוייב המציאות, ומה
מחוייב שיהיה קיים? תשובה: שום דבר. כי כל דבר, קיומו הוא רק אפשרי. ורק הכלום / שום דבר, רק הוא
מחוייב להיות קיים. שגם העדר הקיום שלו, גם הוא זהה לקיום שלו. כי גם האין כלום, גם הוא זהה ליש כלום. וכאשר גם ההעדר של הדבר, זהה לדבר עצמו, אז ורק אז, קיומו הוא
מחוייב. ומנקודת מבט נוספת, גם הכלום, קיומו הוא לא
מחוייב, כי יש גם את מה שאינו כלום. וא"כ שום דבר ממש לא
מחוייב וכולי. וכאשר האדם הופך את האפשרי
למחוייב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע. שהיא גם טובה מאוד, אך גם רעה מאוד. והעניין הוא, כי שום דבר, אינו
מחוייב כלל. וכל דבר בעולם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלו הוא הנכון?! וכאשר האדם חושב על איזה דבר, וכאשר האדם מבין איזה דבר, הרי שכל ההבנות של האדם, הן רק אפשרי המציאות, אך אף אחת מהן, היא אינה
מחוייבת המציאות. כי כל אמת שאליה מגיע האדם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלה הוא הנכון?! כי כל הידיעות של האדם, כולן תלויות בשכל של האדם. ותמיד ניתן להטיל ... דבר שהוא רק אפשרי, על ידי זה ממילא האדם מתחבר
למחוייב המציאות. עד שאפילו קיומו הנפרד של האדם, גם הוא נעלם לגמרי. כי גם קיומו של האדם, הוא רק אפשרי המציאות. כי הוא אפשרי, רק כאשר יש הפרדה בין האדם לבין ... דבר שקיומו הוא רק אפשרי, שאז ממילא האדם מתחבר אל
המחוייב, על ידי זה, כל הנפרדות של האדם נעלמת, ונשארת רק חוסר ידיעה אחת. דהיינו, ידיעה אחת של כל הנפרדות כולה כישות אחת. ואז אין שום טוב ורע כלל, אלא רק ... דהיינו, כל מחשבה שהיא. כי שום מחשבה, קיומה הוא לא
מחוייב, אלא קיומה הוא רק אפשרי. כי כל מחשבה, ניתן לחשוב על ההפך שלה. וכל מחשבה, ניתן לחשוב על מחשבה אחרת, ששונה ונפרדת ממנה. ולכן, שום מחשבה, קיומה אינו ... שום דבר שהוא רק אפשרי המציאות להיות אמת, אלא הוא
מחוייב המציאות להיות אמת, על ידי זה האדם מתאחד עם "שום דבר", שרק הוא
מחוייב המציאות. ובפועל, מי שרוצה להתאחד עם המציאות, צריך לשים לב לכך, שהוא לא מאמין כלל, ושאין לו שום אמונה כלל. כי האמונה אפשרית, רק בדבר שקיומו הוא אפשרי ... האדם מזדהה ומתייחס אל הדבר האפשרי, כאילו הוא היה
מחוייב. ובלי אמונה, לא היה ניתן להתייחס אל אפשרי המציאות, כאל
מחוייב המציאות. והאמונה, היא מאפשרת להתייחס אל האפשרי, כאל
מחוייב. שהאדם מאמין שהדבר הוא נכון, למרות, שלא
מחוייב שכך היא האמת האובייקטיבית, שאותה לא ניתן להשיג בצורה מוגדרת. וכאשר האדם שומע לדוגמא איזה משפט, והאדם מאמין שהפירוש שהוא מבין את המשפט הזה, הוא אכן ... הדבר, הוא רק אפשרי המציאות בלבד להיות נכון, אך לא
מחוייב שהוא אכן כך, על ידי זה האדם מאמין, והופך את האפשרי
למחוייב. שהאדם חושב, שהפירוש וההבנה שלו, שהיא רק אפשרית להיות נכונה, היא נדמית לו, כאילו היא אכן
מחוייבת להיות נכונה. ובכל פעם ופעם, שהאדם לוקח רעיון כלשהו, שהוא רק סובייקטיבי בלבד, והאדם מתייחס אליו, כאילו הוא היה נכון בצורה אובייקטיבית, הרי שזו אמונה, שבה האדם הופך את האפשרי
למחוייב. וכאשר האדם הופך את האפשרי
למחוייב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע. כי כאשר האדם לא מזדהה עם שום דבר שקיומו הוא רק אפשרי בלבד, על ידי זה אין שום קיום לשום צורה נפרדת. כי שום צורה, ...