לפעמים נדמה לאדם כאילו הדבר שאותו הוא מחפש מאוד רחוק ממנו, אך באמת הדבר אותו הוא מחפש נמצא במקום הקרוב ביותר אליו.

הסיבה שנדמה לאדם שהאושר שלו נמצא רחוק ממנו, היא אך ורק משום שהוא מתמקד בחיצוני ולא בפנימי. הן בחיצוני של המציאות והן בחיצוניות של עצמו.

למה האושר נראה לאדם כדבר מאוד רחוק? משום שהוא תלוי בתמונה מאוד ספציפית של המציאות. תמונה שנדמית לאדם כרחוקה מאוד ממנו.

אך אם יתבונן האדם לרגע וישאל את עצמו, האם מהצד של המציאות עצמה באמת יש הבדל כלשהו בין תמונת המציאות המיוחלת לבין תמונת המציאות כרגע?! תשובה: לא. ז"א מצד המהות האמיתית של המציאות אין הבדל בין שום צורת מציאות אחת לאחרת.

אז למה בכל זאת האדם רוצה דווקא צורת מציאות חיצונית כלשהי, למרות שמצד הפנימיות והמהות המציאות היא אותה המציאות?

תשובה: משום שהאדם מתמקד בחיצוניות של עצמו. היינו לכל אדם ישנם רצונות. התמונה החיצונית של המציאות אותה רוצה האדם אמורה להתאים לרצונות החיצוניים של האדם.

לו היה האדם יושב עם עצמו ובודק את הפנימיות של הרצונות של עצמו, דהיינו, האדם היה חוקר לעומק מה הוא באמת מחפש, עד כדי רמה שהאדם היה מגיע לרצון הבסיסי ביותר שלו, הרצון שלא קדם לו שום רצון אחר, הרצון הראשון שממנו נובעים כל הרצונות שלו. ברגע שהאדם היה מגיע לרצון הפנימי שלו, הוא היה מגלה שהדבר שאותו הוא באמת רוצה בפנימיות שלו, נמצא כבר בפנימיות של המציאות בכל זמן.

ככל שהאדם פחות מבין את הרצון של עצמו, כך הוא צריך שהמציאות תהיה בצורה ספציפית ומוגדרת יותר.

ככל שהאדם מחובר יותר לעצמו ומבין את עצמו טוב יותר, כך טוב לו יותר בכל מקום.

ולכן במקום לחפש רחוק, צריך לחפש קרוב. פשוט נסה התבונן פנימה ולהבין מהו הרצון הראשון שלך עצמך? מדוע אתה רוצה את מה שאתה רוצה?

...