טוב ורע - לא טוב ולא רע, על ידי אמת נייטרלית - הרמוניה עם המציאות, מסירות נפש, שיפוטיות נייטרלית

ובו יתבאר, מהי הרמוניה? ואיך לחיות בהרמוניה עם המציאות? ועוד. וכפי שכבר ביארתי, בעולם שלנו, כל זמן שהאדם קיים ושיש לו רצון עצמי כלשהו, הרי שתמיד הוא ירגיש, גם טוב וגם רע. כי כל זמן שיש לאדם רצון כלשהו, הרי שיש לאדם שיפוטיות כלשהי כלפי המציאות. ואז ממילא האדם מרגיש תמיד, גם טוב וגם רע בעוצמות שונות.

וכאן יתבאר, כיצד האדם יכול להביא את עצמו למצב, שבו הוא לא ירגיש לא טוב ולא רע, אלא שהכל יהיה שווה בעיניו באותה המידה ממש, בלי שום העדפה אישית, אלא רק הרמוניה מוחלטת לגמרי.

ומי שרוצה להגיע להרמוניה מוחלטת לגמרי עם המציאות, דהיינו, לחוות את המציאות, בלי שום העדפה אישית כלשהי, עליו לנסות להתמכר ולהתחבר, למשהו שהוא נייטרלי ושהוא לא מתחשב בשום העדפה אישית כלשהי.

כי יש במציאות שלנו דבר אחד ויחיד, שהוא נייטרלי לגמרי, ושהוא לא מתחשב בשום צורה שהיא, בהעדפה של טוב או רע. ומי שיתחבר לדבר הזה, יתאהב בו, ילמד אותו, יחשוב עליו וכולי, ויהפוך להיות אחד איתו, ממילא גם הוא יהיה נייטרלי לגמרי, בלי שום תחושה של טוב או רע.

והדבר היחיד בעולם, שאין לו שום העדפה אישית כלשהי, ושהוא מתעלם לגמרי משיקולים של טוב או רע, הדבר הזה נקרא, אמת נייטרלית. ואמת נייטרלית פירושה, אמת, שאין בה שום העדפה אישית של טוב או רע.

כי יש שני סוגים של אמת. יש אמת לא נייטרלית, דהיינו, אמת שמושפעת מההעדפה האישית של האדם. אבל יש גם אמת נייטרלית, שהיא, לא מושפעת מההעדפה האישית של האדם.

כי במשך היום, האדם נתקל בכל מיני דברים שלא ברורים לו. וכאשר האדם נתקל בדבר שלא ברור לו, אז האדם מברר את האמת. האם הוא מבין נכון את המציאות? האם מה שהוא חושב, האם באמת זה נכון, או שאולי הוא טועה?! והאדם נתקל בסיטואציות האלו מידי יום. במצבים שבהם הוא בודק את עצמו, האם הוא טועה או צודק בכל מיני דברים.

וכאשר האדם מברר את האמת עם עצמו, יש שתי אפשרויות כיצד האדם מברר את האמת. והאפשרות המצויה יותר, היא האפשרות שבה האדם מברר את האמת, אבל בתוך הלב של האדם, יש רצון כלשהו, שהאמת תהיה כך או אחרת. כגון לדוגמא, הרצון של האדם לצאת צודק (נצחנות). שהרצון הזה גורם לאדם, לרצות להיות צודק, ולרצות שיתברר, שהאמת, היא כפי מה שהוא חושב.

או לדוגמא, הרצון של האדם לא להיפגע. שהרצון הזה גורם לכך, שתהיה לאדם העדפה אישית, כאשר הוא מברר את האמת. כי האדם בתת המודע שלו חושב, שאם האמת תהיה כך או אחרת, אז זה יכול להשפיע עליו ועל הרגשות שלו. והאדם שלא רוצה להיפגע, ממילא הוא לא רוצה לדעת את האמת כפי מה שהיא, אלא הוא רוצה יותר שהאמת תתאים לו, כדי שהוא יפגע כמה שפחות.

ולאדם יש כל מיני שיקולים אישיים והעדפות שונות, כיצד הוא מעדיף שהמציאות תהיה. ואז, כאשר האדם מברר את האמת, הוא בתוך תוכו, מעדיף שהאמת תהיה כך או אחרת. לפי ההעדפה האישית שלו.

וההעדפה האישית החזקה ביותר של האדם, היא הרצון שלו להרגיש טוב. כי האדם רוצה יותר מכל להרגיש טוב. ולפעמים האדם רוצה להרגיש טוב, יותר ממה שהוא רוצה לדעת את האמת. ובו זמנית, גם האמת חשובה לאדם, כי אחרת האדם היה מרגיש טוב שקרי. אבל האדם רוצה להרגיש טוב אמיתי. אבל מכל מקרה, האדם מזדהה בצורה מאוד חזקה, עם הרצון שלו להרגיש טוב.

וכאשר האדם רוצה להרגיש טוב, יותר מאשר הוא רוצה לברר את האמת, אז מה שקורה זה, שכאשר האדם מברר את האמת, השיקול המרכזי שמנחה אותו, זה שהאמת, לא תגרום לו להרגיש רע. והאדם שרוצה להרגיש רק טוב, ולא מוכן להרגיש גם רע. הוא מדחיק את האמת האמיתית, ומתעלם ממנה, כדי לא להרגיש רע.

וככל שהאדם מתחפר יותר ברצון שלו להרגיש טוב, כך ממילא הוא מרגיש יותר רע. כי בעולם שלנו, תמיד יש גם טוב וגם רע. וככל שהאדם רוצה יותר להרגיש רק טוב, כך ממילא הוא סובל מכך שיש במציאות שלנו גם רע, ולא רק טוב כפי מה שהוא רוצה.

וכאשר האדם מברר את האמת בכל נושא שהוא, אז ככל שהאדם מברר את האמת בצורה פחות נייטרלית, ובצורה שנובעת יותר משיקולים של טוב או רע, כך האדם מחזק אצל עצמו, את ההתמסרות שלו, לרצון שלו, להרגיש רק טוב ולא להיות מוכן להרגיש גם רע.

כי כאשר האמת הנייטרלית באשר היא, עומדת מול הפנים של האדם, והאדם מתעלם ממנה, בגלל שהוא מעדיף יותר להרגיש רק טוב ולא מוכן להרגיש גם רע, אז ממילא האדם מחזק אצל עצמו, את המקום של ההעדפה האישית שלו, להרגיש רק טוב, ואז ממילא הוא מרגיש יותר רע. כי הוא לא מוכן להרגיש גם רע.

והמסר הוא פשוט. והוא, שמי שרוצה להביא את עצמו למצב של הרמוניה מוחלטת עם המציאות, שבה הוא יתאחד עם המציאות, ולא ירגיש טוב או רע כלשהם, עליו למסור את נפשו ממש, להיצמד בתוכו אל האמת המוחלטת באשר היא.

דהיינו, שבכל פעם ופעם שהאדם מברר את האמת בכל נושא שהוא בעולם, הוא מוכרח להכריח את עצמו בכל כוחו עד טיפת הדם האחרונה, וגם מעבר אליה, לברר את האמת באשר היא, בלי שום שיקולים אישיים של טוב או רע.

ואין הכוונה לומר, שהאדם צריך לגרום לעצמו להרגיש רע, או שלא יהיה אכפת לו מכך שהוא מרגיש רע. אלא הכוונה היא, שהאדם מוכרח להביא את עצמו למצב, שברמה הנפשית הפנימית ביותר בתוכו, שהוא יהיה מסוגל להסתכל למציאות בעיניים באשר היא, ולא להתחשב בשום פנים באופן, באם הוא ירגיש מכך טוב...