ובו יתבאר, הטעות של האיזון. שבני האדם חושבים, שהאיזון, הוא השלמות. ואצל בני האדם, איזון פירושו, כאשר אתה לא נמצא בשום קצה, אלא אתה בצורה מאוזנת, מחבר את שני הניגודים וההפכים. כגון לדוגמה, שהאדם לא יהיה עצלן לגמרי ושהאדם לא יהיה חרוץ לגמרי, אלא שהאדם יהיה גם וגם בצורה מאוזנת.

וזוהי כמובן טעות, טעות שיוצרת עבור האדם, רק סבל. כי מצד האמת, איזון כמו חוסר איזון, שניהם סבל. משום שהסבל, הוא תחושת החיסרון, שהאדם חסר את מה שנפרד ממנו. וכאשר האדם חי בעולם של הצורות ושל הנפרדות, הוא תמיד חווה חסר. ולחיות באיזון הנ"ל, פירושו לצאת קרח מכן ומכאן. כי לא משנה באיזו צורה האדם יאחז בנפרדות שלנו, הוא תמיד יחווה חסר כלשהו, של שאר הצורות והאפשרויות.

ויש איזון אחד ויחיד, שהוא ורק הוא השלמות. והוא כאשר האדם נאחז בכל הצורות כולן, בקיצוניות ובשלמות בבת אחת. כי כל זמן שהאדם לא נאחז בצורה כלשהי, בשלמות שאין שלמות אחריה, הרי שתמיד הוא ירגיש שהוא חסר אותה. ולא ממש משנה מאיזו סיבה האדם לא אוחז בצורה כלשהי, הרי שתמיד האדם ירגיש חיסרון, מכך שהוא לא עצלן בשלמות, או מכך שהוא לא חרוץ בשלמות. ולכן, הפיתרון הוא, שהאדם צריך להיות תמיד, חרוץ ועצלן בשלמות בו זמנית. וכיו"ב, האדם צריך להיות כל ההפכים בו זמנית, במקום ובזמן אחד בו זמנית, שאז ורק אז יש שלמות אמיתית ואיזון אמיתי.

וכיצד יכול האדם להיות דבר והיפוכו בבת אחת, במקום ובזמן אחד, ובשלמות אמיתית, שבה הוא נמצא בשני הקצוות בבת אחת? תשובה: על ידי התחברות לשורש של כל הצורות כולן. דהיינו, על ידי זה שהאדם רואה את האמת...