כי כמות המידע, היא אין סופית. ומי שרוצה שלמות, צריך לדעת את הכל. כי מי שחסר ידיעה, חסר דבר כלשהו, והוא אינו שלם.

וכיצד ידע האדם את הכל, אם כמות המידע היא אין סופית? והעניין הוא, שלא צריך לדעת את הכל, אלא צריך להבין את הכל. ולהבין את הכל, פירושו להבין את מהות הדבר. ומי שידע ויבין דבר אחד בשלמות, יגיע לאחדות של המציאות, שכוללת בתוכה את הכל.

והנה, האדם כל הזמן נתקל בשאלות חדשות. ובכל פעם שיש לאדם תשובה, מיד אח"כ נוצרת שאלה חדשה, על התשובה הקודמת. והשאלה היא, איך מגיעים במהירות, לשורש האמיתי של כל השאלות. כדי למצוא מהר יותר את מהות כל השאלות, ואז כמובן להבין את השכל האחד, שהוא התשובה של כל השאלות?

והעניין הוא, כי לכל השאלות שיש בעולם, יש שורש אחד ויחיד. והוא, ניגוד ההפכים של היש והאין. כי בשורש המציאות, היש והאין הם אחד. וזאת השאלה החזקה ביותר בעולם, שהיא שורש כל השאלות. כי היא חיבור ההפכים המנוגדים, שהוא הפך כל המהות, של התפישה השכלית של האדם. והשאלה הזאת, היא השאלה היחידה שבאמת קיימת במציאות. וכל השאלות שיש בעולם, הן רק צורות שונות של השאלה הזאת.

כי כל השאלות שיש בעולם, הן צורות שונות של השאלה, האם יש או אין. כי כל השאלות שיש בעולם, נובעות, מכך שיש אצל האדם, חשיבה של נפרדות, בין שתי אפשרויות שונות. כגון לדוגמא, שהאדם מתלבט מה לעשות, שזה נובע רק משום, שהוא עושה הפרדה, בין האפשרויות השונות.

וכאשר האדם שואל את עצמו באיזו דרך ללכת, או איזו תשובה נכונה, או כל התלבטות בין מספר אפשרויות, הרי שכל השאלות שיש לאדם בכל נושא שהוא, הן רק משום, שהאדם מאמין, שיש הבדל בין התשובות השונות והאפשרויות השונות. ומי שהוא חכם, שרוצה להבין את המציאות באמת, ללא שום אמונה כלל, אלא אך ורק מתוך ידיעה של אמת, עליו לשאול את עצמו, האם בכלל יש הבדל בין האפשרויות השונות.

כי האדם, טועה בכך שעל דבר שהוא אחד, הוא אומר שהוא שניים. דהיינו, שמצד האמת, מי שישתמש בשכל שלו, יראה שאין שום הבדל אמיתי, בין שום דבר לשום דבר, וכל ההבדלים, הם שקריים בלבד. ומי שרוצה לצאת מכל השאלות שלו, עליו להבין, שבעצם כל השאלות שלו, נובעות מתוך כך, שנדמה לו בטעות, שיש הבדל בין התשובות השונות והאפשרויות השונות.

והשכל של האדם הוא כ"כ קטן, עד שהוא לא מסוגל להבין, כיצד זה אפשרי בכלל שאין הבדל. כי האדם, בטוח שכן יש הבדל. ואעפ"כ, מי שרוצה לרפא את נפשו, עליו להטיל ספק בתפישת הנפרדות שלו. ועליו לברר את האמת ולשאול, האם באמת יש הבדל אמיתי, בין אם אני אעשה כך או אחרת? והאם באמת יש הבדל אמיתי, בין התשובה הזאת, לבין תשובה אחרת, שנראית הפוכה ומנוגדת לה?

וכאשר האדם שואל את זה, אז מיד קופץ השקר ואומר לו, ברור שיש הבדל, כי זה דבר אחד, וזה דבר אחר. וזה, יש צורה מסוימת, וזה, אין צורה מסוימת, אלא צורה אחרת, וברור שיש הבדל בין הדברים האלו. וזהו מעשה שטן שמתעתע באדם. ועל האדם לחסל ולהוציא להורג, את השקר של הנפרדות. ואיך?

על ידי זה שהאדם לא יאמין ולא יקבל שום תשובה, עד שהוא לא יבין באופן מוחלט, למה הדבר הוא כך ולא אחרת? כגון לדוגמא שהאדם מתלבט, האם באמת יש הבדל בין דבר לבין היפוכו. ועל האדם לשאול, למה יש הבדל בין הדבר הזה לבין הדבר הזה? ומה גורם לכך, שיהיה הבדל בין הדברים האלו? ולמה הצורה הזאת שונה מהצורה הזאת? והאם באמת היא שונה, או שאולי היא אותו הדבר בדיוק ממש, ללא שום הבדל, אפילו ללא הבדל צורה? ואולי הבדל הצורה, הוא רק תעתוע בלבד? ואולי הוא לא קיים כלל, אפילו לא כתעתוע?

ובכל פעם שהאדם נתקל במחשבה, שאומרת לו שיש הבדל בין שני דברים, על האדם להכות את השכל הזה, עם השאלה, אולי ההפך הוא הנכון? ולמה הדבר הוא כך ולא אחרת? למה יש הבדל בין הדברים? ואולי אין הבדל? ומי החליט שיש הבדל? ואולי אין הבדל באמת? והאם ההבדל הזה הוא מחוייב? דהיינו, האם זה מחוייב שמצד המציאות יהיה הבדל בין הצורות האלו, או שמא ההבדל שבין הצורות האלו, הוא רק אפשרות בלבד? ומאחר שהכל הוא רק אפשרי בלבד, כי הרי הייתה יכולה להיות מציאות אחרת, שבה לא היה הבדל בין הצורות האלו, אז אם כן, מה יוצר את ההבדל שבין הצורות האלו?

ועד שהאדם לא מבין בשלמות שאין שלמות גדולה ממנה, את מהות ההבדל שבין האפשרויות השונות, הרי שהוא נמצא באמונה שגויה. כי אם האדם לא מבין בשלמות את מהות ההבדל, ואעפ"כ הוא ממשיך להתייחס לדבר בצורה של נפרדות, הרי שהוא מאמין לטעות, שגורמת לו לחשוב שיש נפרדות, בלי שהוא מבין מהי האמת.

וגם מי שלא יתייחס לנפרדות, בלי להבין באמת, את האחדות, גם הוא טועה. וכל זמן שהאדם לא מבין את המציאות, הוא טועה, ולא משנה, כיצד הוא מתייחס אליה. כי גם הנפרדות קיימת. ומצד האמת, אין הבדל בין אחדות לבין נפרדות. אבל האדם שמתייחס לנפרדות...