ובו יתבאר העניין של ההקדמות והתכלית, וכיצד יגיע האדם לתכלית, על ידי שנאת ההקדמות (והוא פירוש העניין מרבי נחמן מברסלב, שאי אפשר לזכות לשכל התחתון, אלא על ידי שיהיה שונא בצע, שישנא את הממון בתכלית השנאה).

והעניין הוא, כי יש הקדמות ויש את התכלית. כגון לדוגמא, שהאדם מכין את האוכל, כדי לאכול אותו. והכנת האוכל, היא ההקדמה של אכילת האוכל. והתכלית היא האכילה, והכנת האוכל, היא רק הקדמה, שאינה תכליתית בפני עצמה, אם לא קיומה של האכילה. כי האדם לא מכין אוכל, כדי לזרוק אותו, אלא רק כדי לאכול אותו. והכנת האוכל, שואבת ומקבלת את החיות שלה, מהאכילה שלאחר מכן.

וגם האכילה עצמה היא לא התכלית, אלא היא רק הקדמה להנאה ולתועלת של האדם מהאכילה. כי האדם לא אוכל סתם כך, אלא רק משום התועלת שהאכילה מביאה לו, כגון הנאה / בריאות וכיו"ב. והתועלת של האכילה, היא התכלית, אבל האכילה, היא רק ההקדמה של התועלת של האכילה.

וגם ההנאה של האדם והבריאות של האדם, גם היא לא התכלית. כי אין שום תכלית בכך שהאדם יהיה בריא ושהוא ייהנה. והתכלית היא בכך שרצונו של האדם יתמלא, שזאת התכלית, ושכל הדברים בעולם הם האמצעים של התכלית הזאת.

וכיו"ב בכל דבר ועניין, שגם הכסף, הוא רק האמצעי ולא התכלית. וגם איסוף וחיסכון הכסף, הוא רק אמצעי למען השגת המטרה שהיא השקט הנפשי של האדם. ובכל דבר ודבר, יש את ההקדמות של הדבר, ויש את התכלית ואת הדבר עצמו, שהוא החשוב באמת, ושכל הדברים משרתים את אותו הדבר החשוב.

ומי שיודע את התכלית של כל התהליכים כולם, דהיינו, את התכלית של קיום המציאות, רק הוא טוב לו באמת. כי התכלית של כל המציאות שלנו, היא טוב אמיתי (למי שיודע מהי התכלית הזאת), וכל התהליכים מובילים אל התכלית הזאת. וכאשר האדם מחובר תמיד אל התכלית הסופית של המציאות, אז האדם חי טוב באמת.

ולראות את התכלית של כל האירועים, פירושו להסתכל על האירועים, מנקודת המבט שקודמת לכל האירועים, שהיא נקודת המבט של מה שהיה לפני הסיבה הראשונה של כל הסיבות. ששם בנקודת ההתחלה, שם התכלית של הכל, היא הדבר הברור ביותר. וכאשר האדם מסתכל על הדברים מנקודת המבט של זה שעושה אותם, דהיינו, מנקודת המבט של לפני הסיבה הראשונה, אז האדם שלם עם כל מה שקורה, כמו מסובב הסיבות של המציאות.

ומי שרוצה לזכות לראות ולהבין את התכלית של כל הדברים שיש בעולם, ומי שרוצה להבין את התכלית של המציאות, ולדעת ולהבין ולממש את התכלית של החיים האישיים שלו, ומי שרוצה לחוות את השלמות של התכלית הסופית של המציאות, לחוות אותה בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו בכל פרט ופרט, עליו לאהוב את התכליתיות בתכלית האהבה, ולשנוא את חוסר התכליתיות ואת ההקדמות של התכלית, בתכלית השנאה.

כי כאשר האדם חי בצורה לא תכליתית, וחושב בצורה לא תכליתית, ועושה דברים שאינם תכליתיים, על ידי זה הקליפות והלבושים נאחזים בו, ואינם נותנים לו מנוח. כי האדם סובל, רק משום שהוא לא מבין מה התכלית של מה שקורה לו. והאדם לא מבין מה התכלית של מה שקורה לו, רק משום שהוא אוהב את ההקדמות השונות, ובכך הוא מרחיק את עצמו מהתכלית.

ומי שרוצה להתחבר ולחוות את שלמות התכלית של כל המציאות כולה, בכל דבר ודבר, עליו להסתכל רק על התכלית של כל דבר. ובכל פעם שהאדם חושב מחשבה שאינה תכליתית, דהיינו, מחשבה מיותרת, בכך האדם מפיל את עצמו אל תוך הקליפות, שהן המותרות של הפרי. כי הקליפה, היא החלק המיותר של הפרי. וההקדמה, היא החלק המיותר של התכלית.

ואעפ"כ, אצל מי שהוא איש אמת, אצלו, חוסר התכליתיות, היא טובה מאוד. כי חוסר התכליתיות, כאשר היא נכללת בתכלית, היא בעצם ריבוי של התכלית. כי תכלית יש אחת, והקדמות יש הרבה. וכאשר ההקדמות נכללות בתכלית, שהנפרדות נכללת באחדות, אז הריבוי של הנפרדות וחוסר התכלית, הוא בעצם הריבוי של התכלית האחת.

וכל זמן שהאדם לא זכה לחוות את שלמות התכלית של המציאות כולה, בכל דבר ודבר בעולם, בפרט כאשר האדם סובל מדברים רעים, משום שהוא לא מבין את התכלית האמיתית של האירועים האלו, במצב כזה על האדם לשמור את עצמו ולהרחיק את עצמו בכל כוחו, מכל דבר שאינו תכליתי.

כי הקליפות צריך לתת להם חיות, אבל רק כדי חיותן, לצורך קיום העולם שלנו, שהוא חי בזכות הקליפות, שהן הופכות להיות ריבוי האור והאחדות, כאשר האדם זוכה לראות את האחדות של המציאות. אבל, על האדם לשנוא את חוסר התכליתיות.

ובכל דבר ודבר, על האדם לשאול את עצמו, מה התכלית של הדבר? והאם באמת הדבר הזה מקרב אותי אל התכלית? והאם יש דרך קצרה יותר להשיג את התכלית? ועל האדם לשנוא את הדרך, ולאהוב את המטרה. כי הטועים, אוהבים את הדרך אל המטרה, וכך לעולם הם אינם מגיעים אל המטרה, אלא ממשיכים לקלף את הקליפות ולאכול אותן, כאילו הן המטרה. (בשונה מהאדם שהגיע לשלמות...