הנושא שרציתי לדבר עליו הוא צורת החשיבה שלי לפני ואחרי שהכרתי את הספר של אליעד.

לפני הספר

אני זוכר לפני שהכרתי את הספר הזה, הייתי מפוחד מהרבה דברים בחיים, כל הזמן הייתי בודק את עצמי אם אני מספיק בסדר, כל הזמן הייתי חושש מה אנשים יגידו עלי, והייתי רוצה להיות בסדר עם כולם.

הייתי כל הזמן מפחד מה אנשים יחשבו עלי, ומדי פעם הייתי מנסה לנתח את האנשים אולי אני עושה משהו לא בסדר. וגם לגבי נושאים כמו לימודים הייתי משנן מנטרות לבדוק אם אני עושה בסדר, אבל באופן כזה שהייתי חושב דבר מסויים והייתי נלחץ כאשר הייתי מתעצל לעשות משהו. וכל הזמן לפני שאני הייתי לומד הייתי מנסה לנתח בצורה מבולבלת את התכלית שלשמה אני לומד. ואז הייתי מתבלבל וכלום לא היה יוצא כמו שצריך.

גם אם הייתי רוצה להכיר מישהי הייתי מסתבך קודם כל עם עצמי ועם הפחדים של עצמי ואז זה היה מסרס לי את הרומנטיקה. הייתי מסתגר בתוך עצמי כאשר הייתי טועה במשהו.

כל דבר קטן הייתי בודק את עצמי אם אני בסדר, וכך הדברים שהייתי עושה היו הופכים לסיוט מתמשך ולא פלא שלא היה לי חשק ללמוד. גם הייתי מדחיק בעיות במקום לפתור מפחד שיעשו ממני צחוק ולעג, וגם כל מיני מחשבות דמיוניות שאני עובר על איזה חוקים. וכל הזמן הייתי מנסה לדמיין סיטואציות שאולי צריך ככה, ואיך זה היה, ואיך הייתה הסיטואציה מפחדים שלא קיימים במציאות.

והייתי מטייח בכל מיני דמיונות שווא, וכמובן שבטחון עצמי שקרי לא מוביל לבטחון עצמי אמיתי ולכן, נשארתי עם הפחדים. כל הזמן הייתי בסיטואציה של לנסות להתקדם כאילו לא נכוויתי מעולם בעבר. התפיסה שלי הייתה מבוססת על כך שאני לא בסדר כי עברתי אירועים מסויימים בחיים, מסגרות שהחברה הייתה בהן סגורה, כולל אכזבות שעברתי בכל מיני מסגרות שהן.

ולא פעם הייתי מפחד מעתידי שלא אצליח בחיים לעולם במה שרציתי ולכן הייתי מטייח בבטחון שווא שהכל יהיה בסדר וזה עצמו היה מכשיל אותי כי לא יכולתי ללכת לאמת ישירות והלכתי אליה בעקיפין.

אני זוכר שהייתי מדבר בקודים, ופוחד מהדברים. הייתי מתקשה לקבל החלטות. וכל דבר שהיו אומרים לי, היה נתפס בעיני לאיזה שהוא דבר שאי אפשר להזיז אותו ורק צריך לציית לו. לא קלטתי את הדברים כפי שראוי.

כל זה היה לפני שהכרתי את הספר.

אחרי הספר

אחרי שהכרתי את הספר התחלתי ללמוד את כל המאמרים שהיו בו, ולנסות לנתח כל מיני נושאים, בהתחלה כמובן שהיה קשה להגיע לנושאים ישירות והתחלתי בכל מיני נושאים כללים כמו לנתח את ההשקפת עולם שלי, כמו להבין יותר למה זה כך ולא אחרת. אבל עדיין הייתי כללי מדי.

לאחר מכן, לאט לאט התחלתי להיפתח ולטפל בפחדים שלי, הספר הזה נתן לי חשיבה כזו שלא ניתנה לי באף מקום אחר, במקומות אחרים נשארתי עם הפחדים שלי וכלום לא עזר לי. היו דברים שהיה לי קשה להיפתח ואפילו היו פעמים שיותר ניזוקתי ממה שכבר היה. ולאחר הספר, התחלתי לחשוב בעצמי ולא דרך השכל של האחרים, ולא הייתי צריך לדבר דרך הגרון של אחרים.

וכאן התחלתי לאט לאט לפצח את הפחדים, ולארגן את כל חוסר הסדר שנוצר בעקבות אירועים בחיים. ולאט קלטתי צורת חשיבה שתשנה לי את הארגון של הדברים מהקצה אל הקצה. ובמקום להיות מנוהל ע"י נסיבות, התחלתי בעצמי לקחת את המושכות לידיים. היו פעמים שממש היה קשה, אבל לאט לאט הוקל הדבר. ואפילו מבחינת לחץ, הלחץ ירד והאובייקטיביות החלה לשחק תפקיד מכריע בחיים.

המחשבה החלה מתאזנת לה עם המציאות והתחלתי לקבל את הדברים ולאהוב את המציאות כפי שהיא. הדברים לאט לאט חילחלו היו לי ספקות בדרך, אבל הכי חשוב לי לעבוד על הדברים מתוך האמת. ולא משנה התוצאה העיקר שאני רוצה משהו שאני אוהב ב - 100% ואני לא מגדיר את הדברים כי ההגדרה מכשילה אותי.

וכאן אני יכול לשאול שאלה ולענות עליה בביטחון. האם הדבר הזה גרם לי להצליח או שרק להשלים עם הדברים ולהיות עצוב?

התשובה היא, שאני מרוצה מעצמי ומהיכולות שלי כפי שהן, ואני מצליח לנהל היטב את התחום שרציתי. וגם בעניין הלשון העברית אני יודע איך לארגן את הדברים. ואיך אני מארגן את הדברים? אני לא מגדיר את הדברים, אני פשוט מודע לדברים כפי שהם. מקבל את עצמי ללא תנאים ומתקדם בדרך. יש כמובן עוד דרך ארוכה לפני אבל דבר אחד אני יודע, אני שאפתן ומרוצה לעשות את הדברים שאני עושה לפי יכולותי האמיתיות.

והכי חשוב לקבל ולאהוב את המציאות כפי שהיא ושהאדם יאהב את עצמו ללא תנאים. האושר של האדם לא צריך לבוא מסיבה חיצונית, אם האדם חושב כך שעכשיו טוב לו, המחשבה שלו תזמן לו סיטואציות שבהן הוא יקבל את הדברים כפי שהם, וישמח ללא תנאי וגם יהיה מרוצה מהתוצאות, וגם יעשה את הטוב ביותר שלו כי יהיה לו מצב רוח לכך. ועכשיו טוב לו והוא עושה דברים כדי שיהיה טוב יותר בתור תוספת.

וכאשר לאדם טוב הוא הכי שמח וגם הכי שאפתן וממילא זורם עם הדברים ועושה את הדברים על הצד הטוב ביותר.

מאחל לכולם / ו הצלחה בכל והרגשה טובה.