עם כל הכבוד נראה לי שדווקא אתה הוא זה שלא הבין את הרעיון הבודהיסטי. אני נמצאת כבר הרבה שנים במסגרות שונות של לימוד העקרון הבודהיסטי ועם כל הענווה, אני לא נזירת זן ולא מורה אך בכל זאת משהו אני כן מבינה. כמו שאומרים במחוזותינו על רגל אחת: כאן ועכשיו. ולמרות ששתי המילים האלה נשמעות כל כך קלילות הם מהוות אתגר גדול מאד בכל רגע ורגע של הערות שלנו. כשבודהה יצא לחקור את האנושות, הוא רצה להבין למה יש סבל בעולם, למה אנשים כל הזמן סובלים. האם הוא טעה? לא נראה לי. אנחנו שבויים בתבניות ובדפוסים שדרכם אנחנו מודדים את המציאות. ואם המציאות לא מתאימה לתבניות שלנו - מתחיל כעס וסבל. וכאן בא בודהה ואומר לאנושות תנסו לראות עד כמה אתם שבויים בתוך הכבלים שיצרתם בעצמכם. ואיך נעשה את זה - כאן ועכשיו, כל רגע ורגע של הערות שלנו נלמד להתבונן ולראות את תעתועי הסבל שקיימים רק בראשינו. בודהה לא מגדיר את עצמו דרך הסבל, לדעתי הוא לא מגדיר את עצמו בכלל. אתה הוא זה שטועה ומגדיר אותו כך. מעצם הרצון שלו לגרום לאנושות להבין מה מקור הסבל - האם זה לא מעיד על נשמה אופטימית שרואה את היופי שיש בחיים? בודהה היה זה שאמר "אל תאמינו לדבר ממה שאני אומר ("אם תראה את בודהה בדרך - הרוג אותו") חפשו, חפשו עד שתמצאו. בברכה יהודית