מה אני רוצה באמת באמת? השתתפתי במפגש והיה מעניין, אך אני גם מבולבל (ולא בלבול מהסוג הנעים של אי ידיעה, אלא חוסר בהירות כללי). כשמדברים על מה שאני באמת באמת רוצה, אני נדלק. יש מעטים שמדברים על זה בעולם. וכשזה מוגדר כ"לא רוצה לסבול" או "להרגיש טוב" - הדברים שאני יכול לחשוב עליהם (בינתיים) כסיבת השורש, מבלי להשתמש במונחים שאולים, אני לא נדלק, ומשהו מרגיש לי כ"לא זה". ולדבר הזה שאני רוצה יש הרבה זוויות, ואפשר לתאר אותו בהרבה דרכים (ככה אני מאמין כי ככה אומרים. אכן - אמונה עיוורת). ואני מאמין שאף דרך לא תהיה מדויקת גם מצד זה שיודע את הדבר, ואף אחת מהן אני לא יכול להבין מנקודת מבט של מי שלא יודע, מעצם זה שאני לא יודע (ומה עם אינטואיציה? ומה עם הלב? ולמה ההנחה שהכל עובר רק דרך מילים והיגיון??). ומצד אחד, אני מבין את הצורך לדייק ולדבוק באמת והיה לי חשוב ומאיר לשמוע את זה. ויש ערך בלהבהיר לעצמי מה אני רוצה, או לפחות לנסות (ואולי בעצם לא.).. ומצד שני, אם לא אאמין באמת שיש תפיסת מציאות אחרת \ הארה \ חופש מוחלט (אפילו לא לתקופת מה לצורך היווכחות), סביר להניח שלעולם גם לא אמצא את זה. יש פה הנחה, מבחינתי, על קשר שבין רצון לדבר והשגתו, שמסתמכת על סטטיסטיקה. ואולי אף אחד מעולם לא הואר, אבל בעולם החוויתי שנגלה לעיניי (אם יש לי אכן עיניים, וקיים עולם), הסיכוי להשיג את זה כשאתה רוצה את זה, גדול בהרבה מהסיכוי להשיג את זה כשאתה לא רוצה את זה. ביסוס לקוי, אבל עוד יותר לקוי לזרוק את מה שאתה רוצה רק בגלל שזה לא מוגדר. בכל אופן, זה מטריד שאליעד מנסה להסיט אותי מהאמונה הזאת, ובניגוד לשאר האמונות, אני לא רואה אותה כשורש הרע בעולם. אם יש אמונה שאני לא רוצה לזרוק (כרגע), וכנראה האמונה היחידה, זו האמונה. ואני חושש (ואפילו חרד) ממצב שבו החיפוש יכול להסתיים בפשרה. ואני מאמין שזריקת כל האמונות יכולה להוביל לסיום החיפוש בפשרה (כלומר, לא בהתעוררות לאחדות \ שלמות, אלא בסוג של זומביות, שבו יש חוסר שאתה אפילו לא מודע לו, כי אתה מחזיק באיזו תפיסה שכלית שלא מאפשרת להתנגד למציאות). ואני לא רוצה אפילו לקחת סיכון קל שהחיפוש שלי יסתיים בכך שלא אשיג את מה שאני רוצה, ולכן אני לא רוצה לכוון את החץ של מה שאני רוצה לרצון אחר "מציאותי" יותר, רק בגלל שהוא יותר מוגדר, מדויק מילולית, או מגיע מתוך הידוע (ואני מסכים עם מה שאורי כתב למטה, שעם מילים אי אפשר לדייק בכל מקרה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במילה שמנסה לתאר את זה שמכיל אותה). אז אליעד, אם אתה קורא את זה - בהנחה שאתה יודע מציאות ויודע להעיר אחרים (הנחה שאין לי דרך לוודא וכרגע די בסימן שאלה מבחינתי [ותמיד יהיה סימן שאלה לגבי כל אדם, אבל אין כרגע נתונים ברורים שמטים ל"כן"] ), אתה מוזמן בשמחה להרוג את ה"אני" שלי, ואמונות אחרות שלי, באמצעים שאתה רואה לנכון (אני כבר לא כל כך בררן, מסתבר), אבל בבקשה אל תסיט אותי ממה שאני באמת באמת רוצה בכל מיני טיעונים לוגיים.