ישנה תודעה, משהו ישנו, אנו חווים משהו קיים ומכנים אותו "אני".

האני הזה חווה שאת זה הוא רוצה, ואת ההוא הוא לא רוצה (לא נדון כעת מי מחליט מה "אני" רוצה ומה "אני" לא רוצה).

אלא יש תודעה עם רצון, או שהיא רוצה שיהיה משהו מוגדר ואז היא מפרשת את זה שטוב לה אם הוא ישנו כמה שהיא הגדירה.

או שהתודעה רוצה שלא יהיה משהו מוגד, ר, ואז אם הוא ישנו, היא חווה את זה כדבר רע. עובדתית הדבר קיים, עובדתית המציאות קיימת והרצון קיים! (כל עוד יש משהו בכלל), עכשיו השאלה אם אני רוצה את זה או לא!

אם אני רוצה את זה אני יחוה שזה דבר טוב!

אם אני לא רוצה את זה, אני יחווה את זה כדבר רע.

- לבסוף אסכם בפשטות (-:

אורי, הקרן אור או משהו טוב, הוא פועל יוצא / תוצאה או רק פרשנות.

העיקר הראשוני הוא הרצון: אני רוצה שיהיה כך חלקית אפילו אז יש קרני אור.

אני רוצה שלא יהיה כך בכלל ונצמדת לזה, אז רואים רק זוועות.