אבל הפארדוקס אפשרי בכלל? ביחסי?
משהו שעולה לי, ואולי זה סוג של תהליך כזה, כמו שהתכוונת, זה שכשאני נתקלת במבוי סתום, בקיר, אני כבר מכירה את התחושה הזו - 'אין לך לאן ללכת. שבי במקום. זה לא תלוי בך בכלל אם תשבי. אז שבי'. ובתחושה הזו עצמה יש פוטנציאל נעים, מעין שער - כניסה לחוויה יותר ראשונית / עמוקה / מופשטת של העצמי. כך שייתכן שברגע שהשערים ננעלים באכזריות על התנועה שלי, ברגע שאני נאזקת, אני אחוש את פוטנציאל ההתעלות שקשורה בחוויה - העצמית אותה תארתי קודם.