ויולט - כן, זה יכול להגיד משהו על מחויבות. באופן מוזר - אני נתקלתי בתופעה הזו עם חבר שלי האחרון. והוא קרא לי 'אשתי' ורצה להיות איתי יחד המון, והכיר אותי לכל משפחתו וחבריו, ו"מת עליי", והשקיע בי הרבה, ולימד אותי. הוא רק לא רצה להיכנס להיכרות איתי עמוק מידי (-: הוא דחה אספקטים מסויימים בהיכרות בינינו ובשיח בינינו - מסיבות ש"זה לא מעניין". הוא רצה "לעוף יחד", לעשות "עבודה יחד", אבל לא להכיר. כי ה"עבודה" עבורו זה לפרק את האישיות, לא להיצמד למחשבות, וכו'. רק שהוא הקצין, ולא הסכים אפילו "לגעת בהן עם מקל ממטר"...

ולמרות כל אהבתי אליו, נוצר בהדרגה פער בינינו, נוצר לי פער, כי חלקים שלמים בי עברו "השתקה".

ואולי זה באמת - גם במקרה הזה - קשור במחוייבות. כי הוא לא היה מסוגל להתחייב למשהו "שונה ממנו", הוא התחייב לי, כל עוד זרמתי איתו פחות או יותר על אותו וייב. ואז זה לא התחייבות. זה רק הכיף (עבור מישהו אחד הכיף הוא פיזי, ועבור האחר זה לחשוב שהוא 'מצא את האחת' - כל אחד ומה שהוא מחפש). אז איתו, ההרגשה לא הייתה של זלזול או חוסר - השקעה, אלא של מוגבלות שלו (למרות התירוצים הרוחניים, ניכר היטב איפה הוא עצמו סובל מהבולשיטים האלה).