ונניח שהבנו, כי בני / ות זוגנו איתנו משום הטוב (היחסי כמובן) שאנחנו גורמים להם להרגיש, לכאורה, מצאנו נוסחה לחיזוק / מציאת אהבה זוגית - עשיית הטוב שאותו מחפש הצד השני.

אבל ישנה בעיה בגישה הזו, כי 1. היא לא תלוייה בכם ב100%, אם המראה שלכם לא מוצא חן בעיני הצד השני, לא תקבלו אפילו הזדמנות לבדוק מה עושה לו / ה טוב.

2 בצד ההפוך, אם תמשכו ותסקרנו, תקבלו מידע בנדיבות ובפזרנות מחשידה, מבלי כל מאמץ, כך שלמעשה הגישה של "עשיית טוב" אינה אומרת לנו דבר.

לכן, הדרך היחידה (נדמה לי), היא דרך חקירת העצמי שלנו, אם נבין מה עושה לנו טוב, אולי נבין מה עושה טוב לצד השני. אבל צריך לזכור, שהטוב הזה חייב להיות משהו עמוק יותר מנתינת מתנות, או מחמאות, משום שאנשים שונים מעוניינים במינונים שונים של הדברים הללו, אז מהו אותו דבר פנימי ושורשי שדרכו אפשר לדעת מה עושה טוב לכל אדם באשר הוא אדם אם בכלל? וכנ"ל לגבי אלו שכבר נמצאים בזוגיות, ורק צריכים לתחזק אותה, גם הם לא יכולים לסמוך, על הדברים החיצוניים, שעזרו להם למשוך לכתחילה, בגלל הדיאנמיקה, ובגלל שהזהות לעולם לא מתקבעת באופן מוחלט.

דיעות?