היי, אכן ניסיתי ניסוח שיוכל להסביר, הנחתי שאולי לא יובן בהכרח.

ממליצה שתעלי את זה במפגש כשתגיעי.

עבורי להבין את זה היה מחוץ לתבנית שהייתי מורגלת בה.

בסופו של דבר זה פשוט.

אנסה שוב: אם אתה אומר שאתה מוכן לסבול רק X, בתוכך אתה אומר יותר מזה אני לא מוכן לסבול, זה מה שאתה סובל בדיוק ביחס למה שהיית יכול לסבול.

אבל יש הקצנה ל X יותר גדול כי אנחנו אוהבים להקצין וחושבים שאנו הרבה יותר אומללים.

אבל בס"כ אם אני אומרת שאני מוכנה רק ככה ולא פסיק יותר, בחווית האינסוף צורות ואפשרויות, זה בדיוק מה שאני סובלת, כי בסופו של דבר את סובלת בדיוק מה שאת מוכנה לחוות כסבל עבורך.

נניח ששני בני אדם, זהים יחסית במבנה ובתכונות, יחוו דבר כלשהו שכלפי חוץ נראה שאמורה להיות אותה חוויה אולי של כאב, וכל אחד יחווה את הכאב באחוז שונה לחלוטין למה שהוא מדמה שהוא מסוגל ולא יותר, לעומת השני שיחווה אחוז כאב אחר לחלוטין לפי מה שהוא מדמה שהוא מסוגל.

- יתכן גם ששניהם יגידו שהם סובלים יותר ממה שהיו מוכנים, אבל אין אפשרות כזו, למה?

ועכשיו אסכם וניתן מכל ההסבר כאן להתייחס רק לזה:

אין אפשרות לאדם, לסבול יותר ממה שהוא מוכן לסבול בדיוק.

כי אם הוא טוען שהוא סובל יותר, אז זה מכיוון שהוא מוכן לסבול יותר, שוב, כי הוא מחליט מה הוא סבל.

ו... עדיין, אם יבוא לך, תעלי את זה במפגש, לפעמים נוח לדסקס על נושא עד שמבינים.