עימנואל, במקרה של הגיל - אני רוצה לשקר, אבל אני מתעבת את השקר (הייתי מעדיפה לא להצטרך לשקר כדי להיות מקובלת). אז אולי ההבחנה פה היא בין:

רוצה משהו שאני תופסת כטוב (למשל: זוגיות) = רוצה

לבין:

רוצה משהו שאני תופסת כרע (למשל: שקרים) כדרך להשגת הטוב = מוכנה

שניהם רוצה, אבל זה לא רק משחק מילים לראות שיש ניואנס אחר.

אחת ההשלכות של לשים - לב להבדל הזה, הוא לראות:

כשאני רוצה את הטוב (טוב ספציפי כלשהו, נגיד: שיהיה לי כסף), תמיד זה יביא אותי גם לרצות את הרע (למשל: לעבוד קשה בשביל הכסף, לפחד שלא יהיה לי כסף).

ולראות הרע שאני רוצה כאמצעי להשגת הטוב, הוא תמיד הפוך לטוב: הפחד שלא יהיה לי כסף או המאמץ 'לעשות כסף' - זה תודעת מחסור ולא עושר.

כנ"ל: השקר של האישה לגבי גילה, זה ההיפך מאהבה וקבלה שלה כפי שהיא (שזה בעצם מה שהיא רוצה).

כנ"ל: האובססיה שיש לאדם לסיגריה היא ההיפך מתחושת הרגיעה שהוא משיג באופן רגעי מעישונה.

ומכאן, נובעת ההבנה שכל רצון שלי לטוב, בתוכו עצמו יש את הרצון שלי לרע. ואם כך - או שאסכים לחיות בצורה זו, או שאוותר על הרצון לטוב!!! - כי ממנו נובע הרצון לרע.

בהמשך לשאלה של עימנואל - האם יש הבדל בין רוצה למוכנה? זה מדהים, יש באדם הממוצע משהו עיוור כל - כך. הוא רוצה טוב, וזה עסקת חבילה עם זה שיהיה לו רע, בדיוק באותו עניין בו הוא רוצה את הטוב (כמו ששלומי הצביע לי שרשימת הרצונות=רשימת הפחדים), והוא עדיין רוצה את הטוב הזה. לא סתם רוצה, מעדיף, מוכן, אלא ממש נצמד לזה.

אם יתנו לכם קערת ספגטי עם רוטב האהוב עליכם, נגיד ספגטי בולונז, עם פרמג'ן מגורר מעל, ומעל הכל, קורטוב קטן של רעל עכברים מפוזר. האם הייתם אוכלים?

נראה שהקיום שלנו הוא כזה שמכריח אותנו לקבל את הרע עם הטוב, כעסקת חבילה. עם אתה מכוון למצומצם, אתה מקבל דבש ורעל יחד. אי - אפשר להפריד.