הי אורי, בגדול נראה לי מיותר להתערב ואולי לא. זה לא שתמיד זה "לא נכון", אלא נראה לי שהצורה שהצגת את השאלה, גורמת לי לראות בכל העניין שאתה מציג כלא - רלוונטי, כביכול.

אני פשוט לא בטוחה שזה משהו לפתור דרך דיעות של אחרים ואפילו דרך דעתך. מה שקורה - קורה.

בהמשך למה שכתבה ויולט, מאד בלט לי, שיש הרבה שימוש במילים "אני" "לי" "נתקלתי" "אוכל" בהודעתך. מאד ברור מי הגיבור בסרט הזה שאתה מציג. מי מופיע שם הכי הרבה פעמים, יותר מהגבר, אשתו או מדריכת - הכושר.

גם אני, אגב, עסוקה בי עכשיו, הרבה יותר מבך, אני עונה את התשובה, כביכול לעצמי. מסיבות שקשורות בי. המילים מתחפשות לכאלה שקשורות בך. רק זה ברור לי. וגם - הנזק שתשובתי יכולה לעשות הוא גם קטן, ובכל אופן אני מגיבה למשהו שהתבקשתי, כביכול, ולא מתפרצת לדלת סגורה.

אתה טוען שהעניין הוא הם ולא אתה. אבל מבחינת הקוראים פה, העניין הוא אתה. כי מי מתלבט פה? אתה. אז הקוראים (חלקם) מגיבים לעניין שהוא מבחינתם אתה. - > וגם זה, אם זה כך נעשה, זה בגלל ראייה לא - ברורה, שהעניין הוא הם. כי מי מתלבט פה, או עסוק בלחשוב יחד איתך או להגיש לך תשובה? אני.

ותמיד זה חוזר לאני. ואם אתה טוען שהענין הוא הם, אז אתה בסרט. "הם" יכולים להתקיים רק בסרט. כל מה שאתה יכול לחוות זה את עצמך.

ובכל - זאת, אם נתייחס לדילמה שהעלית, ולטענתך שאינך אדם מוסרי, עולות השאלות, למה אתה רוצה למנוע מנישואים להתפרק (אם בכלל הם יתפרקו).. למה אתה רוצה למנוע מאישה כאב (אם בכלל תמנע)? האם אתה יכול לדעת מה נכון, לטובתם הגבוהה? ונניח שכן, האם אתה יכול להנדס את המציאות כרצונך?

לדעתי, אם אתה שואל לגבי כדאיות ההתערבות, היא יכולה להימדד רק במונחים של תחושת אינטגריטי פנימי שלך כשאתה מבצע את הפעולה, ולא במונחים של תוצאות הפעולה, כי אתה לא יכול לנחש אותן מראש. אם אתה שואל לגבי דרך ההתערבות, גם אותה אתה אמור לדעת באינסטינקט, כביכול. אם זה לא משהו שבא באופן קל, ברור, נכון - להערכתי עדיף שלא יבוא. החשיבה על זה פה, ועם עצמך, עשויה לנקות כמה אלמנטים לא קשורים לעניין מהעניין, ואולי הדברים יתבהרו לך כך. (או אחרת).