למרות שרק אנשים אתאיסטים אומרים תודה לאלוהים, אני רוצה להודות לאליעד כהן על השכל הגדול והיקר, שכל טעימה ממנו שווה אלפי מונים יותר מכל השכלים בהם נתקלתי עד כה.

המפגש האחרון בו הייתי, חידד אצלי טוב יותר את עניין האהבה. בעולם הזה אין אהבה אמתית, והמדד היחיד לאהבה, הוא עד כמה אתה מוכן לצמצם את עצמך למען הדבר, מהן הסיבות שבגללן אתה אוהב את הדבר.

ואפע"כ יש אהבה אמתית בעולם, כי אף סיבה שבגינה אתה אוהב את הדבר, לא באמת מחייבת אותך לאהוב אותו (כולל כמובן, אהבת האדם כלפי עצמו, שלשם בסופו של דבר הכל מתנקז)

כי אם שום דבר אינו מוחלט, אז גם היחסי הוא אינסופי ומוחלט, בידיוק כפי המוחלט עצמו ממש. כל צימצום אם זה בזוגיות עם משהי, או בזוגיות עם כל דבר אחר, הוא לבוש של האחדות והוא גם הדבר עצמו. ברגע שמתחדדת ההבנה של האדם, שכל הדברים במהותם הם אחד, ממילא אתה אוהב את הכל, ולא באופן שאותו מכנים אהבה בעולם הנפרדות, אלא במוחלטות.

ולמרות זאת, יש סיבה ותוצאה, ויש נפרדות, והאדם תמיד בוחר בחיצוני, צד אחד על פני צד אחר, אבל בלבו הוא יודע את האמת.